בדברינו לפרשת יתרו תש"ע, עסקנו בעוזיה מלך יהודה שהיה חי מבחינה ביולוגית אבל הכתוב מגדירו כמת.
בפסוק הראשון של ההפטרה אנו מוצאים

לדעת "בעל סדר עולם רבה", ומביאו גם רש"י במקום, אין הכוונה לשנה בה נקבר עוזיהו אלא לשנה ולרגע בו נצטרע. החל מאותו רגע, עוזיה הועבר לבית החופשית - הוא בית המצורעים, ובנו יותם נתמנה כמלך בפועל, כמלך "דה פקטו".
יותם, כשמו כן הוא - "צדיק גמור". זה רמוז בשמו המורכב משני חלקים, שתי אותיות משם הויה והסיומת "תם" שמשמעותו בלשון המקרא שלם – צדיק. אכן, יותם הוא היחיד מכל מלכי יהודה וישראל שלא דבק בו רבב. הכתוב איננו מבקר את מעשיו של יותם ולו פעם אחת, לא בספר מלכים, לא בספר דברי הימים וגם לא בנבואותיהם של נביאי דורו, הושע, עמוס, ישעיהו ומיכה. בדברי חז"ל אנו מוצאים דברי שבח רבים לאיש זה, הקושרים אותו גם לצדיקים מופלאים מדורות אחרים.

נביא את המדרשים הבאים כדוגמא:
במסכת סוכה מצינו "ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין מיום שנבראתי עד עתה, ואילמלי אליעזר בני עמי - מיום שנברא העולם ועד עכשיו, ואילמלי יותם בן עוזיהו עמנו - מיום שנברא העולם עד סופו" (דף מה ע"ב).
ובמדרש רבה מצינו "ומשבט יהודה יצא יותם המלך איש צדיק שנאמר בו: "ויעש הישר בעיני ה' ", "ויתחזק יותם כי הכין דרכיו לפני ה' ".

גם הראשונים והאחרונים שבחו אותו.
נצטט מרש"י "יותם בן עוזיהו - צדיק היה, ועניו יותר משאר מלכים, וזכה בכיבוד אביו, ועליו נאמר: 'בן יכבד אב' (מלאכי א' ו), שכל הימים שהיה אביו מצורע והוא היה שופט עם הארץ, כדכתיב (מלכים ב ט"ו), ויותם בן המלך על הבית שופט וגו' לא נטל עליו כתר מלכות בחייו, וכל דינין שהיה דן - אומרן בשם אביו" (סוכה שם).
ונצטט מרבי צדוק הכהן "ויותם שהיה בירור שלמה המלך ע"ה נאמר (דברי הימים ב כ"ז ב) רק לא בא וגו' שלא היה בו שום חסרון" (צדקת הצדיק אות קצג ד"ה ומצינו דוד).

בדברינו, לפרשת בא שנה זו, הסברנו בקצרה את דרכם של הנביאים להשתמש בשיטת "אפשר לומר כן?". גם ביחס ליותם נקט הנביא בדרך זו. בדרך של ציון תיארוך שבמבט ראשון נראה בלתי אפשרי. וז"ל הכתוב "וַיִּקְשָׁר קֶשֶׁר הוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה עַל פֶּקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ וַיַּכֵּהוּ וַיְמִיתֵהוּ וַיִּמְלֹךְ תָּחְתָּיו בִּשְׁנַת עֶשְׂרִים לְיוֹתָם בֶּן עֻזִיָּה" (מלכים ב פרק ט"ו ל). כל מי שבקי בדברי ימי מלכי יהודה יודע כי יותם מלך רק שש עשרה שנים ומיד לאחר מותו עלה לשלטון בנו הרשע אחז. אם כך כיצד מונה הכתוב שנת עשרים ליותם? עונה על כך בעל סדר עולם רבה שתי תשובות אנחנו נביא היום אחת מהן וז"ל "דבר אחר, רצה הכתוב למנות ליותם בקבר, ולא לאחז בחיים" (פרק כב).
המסקנה היא ברורה, כשם שעוזיה החוטא שנצטרע חשוב בחייו כמת, כך בנו הצדיק יותם, חשוב במותו כחי. חי או מת אינם הגדרות ביולוגיות בלבד, אלא בעיקר הגדרות רוחניות.

הבה נתפלל שנזכה לתחיית המתים גם במשמעות של חזרה בתשובה של כלל העם
והגברת התפיסה כי התעלות רוחנית ועשיית טוב מעולה משיפור גשמי וחומרי.