בקשת האני העצמי

מרן הרב כותב בספרו "מוסר הקודש" (עמ' קלו):


הרבה חולשות וחוסר בהירות מרגיש אדם בחייו. הרבה טעויות ובחירות רעות עושה כל אחד מאתנו במהלך החיים. הרב מבאר כי כל החולשות האלה הן תוצאה של נתק בין האדם לבין נשמתו העצמית. העולם הרוחני הפנימי שלו לא מאיר את חייו. לכן, אדם שרוי בחושך והוא נכשל ומגלה חולשה בתחומים רבים בחייו.

אכן, אדם נמצא במבוכה על חייו פעמים רבות. הוא אינו יודע מה באמת מתאים לו ובאיזו דרך הוא יממש את כוחות חייו ואת שליחותו. לא פעם שומע אדם קול מתוכו ששואל: מי אני באמת?
מה גורם לחוסר בהירות זו? מה מביא את האדם להתכחש לעצמיות חייו? מדוע הנשמה העצמית לא פורצת ומאירה את חייו באופן טבעי ופשוט?

כל דבר במציאות בנוי משתי קומות: פנים וחוץ ,נגלה ונסתר. קומת חיים אחת רואים במראה החיצוני. לא צריך לשם כך להעמיק או לעבור קורס ארוך בכדי לראות את הקומה החיצונית של החיים. אך יש גם קומה פנימית ונסתרת . אי אפשר לראות ולמשש את הנפש שלנו ואף לא את המחשבות שלנו.
לכל אחד מאתנו יש ידיים, רגליים, אצבעות, שערות ועוד. ולכל אחד מאתנו יש אישיות רוחנית, נפש ונשמה. ברור לכולנו כי עיקר האדם הוא אישיותו ונשמתו והגוף הוא כלי הבא לבטא עולם פנימי זה.

לעולם המציאות בקומה החיצונית אין לה משמעות מצד עצמה. אדם יכול להיראות בחיצוניותו באופן אחד אבל בתוכו הוא נמצא במקום אחר לחלוטין. אנחנו יכולים לקרוא טקסט כתוב ולפרשו בכיוונים שונים ומנוגדים זה מזה. אם אין לנו היכרות עם המשמעות של הכתוב, אם אין לנו חיבור עם נשמת האדם הרי שאנו לא באמת יודעים ומכירים את הדבר. לכן, הזהירה התורה: "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". התורה מזהירה אותנו מהמפגש החיצוני, ממראה העיניים השטחי כי אין בראייה כזו ובמפגש כזה אמת. האמת נמצאת לעולם בקומה הפנימית הנסתרת.
הפער בין ההופעה החיצונית לבין העולם הפנימי, העצמי הוא גורם לבלבול ולטשטוש. בשעה שאדם נגרר אחרי הנגלה בלבד ומתעלם מהכוח העצמי הנסתר הוא הולך ומתרחק מהארת חייו.
גם אם הכוונות טובות הרי שכל מהלך חיים המתעלם מעצמיות זו מרחיק את האדם ומחשיך את חייו.


בכל ימות העולם מדובר באתגר גדול של האדם לדעת לזהות את הקומה הפנימית של החיים. בימינו האתגר כפול. אנו חיים בתרבות הצועקת חיצוניות והגוררת מאד לבחון ולשפוט דברים על פי מראה העיניים.
כל מי שחפץ חיים הוא עליו לבנות שני יסודות חיים איתם הוא נפגש עם עולמו הפנימי ודרכם הוא שופט ומתבונן בכל דבר ודבר.
היסוד האחד, התבוננות מעמיקה. עלינו לחנך את עצמנו לראות דברים בעומק. לא להסתפק במראה החיצוני מעל לפני השטח. עלינו להתבונן מתחת לפני השטח במקום בו מתרחשים הדברים באמת, בנשמת כל דבר ודבר. להבין מה משמעות כל דבר ודבר, להבין מה פירוש חיים, מה משמעות כוח הראייה ומה עומקה של תורה. בכל דבר ודבר יש לנסות להיפגש עם נשמת החיים הרוחשת מתחת לפני השטח. כמאמר הגמרא: "מה הקב"ה רואה ואינו נראה אף הנשמה רואה ואינה נראית, מה הקב"ה יושב בחדרי חדרים אף הנשמה יושבת בחדרי חדרים "(ברכות ט).

היסוד השני, חיפוש העצמיות חייב להיות מחובר להבנה ש"האני" הוא חלק גדול מנשמה כללית. דווקא חיפוש האני חייב להיעשות מתוך הכרה שאני חלק ממשהו גדול ורחב. בניגוד למחשבה שחיפוש האני בהכרח מביא להתכנסות פרטית ואגואיסטית, ההיפך הוא הנכון. מי ששקוע רק באני החיצוני שלו הרי שהוא מאבד את עצמו הפנימי האמיתי וממילא אין הוא רואה חשיבות באף לא אחד מהסובב אותו.
מי שמעמיק לראות את ה"אני" הפנימי שלו יודע שהוא חלק מעם ישראל וכל החיפוש הפרטי הוא חלק מחשיפת הקשר שלו אל הציבור.
בימים אלה אנו נקראים לחזור אל עצמנו. לבקש את האני הפנימי של כל אחד באופן מעמיק ואמיתי בכדי שהנשמה תאיר את חיינו ותסלק מכשולים מחיינו.
לא מקרי הדבר שבימים בהם האדם נדרש לחשבון נפש אישי זה נעשה בחיבור מוחלט אל הציבור כולו. "על חטא שחטאנו..." "סלח לנו ..." ועוד. לא בלשון יחיד אנו מתפללים אלא בלשון רבים. אני מבקש על חטאי הפרטיים אשר פגעו בכלל וקשורים אל הכלל כולו.
"כששוכחים את מהות הנשמה העצמית, כשמסיחים דעה מלהסתכל בתוכיות החיים הפנימיים של עצמו, הכל נעשה מעורבב ומסופק. והתשובה הראשית, שהיא מאירה את המחשכים מיד, היא שישוב האדם אל עצמו, אל שורש נשמתו, ומיד ישוב אל האלקים, אל נשמת כל הנשמות, וילך ויצעד הלאה מעלה מעלה בקדושה ובטהרה ". (אורות התשובה פרק טו, י).