בית המדרש

  • משפחה חברה ומדינה
  • מצוות השירות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

'ביטול תורה' אינו תירוץ

למרות תחומי ההשקה הרבים בין המגזרים, חובה על הציבור הדתי-לאומי להוביל את המאבק בחילול השם שנגרם מאי גיוסם של בני הציבור החרדי

undefined

הרב ברוך אפרתי

איר תשע"ב
4 דק' קריאה
מי מאיתנו אינו מכיר את התחושה המיוחדת כאשר מקבלים בדואר צו מילואים? מחד עקצוצי התרגשות ותחושת שליחות במצוות ה', לצד רצון לפגוש שוב את החברים לשירות. ומאידך, כמה קשה לעזוב את הבית, האישה והילדים, למשך חודש ימים. כמה קשה להתעורר לאבט"שים באמצע הלילה, לרוץ עם כרס, קפל"ד ואפוד בגיל שלושים-ארבעים, אי שם באימון בצאלים באמצע תקופת תמוז כאשר חמה יוצאת מנרתיקה. אולם למרות התחושה המעורבת, כל מי שיש בו נפש ישרה אינו משתמט ממצוות הגיוס לצה"ל.
אנו יודעים שלא רק מצוות הגנת ישראל וכיבוש הארץ יש כאן, אלא בעיקר קידוש השם בכך שאנו נוטלים חלק שווה עם אחינו מרוב פלגי האומה בנטל המילואים. קידוש השם והתנהגות אנושית בריאה ומוסרית. לא יעלה על הדעת של מי שמכיר את תורת ה' ואת מסילת ישרים, להתחמק משירות צבאי. לא יעלה על דעת אדם לתת לחברו להסתכן, לרוץ ואף למות עבורו בשדה הקטל בעודו נהנה מחיי השגרה.
הפטרת פרשתנו מתחילה בהבחנה בין שני סוגי כהנים - "הלווים אשר רחקו מעלי בתעות ישראל... והכהנים הלווים בני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי". הקב"ה מנבא את יחזקאל על דבר הכהנים שאינם ראויים להנהיג את האומה, ועל דבר הכהנים הראויים להנהגה. מדוע כה חשוב לנזוף במעמד הכהנים, יותר מאשר בעם כולו? מדוע חשוב ליחזקאל לחדד את החלוקה בין סוגי הכהנים?
מסביר ר' מנדל בן הרש"ר הירש בביאורו להפטרות, שדווקא מעמד הכהנים נתון לסכנה גדולה. הכהנים צריכים להוביל את העם מבחינה תרבותית ודתית, ולא להיגרר אחר האינהרציה ועייפות החומר. על כן, מחדד יחזקאל את ההבחנה בין כהנים מסוג מנהיגותי וכהנים מסוג עצל. הסכנה הגדולה מכולן היא בשלטון כהונה שאינו מסוגל להוביל את קידוש השם, ובמקום זה עושה לעצמו הנחות ועושה לביתו, ומחלל שם השם תוך שימוש בטיעונים דתיים ריקים למעשיו.
דומה שישנו טאבו בציבור שלנו שאסור לדבר עליו - היחס לחברת הכהנים החרדית, אשר אינה לוקחת חלק בעול הציבור ולפיכך גם אינה מובילה אותו מתוך בית המדרש. רבים מעדיפים להימנע מלחשוב על כך, אולם המצב הנוכחי שבו החברה החרדית ברובה אינה משרתת בצה"ל, הוא חילול השם ממדרגה ראשונה, בכל קנה מידה - הלכתי, מוסרי, אנושי, נבואי וחוקי.
שמא יאמר האומר - החברה החרדית העמלה על לימוד התורה תורמת לחוסנה של המדינה לא פחות מאשר חייל זה או אחר. העמל בלימוד תורה מוסיף זכויות וסייעתא דשמייא ללוחמים בשדה הקטל. על כך אין שום ויכוח. חילול השם אינו בעצם לימוד התורה, שהרי פשיטא שיש ערך וצורך שתתקיים שדרה רחבה של עמלי תורה שנים רבות בבתי המדרש. חילול השם נעוץ בכמות ובמהות של הדברים.
בכמות - רבים מאוד מאותם המצהירים שתורתם אומנותם, מצהירים הצהרת כזב. כל מי שמכיר את עולם הישיבות, הציוניות והלא ציוניות, יודע שיש מי שלומדים, ויש מי שיש להם זמן פנוי רב. נכון לשנה הנוכחית, כ-58,000 מצעירי הציבור החרדי לא משרתים בצה"ל בשנה. חלק מסוים מהם לומדים דף יומי בבוקר ומסתובבים בשאר היום, ואין כל סיבה ראויה להשתמטותם מנשיאה בעול עם הכלל. הלא כל מי שחותמו אמת, מכיר את המציאות האומללה הזו, ויודע שיש בזה חילול השם ושימוש בכתר תורה למטרות אישיות של בריחה מצה"ל.
ובמהות - האם כאשר אברך קונה לחם במכולת הוא מבטל תורה? פשוט שלא. הוא עסוק בלהתקיים ולקיים את משפחתו. והלא קל וחומר הוא - אם עבור לחם לגופו הוא קם מהתוספות ומהרשב"א, עבור חיים לציבור ועבור קידוש שם השם לא יפסוק מלימודו? אם מדובר על גדול הדור הזקן - ניחא. שהרבנית תלך למכולת, ושלא יתגייס כלל. אך אם מדובר על תלמיד חכם רגיל וצעיר, מהיכי תיתי ללמוד תורה ולתת לאחרים לעבוד בשבילו ולהצילו? המונח 'ביטול תורה' זוכה לאינפלציה בדיון החרדי בנושא הגיוס - הם סוברים שהכל חוץ מלימוד תורה הוא ביטול תורה. אולם לא מצינו באף אחד מהראשונים הגדרה כזו, אלא ההיפך הגמור. אברהם אבינו, דוד מלכנו, רבנו הקדוש, הרמב"ם, רבנו תם - האם ביטלו תורה בהיותם עוסקים בצורכי ציבור?!
ומה שהתחיל מעבירה, מתגלגל הלאה כעבירה כפולה - מי שאינו מתגייס אינו יכול לעבוד חוקית, וממילא הוא עובד באופן לא חוקי וללא תשלום מס (עד הגיל המאוחר הפטור מצה"ל). וכך קורה שיש אלפי חרדים מובטלים, לומדים פה ושם דף יומי, ובשאר היום מסתובבים ועובדים בצורה חובבנית. הממשלה יצרה הסדר עם דוחי השירות כך שיוכלו לצאת לעבוד לאחר זמן מסוים, הסדר שכולו חילול השם וביזוי התורה, שהרי ההסדר טוען שעבודה חשובה מלימוד ומשירות צבאי.
הנפגעת הראשונה והעיקרית מעיוות זה היא התורה עצמה. איזו תורה צומחת בקרקע של חילול השם? האם יש סייעתא דשמייא בתורה כזו? אדם ששם שמיים מתחלל על ידו, ומתפרנס מן הציבור, ומשתמט מנשיאה בעול עם חבריו, איזו תורה יש בו?
יש הטוענים שגם החילונים בתל אביב אינם מתגייסים בהמוניהם. אולם האם זה מתיר לנו לחלל השם? האם הם הדוגמה של חברת הכהנים? במקום שהציבור החרדי ימלא את שורות הצבא בעשרים אחוזים מתלמידיו בכל שנה, הציבור הזה הוא לעג וקלס בפי שונאי עולם התורה.
העוול הזה צריך לקומם כל מי שקשור לתורה ויראת שמיים. הציבור הציוני-דתי צריך להוביל את המחאה על חילול השם הנורא הזה של חברת הכהנים הטועה. החרדים הם אחינו ובשרנו, ואנו שותפים להרבה מאוד מהשקפותיהם. אך אין מקיפין בחילול השם, והתירוצים הדחוקים שלנו להתחמק מכך אינם ראויים, כלפי שמייא וכלפי ארעא כאחד.
מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il