בית המדרש

  • דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

האם למדינת ישראל יש דינא דמלכותא?

undefined

הרב ניר אביב

טבת תשע"ב
9 דק' קריאה
שיטת הגר"ע יוסף
הגר"ע יוסף (יחווה דעת ה', ס"ד) פוסק שלמדינת ישראל יש דינא דמלכותא:
"ונראה שגם במדינה שאין השלטון על פי מלך, אלא על פי ממשלה הנבחרת על ידי תושבי המדינה, שייך בהם הכלל דינא דמלכותא דינא, בכל מה שנוגע לתשלומי מסים וארנוניות ומכס וכדומה. וראיה לכך מקושית הגמרא (בבא קמא קי"ג ע"א) על המשנה נדרים (כ"ח ע"א) נודרים לחרמים ולמוכסים, והרי אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, ולא העמידוה בממשלה שאין שם מלך, וכמו שכתבו התוספות עבודה זרה (דף י ע"ב) שברומי נשבעו שלא יהיה להם מלך אלא ממשלה של שלש מאות יועצים וכו'. ע"ש. (וכעין הוכחת מרן הבית יוסף בחשן משפט סימן שס"ט לגבי מלכי ישראל). וכן כתב בשו"ת הרשב"א חלק א' (סימן תרל"ז), שכל שלטון של ישראל המושל במקומו דינו דין, והוא בכלל מה שאמרו דינא דמלכותא דינא. וכדין מלך ממש, וראיה לזה ממה שאמר רבא (בבא קמא קי"ג ע"ב), תדע דאמרינן דינא דמלכותא דינא, שהרי שלוחיו כורתים אילנות דקלים לעשות מהם גשר, ואנו עוברים עליהם וכו'. (וכן הוא ברמב"ם פרק ה' מהלכות גזלה ואבדה הלכה יז). וכן הדבר בכל שלטון ישראל על ידי הפקידים הממונים על כך. ע"כ.
וראה עוד בתשובות הרשב"א (ח"א סי' תרי"ב, וח"ב סי' שנ"ו). וכן כתב הכנסת הגדולה חו"מ (סי' שס"ט הגהות הטור אות י', והגהות בית יוסף אות ס"א). ושכן כתב המהר"י קולון (סי' קצ"ה), ובשו"ת תומת ישרים (סימן ט"ז). ע"ש. וכן כתב בשו"ת פאת שדך (סי' קס"ה), שאין הדבר תלוי במלכות ממש, אלא בכל שלטון שייך הכלל דינא דמלכותא דינא. ע"ש. וכן מבואר מדברי הגרא"י קוק בשו"ת משפט כהן (סי' קמ"ד אות י"ד), שגם בזמן שאין מלך בישראל, חוזרים כל משפטי המלוכה בכל מה שנוגע למצב הכללי של תושבי ארץ ישראל, אל העם השוכן בתוכה, והממשלה הנבחרת על ידו יש לה כל דיני מלכות. וכן כתב בשו"ת ישכיל עבדי חלק ו' (חלק חו"מ סי' כ"ח סעיף ב') שהוא הדין לממשלה שיש לה בית נבחרים ומחוקקים, אף על פי שאינם מעוטרים בעטרת מלוכה, דינם דין גמור בענייני המדינה, ושייך בהם הכלל דינא דמלכותא דינא, ושכן הדין לגבי מדינת ישראל שאזרחי המדינה בוחרים בכנסת וכו'. ע"ש. (וראה עוד בזה להגר"ש ישראלי בספר עמוד הימיני ח"א סי' ז'). ואמנם בשו"ת פאת שדך (סי' צ"א) כתב, שלגבי הכנסת שנבחרים בה כמה מפריצי עמנו, ויש בהם גם כן שונאי דת, לא שייך לומר בחוקים שלהם דינא דמלכותא דינא, ושוב חזר לומר, שאי אפשר לעמוד בזה אם לא נדון שבקצת דברים שייך בהם דינא דמלכותא וכו'. ע"ש. אולם אין דבריו נכונים להלכה, שהרי אפילו במלך רשע ועובד עבודה זרה שייך הכלל דינא דמלכותא דינא, וכמבואר בתוספות (סנהדרין כ ע"ב). ובזוהר הקדוש (פרשת וישב דף קצב ע"ב). ע"ש. והעיקר כמו שכתב בשו"ת ישכיל עבדי הנ"ל, שגם לגבי מדינת ישראל שייך הכלל דינא דמלכותא דינא. וכן כתבו בפסקי בתי הדין הרבניים חלק א' (עמוד רפ"ה). ע"ש. ולכן נראה להלכה שבכל מה שנוגע למסים וארנוניות ומכס, יש לקיים את החוק של המדינה, שזה בכלל מה שאמרו חז"ל דינא דמלכותא דינא".
שיטת הגרי"ש אלישיב
הגרי"ש אלישיב , (פסקי דין רבניים ח"ו עמודים 376-381) פוסק אף הוא שיש למדינת ישראל הנשלטת על ידי יהודים דינא דמלכותא בדבר שניתקן לתועלת כל בני המדינה כגון רישום בטאבו.
"אך גם לאלה הסוברים דהרישום בטאבו מהוה מעשה קנין, הרי לפי האמור, זה מבוסס על דינא דמלכותא, ואם כן לכאורה גם זה שנוי במחלוקת, לדעת הר"ן נדרים כ"ח והרשב"א שם, דוקא במלכי אומות העולם אמרו דינא דמלכותא דינא אבל במלכי ישראל לא דינא, דאינו יכול ליטול משלהם כלום לפי שארץ ישראל כל ישראל שותפין בה ע"ש.
אולם מהריטב"א (נדרים כ"ח) משמע דלמאן דאמר כל האמור בפרשת מלך, מלך מותר בו אמרינן דינא דמ"ד גם במלכי ישראל. ועי' בחת"ס חו"מ סי' ע"ד: דעת הרשב"א ב"ב נ"ד דגם במלכי ישראל אמרינן דינא דמ"ד שהרי כתב כל מסים וארנוניות ומנהגי משפטי מלכים שרגילים להתנהג במלכותא דינא הוא שכל בני המלכות מקבלים עליהם מרצונם חוקי המלך ומשפטיו והילכך דין גמור, ולפי זה אין לחלק בין מלך אומות העולם למלך ישראל שאפילו מלך ישראל שאין הארץ שלו כי אם לשבטיו נתחלקה, מכל מקום כל נמוסיו וחקיו מקבלים עליהם ברצונם, עכ"ד. ובשו"ת ארח לצדיק סי' א' כתוב: דעת הרמב"ם לא לחלק בין מלכי אומות העולם למלכי ישראל דהא בפ"ה מהל' גזלה השווה מלכי ישראל למלכי אומות העולם לענין דינא דמלכותא דינא, וזו לשונו: ולא עוד אלא שהוא עובר המבריח ממכס זה מפני שהוא גוזל מנת המלך בין שהיה המלך עכו"ם בין שהיה המלך ישראל, וכן כתב הב"י בחו"מ סי' שמ"ט שאחר שכתב דברי ה"ה שדעת הרמב"ם והגאונים דדוקא בדאיכא תועלת למלך אמרינן דד"ד כתב: וכן נראה ממה שכתב הרמב"ם בפ"ד מה' מלכים (וז"ל: רשות יש למלך ליתן מס על העם לצרכיו וקוצב לו מכס ואסור להבריח מן המכס - שכל האמור בפרשת מלך, מלך זוכה בו') וכן כתב הטור בסי' שס"ט, משמע בהדיא דד"ד איתמר גם במלכי ישראל, גם הנמו"י כתב בפרק חזקת הבתים: הסכימו כל בעלי הוראה דמדאמר דד"מ ולא אמר דינא דמלכא משמע דלא אמרינן אלא בדברים שהם חוק המלכים, יש חוקים ידועים שהרי אפילו במלכי ישראל כתב להם שמואל מה שהמלך מותר בו', הרי שהשווה מלכי אומות העולם למלכי ישראל לעניין ד"ד, ואף על גב דאינה ראיה גמורה, מכל מקום משמעות פשט דבריו כך הוא, עכ"ל.
מסקנות:
א. 1. חלוקים גדולי הפוסקים אם רישום נכסי דלא ניידי בספרי האחוזה מהווה מעשה קנין משום דינא דמלכותא או אין בזה אלא משום סמיכות דעת גרידא.
2. במקום שנפוץ מנהג בין הסוחרים להעביר נכסי דלא ניידי מרשות לרשות ע"י רישום בטאבו, יש בזה מעשה קנין לכל הדעות מדין סיטומתא.
ב. 1. יש מחלוקת בין הראשונים אם גם בארץ ישראל חל הכלל דינא דמלכותא דינא.
2. מחלוקת זו היא רק בזמן שהשלטון בא"י הוא בידי יהודים, אבל כשהארץ כבושה בידי זרים אין הבדל בינה לבין ארצות אחרות ודינא דמלכותא דינא לכל הדעות 1 .
ג. בעניינים שיש בהם תיקון לחיי המדינה הכל מודים שדינא דמלכותא דינא גם בא"י.
ד. ולפי זה יש לדון שאין תוקף בא"י להעברת נכסי דלא ניידי בלי רישום בטאבו, בהתאם לדינא דמלכותא, כי יש בזה תיקון גדול ונעילת דלת בפני הרמאים, שאם לא כן תהיה האפשרות בידי כל אחד למכור נכסיו לכמה בני אדם ולהחליף מכירתו עשרת מונים".

שיטת הרב יהודה סילמן
לעומתם, הרב יהודה סילמן (דרכי חושן חלק א' עמ' שפ"ט-שצ"ז) סובר שאין למדינת ישראל דינא דמלכותא, ומביא ראיות לסתור את הגר"ע יוסף והגרי"ש אלישיב. תורף דבריו הוא כדלקמן:
א. מן המחלוקת האם פרשת המלך נאמרה להלכה או לאיים בלבד מוכח שבארץ ישראל אין דינא דמלכותא, שאם היה כן מדוע ישנה דעה שפרשת המלך איננה להלכה, הרי מכל מקום יש לו הזכות מטעם דינא דמלכותא דינא.
ב. מתשובת הרשב"א (ב', קל"ד) עולה שפרשת המלך וד"ד הם שני ענייני נפרדים, ואם כן אף לדעה שפרשת המלך היא להלכה אין בארץ ישראל דינא דמלכותא.
ג. במלך ישראל רשע שיכול לגרש אם לא יקיימו מצוותו היה נראה לומר שיש לו דינא דמלכותא, אולם אין זה כך מפני שהחוק היום בכל מקום הוא שאין המקום שייך למי שכבש אלא לכל הצבור.
ד. שיטת הר"ן שבאר"י אין דינא דמלכותא הובאה בדרכי משה ללא חולק.
ה. גם לשיטת הרשב"ם וסיעתו שדין המלכות הוא משום הסכמת בני המדינה היינו דווקא רוב ישראל הכשרים ולצערנו במדינת ישראל רוב הבוחרים והנבחרים אינם כשרים אלא בגדר רשעים (וקשר רשעים אינו מן המניין).
ו. הרמב"ם שכתב שיש למלכי ישראל דינא דמלכותא היינו דווקא מלכי ישראל בחוץ לארץ. לכן "הדין הוא אף לבני ספרד ואין לומר אף קים לי כמחבר דמהני".
ז. דברי החתם סופר שאף לר"ן יש דינא דמלכותא בארץ ישראל בדבר שיש עליו הסכמת בני המדינה לא נתקבלו בבתי הדין.
ח. אפילו אם נאמר כדברי החתם סופר "לא שמענו כל זה אלא במלכות שניחא לן בה, אבל שלטון של כופרים ורשעים המיוסד לעקירת הדת ובא להחליף חוקי אמת של התורה מקור מים חיים בבורות נשברים, וכמו שהיה בזמנם שקמה מלכות יון הרשעה להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, אין ספק שלא ניחא לן לקבל חוקיהם אלא במלחמה לבטלם מן העולם, ואף שעדיין אין בידינו לעשות כמעשה החשמונאים עד יבוא שילה, אבל ודאי שלא ניחא לעם קדוש לתת יד לעקירת תורת משה".
ולאחר ההתבוננות בדבריו, נראה שאינם מוכרחים וניתן לענ"ד לדחותם אחד לאחד 2 :
א. אף השיטה הסוברת שפרשת המלך נאמרה רק לאיים עדיין סוברת שיש דינא דמלכותא בארץ ישראל כשם שנוהג במלכי הגויים, ורק לגבי הזכויות המיוחדות שנוספו בפרשת המלך מעבר לדינא דמלכותא הרגיל, דעה זו סוברת שנאמרו רק לאיים. הרב סילמן בעצמו מביא אפשרות זו ודווחה אותה, וכותב "מפשטות הלשון מוכח שאין לו שום זכויות". ותמוה שהרי הדעה הזו הסוברת שפרשת המלך נאמרה רק לאיים אומרת "מלך אסור בו", ודייקא שהמלך אסור דווקא בו דהיינו בזכויות המיוחדות הנזכרות שם ולא בדינא דמלכותא הרגיל באומות העולם שגם מלך ישראל מותר בהם. בנוסף לכך, המאירי (נדרים כ"ח ע"א) שהבאנו לעיל דחה את הקושיה הזו בפירוש, והסיק שיש דינא דמלכותא בארץ ישראל, יעויין שם.
ב. לאור דברינו מתבארים אף דברי הרשב"א, שדינא דמלכותא הוא דין כללי ופרשת המלך היא פרשה עם זכויות מסויימות, והשאלה לדיון היא האם למלך ישראל יש דינא דמלכותא מורחב הכולל את הזכויות הנזכרות בפרשת המלך. הרשב"א כותב שם בפירוש (מצוטט על ידי הרב סילמן עצמו) שאף לדעת הר"ן וסיעתו יש למלכי ישראל בארץ ישראל דינא דמלכותא בכל מה שהוא תועלת לכל בני המדינה, ודברי הרשב"א מתאימים להפליא עם דברי החתם סופר, וכדלקמן.
ג. לאחר הגירוש הנפשע מגוש קטיף מוכח שיש ביד המלכות לגרש בכח הזרוע אף בזמן הזה יהודי מביתו, ואם כן לדבריו במלך ישראל רשע ובמדינת ישראל יש דינא דמלכותא. אלא ודאי שבמה שנעשה נגד דין התורה ונגד משפטי המלוכה לא אמרינן דינא דמלכותא דינא, אלא כדברי הראשונים שזה נקרא 'דינא דמלכא' או 'חמסנותא דמלכא', ואין לו תוקף.
ד. הדרכי משה אינו ספר פסיקה, והרוצה לדעת את ההלכה יעיין ברמ"א שהביא שתי דעות, והכריע במפורש כדעה השניה החולקת על הר"ן.
ה. באופן הפשוט נראה שלדעת הרשב"ם קבלת בני המדינה מרצונם אינה תלויה בכשרים או רשעים, יהודים או גויים, אלא כל מי שחפץ להישאר במדינה מודע להרכב האנושי שבה ובא על דעת זה, ויודע שיש בחירות ואף הוא משתתף בהם, ואף אם לא נהנה מן ההחלטות כמו שאר האזרחים.
ו. ההבנה בדעת הרמב"ם שהתכוון למלכי ישראל המולכים בחוץ לארץ היא דחוקה לכל מעיין, ומתי שמענו על מציאות שהיו מלכי ישראל שמלכו שם. וודאי שאין לזוז מפשט הלשון של הרמב"ם והשו"ע כפי שהבינו כל הפוס' שהובאו ביחו"ד ובפס"ד של הגרי"ש אלישיב. וביותר תמוה כיצד החליט לכתוב שאין לומר לבני ספרד קים לי כמותם.
ז. דברי החת"ס כן התקבלו בבתי הדין, והראיה היא שהגרי"ש אלישיב הביאו וסמך עליו להלכה כדבר פשוט וברור בפסק הדין שלו. פסק זה ניתן בבית דין הגדול בפני הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב יצחק נסים - נשיא הרבנים, הרב יוסף שלום אלישיב, והרב בצלאל זולטי 3 . (כאמור בס"ק ב' דברי החתם סופר מכוונים עם דעת המאירי).
ח. בוודאי שצדקו דבריו שאיננו חפצים בשלטון כפירה כזה וכולנו מייחלים לשלטון מלך המשיח שיבוא בב"א, אך האמת ניתנת להיאמר שאחרי הכל בדיעבד אנו מעדיפים שלטון כזה על פני שלטון בריטי או ערבי וכדומה. ובוודאי עדיפה מלכות על פני אנארכיה, וכבר נאמר במשנה באבות "הוי מתפלל לשלומה של מלכות שאלמלי מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו". ולכן ישנה אומדנא שבמצב הקיים ניחא לן במציאות המצערת הזו ממציאות גרועה יותר, ובמיוחד שאף הצבור החרדי נוטל חלק בהנהגת המדינה ובממשלה על ידי שרים או סגני שרים, והמשותף לכולם שנהנים מתקציבי המדינה וביטוח לאומי לקיום עולם התורה המשגשג שיש כיום בארצנו, ולתמיכה במיעוטי יכולת וחולים. לכן ודאי ש"לא ניחא לעם קדוש לתת יד לעקירת משה", אך במצב הבדיעבד שישנו היום ישנה הסכמה לעצם המלכות במה שנוהג לתועלת בני המדינה ולא נוגד את תורתנו הקדושה.



^ 1.הדברים מתאימים לשיטת המאירי לעיל שתלה מחלוקת הר"ן ורשב"ם במחלוקת האמוראים בפרשת המלך. אולם לפי השיטות שמחלקות ביניהם ניתן לומר להיפך, דמלך גוי, לא יהיה דד"מ שהארץ אינה שלו, ובמלך ישראל לשיטות שמלך מותר בו יהיה עכ"פ דין משפט המלך.
^ 2.נראה שאף הרב סילמן מודה שישנם עניינים בהם יש דינא דמלכותא בארץ ישראל כגון חוקי התנועה השייכים למשפט הפלילי, והחוקים בענייני דיור, וכן כתב גם בספר עמק המשפט (חלק ב' סימן מ"ב, חלק ד' עמ' תקס"ט) שלדעתו במדינת ישראל אין דינא דמלכותא, וכתב שבכל אופן יש דינא דמלכותא "רק בחוקים מסוימים שכך נתפשט המנהג אצל כולם, כגון חוק הגנת הדייר וחוק הפיצויים, ובחוקי התנועה, בזה אנו נוהגים כפי החוק". (ודברים דומים שמעתי מפי הגר"א נבנצאל.) מאחר וכל הדברים הללו תלויים במנהג, לגבי מי שנתקשרו (ביחסי עבודה,שכנות,שכירות) לאחר שנחקק החוק, פשוט שנתקשרו על דעת החוק, ודד"מ יהיה לו נ"מ לגבי שינויים בחוק שנערכו לאחר ההתקשרות.
^ 3.דינא דמלכותא דינא במדינת ישראל הוא דבר פשוט בפסקי הדין הרבניים, עיין למשל פד"ר חלק א' עמוד רפ"ה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il