בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • הלכות ספירת העומר
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יוסף בן גרסיה

ספירת העומר אחר ברכת המפיל

undefined

הרב שמואל חיים דומב

איר תשע"ב
14 דק' קריאה
א. נשאלתי בבת שמנהג משפחתה לספור ספירת העומר עם ברכה, וברכה "ברכת המפיל" ונזכרה שלא ברכה וספרה העומר, ושאלה את אביה (בכתב) מה עליה לעשות, האם לברך ולספור עם ברכה אף אחר המפיל, או שמא עדיף שתספור למחר בלי ברכה, ותמשיך אח"כ בשאר הלילות עם ברכה.

תשובה: הנה חיוב קריאת ק"ש על המטה, הובא במסכת ברכות ד, ב, אמר ריב"ל אע"פ שקרא אדם ק"ש בביהכנ"ס "מצוה" לקרותו על מטתו, אמר ר' יוסי מאי קרא "רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה", (וברש"י, אמרו בלבכם, אמרו מה שכתוב על לבבך. על משכבכם, שנאמר בשכבך. ודומו, בשינה אחרי כן).

ולהלן בדף ס, ב. גרסינן, הנכנס לישן על מטתו אומר "משמע ישראל עד והיה אם שמוע", ואומר "ברוך המפיל חבלי שינה" וכו'. (ובאחרונים העירו מאי קא מוסיף ריב"ז על האי ברייתא, ואכ"מ).

ומבואר דקודם קורא ק"ש ואח"ז מברך המפיל.

וכן הוא בטור סי' רל"ט וז"ל: כשירצה לישן יקרא ק"ש, דאמר ריב"ל אע"פ שקרא ק"ש בביהכ"ס מצוה לקרותה על מטתו, ודי בפרשה ראשונה, דגרסינן בפרק הרואה, הנכנס לישן אומר "משמע" עד "והיה אם שמוע", ור"ח כתב שצריך לקרות גם "והיה אם שמוע", לפי שיש בה "בשכבך ובקומך", וכן היה נוהג א"א הרא"ש ז"ל ואומר ברוך אתה וכו' המפיל חבלי שינה וכו'.

ובב"י שם כתב, ור"ח כתב שצריך וכו', ונראה טעמו של ר"ח מפני שהיה גורס הנכנס לישן אומר "שמע והיה אם שמוע". [ובחדושי הגהות כתב, או אפשר דס"ל "עד" ועד בכלל, נמצא דגם והיה אם שמוע בכלל].

ולהלן שם כתב הב"י, כתב הכל בו (סי' כט) נהגו כל ישראל שאין אוכלים ושותים ואין מדברים אחר ק"ש שאומרים על מטתן, וסמכו אהאי קרא אמרו בלבבכם על משכבכם, זו ק"ש, ודומו סלה, וכיו"ב כתב ר' ירוחם, וכן כתב הרוקח.

והובא ג"כ בדרכי משה הארוך, וברמ"א סי' רל"ט סעי' א', ויקרא ק"ש סמוך למטתו ואין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר ק"ש וכו', אלא ישן מיד שנאמר אמרו בלבבכם ודומו סלה.

ומפשטות דבריו משמע דהא דאין מדברים ואין אוכלים ושותים, הוא לאו דוקא אחר ברכת המפיל, אלא כל שקרא ק"ש אין לו לדבר אף לפני שמברך ברכת המפיל. [וראה להלן אות ח, ד"ה ועיינתי].

והנה פשטות דברי הגמ' בברכות וכן כפי שהובא בטור, ברכת המפיל היא אחר קריאת ק"ש, וכן הוא בשו"ע שם, קורא על מטתו פרשה ראשונה של ק"ש ומברך המפיל וכו'.

אולם יעויין בר"מ פ"ז מהל' תפלה הל' א' שכתב: כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום, ואלו הן, כשיכנס אדם למיטתו לישן בלילה מברך ברוך אתה וכו' המפיל חבלי וכו'. ובהל' ב' כתב: וקורא פרשה ראשונה מק"ש וישן וכו', הרי שכתב דין ברכת המפיל לפני דין קריאת ק"ש.

ויל"ע מדוע לא מיחשב הפסק קריאת ק"ש אחר ברכת המפיל.

ועיין במג"א סי' רל"ט ס"ק ב', שעמד בזה וכתב, משמע דברכת המפיל יאמר אחר ק"ש כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה, וכן עיקר כנ"ל, ומסדור לשון הטור והשו"ע משמע דאחר שמע יאמר המפיל, ואח"כ יושב בסתר וכו', וצ"ל בטעמו משום דשמע אין אומרים משום "שמירה", רק משום דילפינן מקרא אמרו בלבבכם כדאיתא בגמ', שצ"ל ד"ת או בקשה סמוך לשינה, לכן צ"ל קודם ברכת המפיל, שלא "יהיה הפסק" בין ברכה לשינה, אבל יושב בסתר ואינך, דהוי משום "שמירה" לא הוי הפסק, אבל הרמב"ם פ"ז תפלה, והגמ', ס"ל שגם שמע באחרונה, וכ"כ הרד"א בשם רבינו האי, דס"ל דגם שמע הוי משום "שמירה" וכו' עיי"ש.

ומבואר מדבריו דאה"נ אסור להפסיק אחר ברכת המפיל, והיינו משום דהוי כעין "ברכת הנהנין", ולכן לרמב"ם ודעימיה, צריך לומר ק"ש לפני כן, והטור ודעימיה, ס"ל נהי דברכת המפיל הוי כעין ברכת הנהנין ואסור להפסיק, מ"מ טעם אמירת ק"ש משום "שמירה" ולכן לא מיחשב כהפסק, וכמו דלא מיחשב כהפסק אמירת יושב בסתר ואילך.

וראה במשנ"ב סי' רל"ט ס"ק ב', שסיכם השיטות בזה וכתב: מלשון השו"ע משמע דברכת המפיל אומר אחר ק"ש, כדי שתהא הברכה סמוכה לשינה, ומה שקורא אח"כ יושב בסתר ואילך, כיון דהוי משום שמירה לא הוי הפסק, [ויש מדקדקין לברך המפיל בסוף אחר כל הפסוקים], ויש מהאחרונים שהסכימו שיברך המפיל קודם, ואח"כ ק"ש ויתר פסוקי דרחמי (כמו שנדפס בסידורים), ונראה דלמעשה ינהג אדם כפי טבעו, דהיינו אם טבעו להרדם באמצע ק"ש, טוב יותר שיקדים ברכת המפיל מה דאפשר, ואם אין טבעו לזה טוב יותר לאחר ברכת המפיל עד לבסוף.

ג. והנה בעיקר האי מילתא אי ברכת המפיל, מיחשבי כעין ברכת הנהנין, ומשום כן אין להפסיק, ורק דברים של שמירה ורחמי הותרו, או דהוי כעין "ברכת השבח ועל מנהגו של עולם" מברכינן, דנו בזה הראשונים והאחרונים.

ראה בר' מנוח בפ"ז תפלה ה"ג שכתב: וכתב הראב"ד דשתי ברכות אלו שלפני השינה ושלאחריה (היינו אלהי נשמה) דוקא כשהולך לשכב בלילה, משום "דלמנהג העולם" נתקנו, אבל אם הולך לישן ביום אינו מברך אותן. הרי שכתב דברכת המפיל הוא על "מנהג העולם" נתקן.

וכן הוא לשון הר"ן בפסחים ז, [דף ד' מדפי הספר], דיעויין שם שדן אי לגבי ברכת השבח איכא דינא דעובר לעשייתן, ונפ"מ אי מברכין "על" או ב"ל", וכתב שסדר הברכות הללו שמברכין בשחרית בביהכנ"ס ברכת השבח הן על מנהגו של עולם, אפילו לא שמע שכוי מברך עליו, וכן בכולן, ומנהגן של ישראל תורה היא, כך כתב הרמב"ן ז"ל בלקוטיו, ויעויי"ש מש"כ בשם הרמב"ם.

והנה בברייתא שם בברכות דף ס, הביאו בחדא מחתא ברכת המפיל בהדי ברכות הבוקר, ולפ"ז ה"ה גם ברכת המפיל הוי בכלל על מנהגו של עולם, וכמוש"כ הראב"ד.

וראה בא"ר סי' רל"ט (ציינו בפמ"ג שם), שהאריך שם לענין הפסק בין המפיל לשינה, ואי קרינן ק"ש לפני המפיל או אח"כ, כתב: עוד י"ל שהמפיל הוא על מנהגו של עולם כמו ברכת הנותן לשכוי בינה, ואפילו לא יישן מברך.

וראה בחיי אדם כלל לה סע' ב' שכתב: צריך לברך ברכת המפיל ולא חיישינן שמא לא יוכל לישן, רק "שיזהר" שלא יאכל וישתה, ולא יפסיק אחר הברכה. ובסע' ג' כתב: יש מברכין ברכה זו קודם ק"ש ויש מברכין אחר ק"ש. ובסעיף ד', הישן ביום א"צ לברך ברכה זו, אע"ג "שנראה" שהוא "ברכת הנהנין" מ"מ א"א לברך ביום דחיישינן שמא לא יוכל לישן, אבל בלילה אפילו לא ישן כלל לא הוה לבטלה, די"ל דתקנו אותה על "מנהג העולם" כמו ברכת השחר כנ"ל וכו'. [ועיי"ש שכתב דגם מי שצריך לישן ביום לבריאותו אינו מברך].

אמנם במשנ"ב שם ס"ק ד', על דברי הרמ"א שאין אוכלים ושותים ולא מדברים אחר ק"ש, כתב: ואם תאב לשתות או לדבר איזה ענין נחוץ, נראה שמותר, אך יחזור ויקרא פרשת שמע, אכן אם כבר אמר ברכת המפיל "יזהר" בזה, כי יפסיק בין הברכה להשינה.

הרי דס"ל למשנ"ב דברכת המפיל בגדר מצות הנהנין ולכן "יזהר" שלא להפסיק.

ובביאור הלכה שם בד"ה סמוך למטתו, כתב: ועי' בחיי אדם שמצדד לומר דאפילו לא היה יכול אח"כ לישן ג"כ אין הברכה לבטלה, דעל מנהגו של עולם הוא מברך, וכן משמע בחד תירוצא באליהו רבא, ולענ"ד צ"ע בזה אחרי דברכה זו מברך על עצמו המפיל חבלי שינה על עיני וכו', ועכ"פ נ"ל דאם מסתפק שמא לא יוכל אח"כ לישן, בודאי אין כדאי לכתחילה לברך.

ד. ומעתה בנדו"ד אי שרי לברך ולספור אחר המפיל, הנה לא מבעיא לשי' דהוי ברכה על "מנהגו של עולם" ודאי שרי, אלא אף לשי' דהוי כברכת הנהנין, ולשי' זו חשש המשנ"ב ולכן כתב, "ויזהר" שלא יפסיק בין הברכה והשינה באכילה אם תאב או לדבר דבר נחוץ, מ"מ י"ל דלענין ברכת וספירת העומר דהוי מצוה י"ל דגם המשנ"ב יודה דאפשר ויכול לברך ולספור.

ה. ובאמת יל"ע כמו כן אי שרי לברך ברכת "אשר יצר", וכן "ברכת הרעם" וכדומה אחר המפיל.

וראיתי שנשאל בזה בשו"ת התעוררות תשובה סי' קכח וז"ל: שאלה מי שצריך לנקביו אחר שקרא ק"ש על המטה ובירך ברכת המפיל, אם מותר לו לברך ברכת אשר יצר ולא הוה הפסק בין ברכת המפיל וק"ש לשינה.

נלע"ד גוף ברכת המפיל אינה כשאר ברכת הנהנין שצריכה להיות דווקא סמוך לשינה ואסור להפסיק בינה לשינה שאם הפסיק הוה ברכת לבטלת, רק כיון שנופלים עליו חבלי שינה ורוצה לילך לישן מברך, ואם הפסיק בינה לשינה לא הוה ברכה לבטלה, דומיא דברכת אלקי נשמה שאיתא בגמרא, כך מתער משנתיה מברך, אעפ"כ אם לא בירך מברך לאחר מכאן, ואנו נוהגין לכתחילה לברך אחר שנטל ידיו, ה"ה בברכת המפיל אע"פ דאיתא בגמרא הנכנס לישן על מטתו מברך המפיל, מ"מ דומיא דאלקי נשמה דאיננה צריכה להיות מיד דווקא היכא דאי אפשר, וגם לשון "הנכנס" מורי הכי דלא קאמר קודם שיישן רק הנכנס לישן, והא דאיתא בשו"ע או"ח סימן רל"ט ברמ"א, דלא יאכל ולא ישתה ולא ישיח אחר שקרא ק"ש על המטה, דבר זה איתא בב"י בשם כלבו, ושם נקט הטעם משום דכתיב אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו, שישן מיד, ובדו"פ שם דפסוקי רחמי דאנו מוסיפין אין הפסק בין שמע לשינה דצורך הוא להגן ואיננה הפסק, אם כן אחר שבירך אשר יצר יחזור ויקרא ק"ש ויאמר איזה פסוקי דרחמי וישן וטוב לו.

וכן בהליכות שלמה (להגרשז"א) תפלה פרק י"ג, בדבר הלכה אות כד, כתב: וכמו כן מותר לברך אחריה (היינו ברכת המפיל), ברכת "אשר יצר" אם הוצרך לכך, או לאכול ולשתות כשהוא תאב לדבר, וכן אם נזדמן לו לברך אז "ברכת רעם" ו"ברק" יברך. ובהערה 50 כתבו, שמקור הדברים מכתבי תלמידים, וציינו להתעוררות תשובה הנ"ל, ולמשנ"ב הנ"ל שהחמיר לחוש לדעות דהוי כברכת הנהנין עיי"ש.

ו. אמנם ידועים בזה דברי החזו"א, הובא בספר דינים והנהגות בפ"ח אות ח, וז"ל: אמר שלא להפסיק בין ברכת המפיל לשינה אף לא לברכת אשר יצר. [והובאו דבריו במשנ"ב הוצאת דרשו].

והנה לא מבואר שם טעמו, ולכאו' י"ל משום דחשש לשי' דהוי המפיל כברכת הנהנין, ולכן אין לו לברך אשר יצר, כיון דיכול לברכו אף אח"כ, וכמו שכתב המשנ"ב סי' ז' סק"א, דאפילו אם נמשך זמן גדול אחר עשיית הצרכים אפ"ה חייב לברך, ועיי"ש שהביא פלוגתא דאם נזכר שלא בירך לאחר שהתחיל לו תאוה, אם יברך.

ויל"ע אם כה"ג שידחה אשר יצר אחר המפיל לבוקר, כשקם בדרך כלל מתאוה, אם במקרה זה יתיר החזו"א לברך אחר המפיל.

וכן יש להסתפק לחזו"א כה"ג דיש לו מצוה כגון בנדו"ד מצות ספירת העומר, או כל מצוה אחרת שנזכר בה אחר המפיל, אי שרי לברך ולעשותה או לא.

וראיתי במשנ"ב הוצאת דרשו בסי' רלט שכתבו בשם הגרח"ק שליט"א (ספר אשי ישראל תשובה רפג) דמי שדיבר אחר המפיל אינו חוזר ומברך, כיון שהדבר תלוי במח', דלדעת הסוברים שהברכה נתקנה על מנהגו של עולם מותר להפסיק. וא"כ לפי"ז אף כה"ג שמצוה לפניו יש לסמוך על הני שיטות דעל מנהגו של עולם מברך ויהיה מותר.

ז. אמנם עדיין בנדו"ד יל"ע, האם עדיף שתברך ותספור בלילה, או תספור בבקר בלי ברכה ואח"כ בשאר הלילות עם ברכה, דהרי בלילה תהא ספירה זו עם ברכה, משא"כ בבוקר ויש להמעיט בהפסק, להנך דס"ל דהוי המפיל כברכת הנהנין.

ולכאו' היה נראה דעדיף שתברך ותספור בלילה כדי שתהא ספירה עם ברכה, דהנה במשנ"ב סי' תל"ג בשעה"צ ס"ק ה' כתב: והנה מדברי הפר"ח והגר"א והלק"ט וח"י משמע דאפילו לכתחילה יכול לבדוק בליל י"ג לאור הנר, אם רק מתכוין לשם בדיקה, אכן בספר חק יוסף פקפק ע"ז דאף דמצד הבדיקה אין קפידא, מ"מ יש למנוע משום דיפסיד אז הברכה, לפי מה דקיי"ל כרמ"א בסי' תל"ו דהבודק קודם הזמן לא יוכל לברך, [והוי דומיא דקי"ל דערום לא יתרום משום שאינו יכול אז לברך], עכ"ד.

והנה אף דעדיין יש לחלק בין ערום התורם למי שבודק בליל י"ג, דבערום הרי עושה מעשה מצוה של הפרשה וחז"ל חייבו ע"ז ברכה, וכיון שאינו יכול לברך, אמרינן דלא יתרום, כדי שלא יעשה מעשה מצוה בלי ברכה, משא"כ בבודק בליל י"ג הרי אז לא תקנו ברכה לבדיקה זו, ומנלן שצריך לדאוג ולהשתדל לעשות מצוה עם ברכה, [ובמנ"ח מצוה ה', דן בזה עם הצל"ח אם אדם מחויב להכניס עצמו למצוה, מ"מ מערום ליכא ראיה שצריך להכניס עצמו לברכה]. עכ"פ מבואר מדברי החק יוסף והמשנ"ב, דעדיף מעשה מצוה עם ברכה למעשה שהוא בלי ברכה, אף דמקיים בזה מצות בדיקה, וא"כ בנדו"ד הרי אם תספור בלילה הוא מעשה מצוה עם ברכה משא"כ כשתספור למחרת.

זאת ועוד דיעויין בשו"ע סי' תפט סע' ז' שכתב: שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה, ובמשנ"ב שם ס"ק ל"ד כתב: בלא ברכה. דיש לחוש לדעת הפוסקים דאין זמן ספירה אלא בלילה, וכשמברך ביום הוא לבטלה. מיהו מכאן ולהבא סופר בלילה בברכה ולא הוי כדילג יום אחד לגמרי שאינו סופר עוד בברכה וכדלקמיה. ובטעם הדבר כתב בשעה"צ שם ס"ק מ"ה, ומשום דהוי ס"ס "לחיובא", ספק דבדיעבד ספירה זמנה כל המעל"ע, ואת"ל כדעת הפוסקים דאין ספירה ביום, אעפ"כ הרבה פוסקים מסכימים דאין הימים מעכבין זה את זה, ולענין זה לא בעינן תמימות.

וא"כ הרי כשלא תברך ותספור בלילה, אנו נכנסים לספק דיש לחוש לשיטות דמי שלא ספר בלילה אינו סופר ביום, דאין ספירה אלא בלילה, ונהי דמ"מ ספרינן ביום כדעת הרבה פוסקים דבדיעבד ספירת יום עולה לספירה, (לשון המשנ"ב ס"ק ל"ג), מ"מ י"ל דיש לחוש לשיטה דלא מהני, ולכן עדיף שתספור וכן תברך בלילה, ולסמוך על הנך ראשונים ואחרונים דברכת המפיל הוי על מנהגו של עולם.

ח. ושו"ר בספר מקור חיים (לבעל החוות יאיר) או"ח ח"ב סי' רל"ט בקיצור הלכות, שכתב על דברי הרמ"א שיקרא ק"ש סמוך למטתו, וז"ל: ומ"מ שכח מלהתפלל ערבית וה"ה קדוש לבנה "וספירת העומר" אומרם אח"כ, ומ"מ יזהר באלו טפי מדברי רשות.

והנה בדבריו משמע דקאי על דברי הרמ"א שכתב ויקרא ק"ש סמוך למטתו, ושע"ז הוסיף הרמ"א דאין אוכלים ושותים ולא מדברים, ע"ז כתב המקור חיים, דערבית וקדוש לבנה וספירת העומר שרי, ויזהר באלו (לאומרם) טפי מדברי רשות, דאותם אין לומר אחר ק"ש, אבל עדיין אין לנו ראיה להדיא דגם אחר ברכת המפיל יש לאומרם. [וראיתי בספר פסקי תשובות, שהעתיק דבריו לא נכון, וכאילו כתב להדיא דאף לאחר המפיל מותר, עיי"ש].

אולם לפמש"נ לעיל היה נראה להתיר אף לאחר המפיל.

וראיתי בשו"ת ציץ אליעזר ח"ז סי' כז, אותיות ג-ט שהאריך בזה אי ברכת המפיל הוי כברכת הנהנין או על מנהגו של עולם, וכן לענין אמירת אשר יצר, וציין לשו"ת התעוררות תשובה הנ"ל, ולשו"ת פרי השדה ח"א סי' צ"ג שהתיר, וכן לפתח הדביר או"ח שכתב דאם דיבר או הסיח דעתו אינו משויי לברכתו ברכה לבטלה לחייבו שנית.

ועיינתי בדברי הפתח הדביר (והוא בסק"ג) וראיתי שהביא שם שגם בסידור יעב"ץ כתב שאם דיבר אחר ק"ש חוזר וקורא שוב ק"ש, אבל בדיבר אחר המפיל אי"צ לחזור ולברך, ודן שם על דבריו שכתב דאם הסיח דעתו יברך שנית, וכתב שאינו, כיון שהוא ברכה על "מנהגו של עולם", וכתב שגם הכל בו והרמ"א לא החמירו שלא לדבר אלא אחר ק"ש, ולא אחר המפיל, שהוא על מנהגו של עולם, עיי"ש.

ובאמת שכן מוכרח מדברי הכל בו, שהרי כתב שמברך המפיל לפני ק"ש (ובב"י לא העתיק קטע זה) וע"ז כתב "ונהגו" כל ישראל שאחר ק"ש אין אוכלים ושותים וכו', וסמכו על האי קרא "אמרו בלבבכם על משכבכם", שפירשו חז"ל שהוא על ק"ש, וסיום הפסוק "ודומו סלה", ואי ס"ל לכל בו דברכת המפיל אינו על "מנהגו של עולם", אלא דהוי כברכת הנהנין, והא דאומר ק"ש אח"ז, צ"ל דלא מיחשב הפסק משום דהוי פסוקי דשמירה, א"כ מדוע כתב "ונהגו", שלא לדבר אחר ק"ש וכו', וסמכו על קרא ודומו סלה, תיפו"ל "שאסור" לדבר מצד שהוא אחר המפיל, וע"כ דמצד המפיל ליכא איסור להפסיק, כיון שהוא על "מנהגו של עולם", ורק אחר ק"ש שקורא אח"כ "נהגו" לא לדבר מכיון שסמכו על "ודומו סלה".

וזהו שהוסיף הרמ"א, על דברי המחבר שכתב שקודם קורא ק"ש ואח"כ המפיל, דמ"מ אחר ק"ש אין אוכלים וכו', אלא ישן מיד שנאמר ודומו סלה. אבל מצד ברכת המפיל אין איסור להפסיק, ודו"ק.

ולפ"ז קצ"ב דברי המשנ"ב, שעל דברי הרמ"א כתב, דאף אי שרי לשתות כשהוא תאב, וכן לדבר לדבר נחוץ, מ"מ "יזהר" שלא להפסיק בין המפיל, והרי דברי הרמ"א מקורם בכל בו, ומדבריו מוכח דלא חשש להפסיק אחר המפיל, וצ"ע.

ומרן בב"י העתיק רק סיפא דדברי הכל בו, ולא תחילת דבריו שאומר המפיל לפני ק"ש, משום דאזיל בשי' הטור וכן כתב בשו"ע דאומר המפיל אחר ק"ש.

ולהאמור יל"ע גם בדברי המג"א שהובאו לעיל דתלי אי אומר ק"ש לפני המפיל או אח"כ, אי ק"ש מדין שמירה או משום לסיים בד"ת.

ושו"ר בערוך השלחן רלט סע' א-ו שהאריך בזה אי ברכת המפיל לפני ק"ש או אחריה, ובשי' הרמב"ם בזה, וכתב דאין כלל דין אסור הפסק אחר המפיל כבכל הברכות, והטעם דהא שינה אינה ביד האדם, וכסברא זו כתבו תוס' בסוכה והראש והמרדכי וכו' עיי"ש, ובאמת קדמו בזה הא"ר שם בסי' רל"ט. [וראה מה שצויין בזה עוד בספר המפתח בר"מ פרנקל].

ט. ובספר ארחות רבינו חלק ראשון, או"ח ח"ב (עמד צח), אות קלה כתב: נכדתו (כמדומה קטנה) של מו"ר (שליט"א) זצו"קל, ברכה המפיל ושכחה להתפלל מעריב (הן נוהגות להתפלל מעריב), והשאלה מטעם הפסק בין ברכת המפיל לשינה, ופסק מו"ר דתתפלל, ואמר לי הטעם, דבזה גופא יש מחלוקת הראשונים אם המפיל רק על השינה, ולפי"ז אסור להפסיק, ואף דתפילה גם באשה מהתורה אבל תפילת ערבית רשות, ואחרים סוברים דהמפיל נתקן על טבע העולם, שהבורא יתב"ש הטביע בלילה, כמו אשר יצר בבוקר, דיש סוברים שיברך אף אם לא עשה צרכיו, ולפי"ז אפשר להפסיק בינה ולשינה, ולכן כדי שלא יהא קל בעיני' תפלת ערבית ותקל בזה לפעמים, לכן הורה לה להתפלל אחרי המפיל, ועוד הוסיף, דהא החסידים נוהגים לברך המפיל לפני ק"ש ואח"כ אומרים את הק"ש הארוכה שיש בה פסוקים ומזמורים שלא נזכרו בגמ' והראשונים, ועוד מוסיפים את הרבש"ע שהוא מוחל לכולם וכדומה, וא"כ יש להקל לה להתפלל אחר המפיל את כל תפלת ערבית ק"ש וברכותי' ושמ"ע (ע"ש).

והנה לפי הטעם הראשון פשיטא דיכולה ג"כ לברך ולספור העומר, דבזה לפי דברי המג"א הובא במשנ"ב סי' תפ"ט ס"ק ג', שוויהו עלייהו נשים חובה, ובנדו"ד הרי מנהג המשפחה לספור עם ברכה, ומקיימת בזה לשי' דספה"ע בזמן הזה דאורייתא מ"ע קיומית של ספה"ע, ולשי' דבזה"ז דרבנן ג"כ מקיימת בזה מצוה, (וראה רש"י ותוס' ברכות ב, ב, לגבי מצות עשה דרבנן שהז"ג). ודאי עדיף מתפילת ערבית של נשים, דבזה הוי רק מנהג גרידא. [עי' משנ"ב סי' קו ס"ק ד' דרק שחרית ומנחה חייבות נשים, ונשים לא קבלו עלייהו ורובן אין מתפללות ערבית]. ואולי גם כאן שייך הטעם שלא יהיה קל בעיניה הספירה כיון דרובא דנשי לא ספרי.

אולם לטעם השני יל"ע, אולי דוקא ק"ש וערבית התיר, דהוי כשמירה ורחמי כשאר הדברים שנוהגים להוסיף, משא"כ ברכת וספירת העומר.

ברם יל"ע דלכאו' דברי הקהילות יעקב סותרים דברי גיסו החזו"א שלא התיר לומר אשר יצר, וצ"ל דהנך ב' טעמים דכתב הקה"י ליכא באשר יצר, דכיון דאשר יצר יכול לאומרו אח"כ, משא"כ ערבית. ויל"ע במי שנוהגת להתפלל ערבית ושכחה, אם יש לה תשלומין בבוקר, ועי' משנ"ב סי' רסג ס"ק מ"ג, שכתב, דמי שלא התפללה מנחה בע"ש והגיע זמן הדלקה, תדליק בזמן ותתפלל מעריב ב' פעמים. וצ"ע דלשיטתו בסי' ק"ו סק"ד, דאשה חייבת רק שחרית ומנחה, א"כ לכאו' צריכה להשלים בבוקר ב' שחרית, או כלל אין לה השלמה, דאינה תפלה הסמוכה, תפלת שחרית למנחה, ואכ"מ.

ובמקו"א דנתי בזה לפמש"כ השערי תשובה סי' רס"ח סק"ב בשם המור וקציעה, דתפלת ערבית דשבת ויו"ט חובה, והביא כן בשם הזוהר. ובשו"ת מענה אליהו (להגאון האדר"ת) בסי' ז' הביא שכן חידש ג"כ אביו הגאון ר' בנימין זצ"ל אב"ד וילקומירר, ויישב בזה הרבה דברים, ודן לגבי ליל ר"ח דאיקרי מועד, וכתב שכבוד אאמו"ר זצ"ל לא ידע מספרי הג"ר יעב"ץ שהקדימו, מעולם. (וכנראה שהאב ובנו לא ראו את החידוש - דברי השע"ת). א"כ י"ל דבליל שבת גם אצל נשים הוי כשוויהו עלייהו כחובה, ולכן כתב המשנ"ב דתפלל ערבית בליל שבת פעמיים. אח"ז ראיתי שנגע בדברי המשנ"ב הנ"ל בשמירת שבת כהלכתה פמ"ג הערה ק"י.

עוד היה נראה לדון דאם אבי הבת עדיין לא ברך וספר, דאולי כדאי שהוא יוציאנה, אלא שבזה באנו למחלוקת אי יש דין שומע כעונה בספירת העומר, ראה משנ"ב סי' תפ"ט ס"ק ה', וביאוה"ל שם. ועוד דאי באמת מותר לה משום דפסקינן כהנך שיטות דהוי ברכה על מנהגו של עולם, וליכא חשש הפסק. הרי בתוס' ברכות כ, ב, תוד"ה כדאשכחן, משמע דדבור עדיף משומע כעונה עייש"ה, וא"כ עדיף שהיא תספור מאשר תשמע.

וכן יל"ע לפמש"כ לדון בשו"ת רעק"א סי' כט-ל, לגבי כתיבה כדבור בספירת העומר אי מהני, שתכתוב את הברכה והספירה.

תבנא לדינא דיכולה לברך ולספור ספירת העומר אף לאחר ברכת המפיל.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il