בהפטרה הנקראת בשבת כי תבוא אנו מוצאים את דברי הנביא:

עיינו בהסברים השונים שניתנו לנבואה זו ב"חמדת ימים" לפרשת כי תבוא תש"ע.
הפעם נדון בדברי הנביא מהיבט אחד, שקשור למערכה שמנהלים כנגד ברית המילה שונאי ישראל מחוץ והרחוקים מחיבת התורה מבפנים. פרשת כי תצא מסתיימת בפסוקים:

מסבירים חז"ל: "כל הנחשלים אחריך מלמד שלא היה הורג אלא בני אדם שנמשכו מדרכי המקום ונחשלו מתחת כנפי הענן: ד"א כל הנחשלים אחריך אמר ר' יצחק כל הנלחשין אחריך אלו שהיו מהרהרין אחר מדותיו של הקדוש ברוך הוא כענין שנ' להלן (שמות יז ז) היש ה' בקרבינו אם אין" (מדרש תנאים לדברים פרק כה).
מי הם האנשים שנמשכו מדרכי המקום והיו מהרהרין אחרי מידותיו של הקב"ה?
מסביר התנחומא: "כי הא דאמר ר' חנינא בר שלקא, מה היו בית עמלק עושים, היו חותכין מילותיהן של ישראל וזורקין כלפי למעלה, ואומרים הא לך מה שבחרת" (פרשת כי תצא סימן יד).
שני דברים עקרוניים ניתן ללמוד מדברי חכמים אלה.
הראשון - הציווי להילחם ולהשמיד את עמלק הוא בגלל שהעמלקים פגעו ביהודים רחוקים ונחשלים מבחינה רוחנית.
השני - מי שאינו כולל עצמו במצוות המילה, מוציא עצמו מן הענן והחסות של השכינה.

ב"ה, רוב רובו של הציבור מל את בניו. גם מי שאינו מחנך את ילדיו לקיום מצוות אינו מוכן לוותר על ההיכללות בכלל ישראל, בני ברית.
לכן למצוות המילה יש משמעות מיוחדת מבחינת הברית עם הקב"ה. הברית שהקב"ה כרת עִם עַם ישראל איננה תלויה במעשים טובים בדווקא. "ברית אבות לא תמה", כל יהודי מגיל שמונה ימים, הרבה לפני שהוא יודע לבחור בטוב, נכנס בבריתו של אברהם אבינו, ברית נצח של עם סגולה שבניו הם לעולם בבחינת "וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים". לכן, כל ערעור על מצוות המילה, היא בעצם ערעור על קשר מיוחד זה, בבחינת הליכה בדרכו של עמלק (כמה לא מפתיע שהניסיון לקעקע מצווה זו בימים אלה התחיל דווקא בגרמניה).
אין זה פלא שהזוהר הקדוש קושר פסוק זה דווקא למצוות המילה. וז"ל: "פתח ר' אבא ואמר ועמך כלם צדיקים וגו', מלה דא הא הא אוקמוה חברייא מאי טעמא כתיב ועמך כלם צדיקים וכי כלהו ישראל צדיקי נינהו? והא כמה חייבין אית בהו בישראל כמה חטאין וכמה רשיעין דעברין על פקודי אורייתא! אלא הכי תנא ברזא דמתניתין, זכאין אינון ישראל דעבדין קרבנא דרעוא לקודשא בריך הוא דמקריבין בנייהו לתמניא יומין לקרבנא וכד אתגזרו עאלו בהאי חולקא טבא דקודשא בריך הוא דכתיב (משלי י') וצדיק יסוד עולם, כיון דעאלו בהאי חולקא דצדיק (ומלין את בניהם) אקרון צדיקים ודאי כלם צדיקים" (זוהר כרך א פרשת לך לך דף צג עמוד א).

למצוות המילה היבט נוסף שמשמעותו: יש גבולות בנושא חיי האישות. ההפקרות בתחום זה איננה יכולה להיות חלק מחיים יהודיים. אין זה פלא כי בהמשך פרשתנו מופיעות הקללות, שחלק ניכר מהן עוסקות במי שמפר את הכללים בנושא זה (עיינו דברים כ"ז טו-כו, ארבעה מתוך שנים עשר 'ארורים' מופנים כלפי מי שפוגע בכללי הקדושה של המשפחה היהודית).

בימים אלה, שפריצת הגבולות בתחום חשוב זה "אוכלת" כל חלקה טובה, חיזוק מצוות המילה הופך למשמעותי עוד יותר.
הבה נתפלל כי הניסיונות לבטל את מצוות המילה יכשלו וכל עם ישראל יהיה תחת ההגדרה של