בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיחות ליום ירושלים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

עיר של אחדות

משנה: ביום ירושלים כדאי להפנים את המסר המאחד של העיר שלא נתחלקה לשבטים, וליישם אותו גם בתוך המחנה הדתי.

undefined

הרב חיים רטיג

איר תשע"ב
3 דק' קריאה
ירושלים אינה רק עיר של זהב, אלא גם עיר של תורה. מאז עלתה שכינה מסיני שוכנת היא דרך קבע במקום המקדש, וקדושה לא זזה ממקום המקדש. ירושלים היא עיר הנצח, עירה של התורה הנצחית, וממנה נוכל ללמוד כיצד יש לנהל את חיי התורה של העם בכל מקום ומקום. "והנצח זו ירושלים וההוד זה בית המקדש".
ציון וירושלים הם חלק משמותיה הרבים של העיר, אך הם משמעותיים יותר מן השמות האחרים. ביחד הם מבטאים שתי בחינות בהשפעת קדושתה של העיר, זו שרוב קדושות הארץ נמצאות בה. השם 'ציון' מבטא את הנקודה, המעיין הנובע של הקודש המקורי. ואילו 'ירושלים' מסמל את ההתפשטות, ההתרבות וההתפתחות של הקדושה אל תוך המציאות. יראו הרבים את השלמות וישאבו ממנה מלא חופניהם שפע ממעייני הישועה...
תכונה נוספת יש לה לירושלים, היא עירם של עולי הרגלים שמתאחדים בעלייתם סביב ערים של מעמד, בהתכנסותם לעלייה סביב התורה. לכן, בירושלים רוח מיוחדת של קירבה מפעמת בעם כולו. זו עיר שעושה את כל ישראל חברים, כולם כשרים וכולם מתרוממים ממדרגת עם הארץ ומקבלים על עצמם הנהגות של קדושה, של אחווה ושל חיבור. זהו כוחה של ירושלים בזמן הרגלים, לאחד ולחבר.
לאחדות יש כוח עצום, דבר זה נתגלה כבר בתקופתו של אחאב, שכיוון שלא היו בהם מלשינים היו נוצחים במלחמה ולא נפל מהם אחד, למרות שהיו עובדים עבודה זרה. וכך אמר רבי אלעזר הקפר: "גדול השלום שאפילו ישראל עובדים אלילים ועושים חבורה אחת אין מידת הדין נוגעת בהם". הסיבה היא שאחדות מורה כי שורש אחד לנו, מקור אחד לכולנו, השורש הקדוש מהאבות הקדושים.
אילו קירבנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו, כיוון ששם הושגה רוח גדולה של אחדות המתייצבת בתחתיתו של הר. כך ישראל ראויים לקבל את התורה, מאוחדים וחזקים, מאמינים ומתרגשים. ברגעי אחדות נדירים אלו מקבל עם ישראל את דרכו החדשה, את התורה, ומכוח קבלה זו הוא ממשיך ובונה את ירושלים ואת בית המקדש.
מזה אנו למדים כי תורה לא יכולה להופיע על עם ישראל מתוך פירוד. האחדות היא תנאי בסיסי להופעה של תורה, ומי שחושב כי התורה היא רק אצלו, פוגם הוא בקשר החי בין העם ובין התורה. זה משתלב עם העיקרון של האמת הגדולה המופיעה בצורה של אמיתות רבות קטנות יותר הנחלקות לעדרים עדרים ומגיעות אל יעקב אבינו, המסוגל לגלות ולגלגל את האמת הגדולה מעל פי הבאר וממנה שותים כולם.
בכל אחד נגלית התורה בצורה אחרת. שישים ריבוא אותיות יש בתורה כנגד שישים ריבוא הופעות שונות בקרב כל אחד ואחד מאיתנו. וכשם שפרצופינו אינם דומים, כך התורה הבסיסית של כל אחד ואחד אינה דומה, ומתוך השונות מתרכבת התורה הגדולה, העליונה, המקפת את כל.
ירושלים היא עיר כללית, היא לא נתחלקה לשבטים, ולכן אפילו בתיה הם של הכלל ו"אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינן שלהן". האידיאל של האחדות הוא לא רק בשמיים, בעולמות עליונים, אלא אפילו בתוך המציאות היומיומית של ההלכות הפשוטות.
אך עצוב לראות את הפער בין הדרשות היפות שאנחנו דורשים בבית המדרש לבין הביצוע שלהן הלכה למעשה. הרי רואים אנו כמה חוסר הקשבה יש בין חלקי החברה השונים. כמה זלזול ולשון הרע, פירוד ואפילו רחמנא לצלן שנאה. כמה ארס מפעפע נמצא בתוך חיינו גם בתוך שלמי האמונה והמצוות, כמה קנאות וחוסר קבלה.
גם בציבור שומר התורה לגווניו השונים אין אחדות ואין נתינת מקום האחד לשני. הפירוד הרי הביא לחורבן בית שני, והוא השורש של שנאת חינם, שהאחד לא יכול לגור בכפיפה עם חברו, גם במובן הרוחני של המושג. מצער לשמוע כי בבתי מדרש מסוימים נעדרים ספרי בית מדרש אחר, גם אם לא חצו הם את גבולות השולחן ערוך וערכיו. הרי רק כך תתגלה האמת הגדולה והמורכבת.
ההתאחדות הירושלמית סביב הרוח הגדולה הנובעת מערכי הנצח, הכבוד ההדדי וההבנה העמוקה למהותו של העם לגווניו השונים. זהו המסר של יום ירושלים ושל חג השבועות, מתן תורה הבא בעקבותיו, להוריד את האידיאל של החיבור והאחדות אל תוך חיי המעשה ולהתחיל לבצע זאת בפועל ממש.
מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il