בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

גילוי שם ה’ בטבעיות החיים

undefined

הרב בניהו ברונר

חשוון תשע"ג
3 דק' קריאה
"במועד הגבורות, גבורות הגשמים ועוז הרוח, הכבדת האוכף של הטבע הסתווי ההולך וממשמש לבוא, ואנו מתקרבים אל הטבע" אגרות הראיה ג’ תשפז


הרב באגרתו לבנו הרצי"ה סוקר מהלך המתחיל בחג הסוכות וממשיך לחודשי החורף. בחג הסוכות אנו מתחברים לטבע העולם. יוצאים מביתנו הקבוע אל הסוכה הנמצאת בטבע, נוטלים את ארבעת המינים שכולם מגידולי האדמה, מנסכים מים על המזבח. החיבור אינו רק לעולם הדומם והצומח אלא גם אל אומות העולם. אנו מקריבים שבעים פרים בחג הסוכות כנגד שבעים אומות העולם. החיבור לעולם הטבע ממשיך בחודש מרחשוון בו מתחיל החורף ואיתו הגשמים והרוחות.
מהלך זה של החיבור לטבע מגיע לאחר תהליך שהחל בחודש ניסן, ביציאת ישראל ממצרים, יציאה ניסית שמובילה את ישראל בהנהגה מעל חוקי הטבע. "בפסח חגנו (חגגנו) את חירותנו, הראנו לדעת שהננו בני חורין, משוחררים גם מההגבלות של חוקי הטבע, המקשרים בעבותות את האישים ואת העמים, ותולדתנו נתיסדה מיסוד האור העליון, מלשד חיי העולמים הזולף בחסדי אבות ממקור הברכה, מיסוד עולם שהוא קודם ונעלה מכל הגבלה וחוקיות מוטבעה" (שם). אחרי שקיבלנו את היכולת להיות בני חורין וקנינו את מידת החופש, אנו חוזרים אל העולם הטבעי, מתחברים אליו מתוך מטרה להשפיע עליו ולתקנו: "על כל אנו מטביעים את הוד הקודש שממעל לכל טבע, את חינו והדרו בתוך עומק הטבע, בתוך הלב הבשרי, בתוך הגויה החומרנית הגדולה, בתוך הטבע הגס הארצי, בתוך הארץ המקולקלת, האדמה אשר איררה ד’. במעמקי החושך אנו מאירים באבוקת אורנו" (שם). הנשמה מאירה אחרי כל האורות שספגה מפסח עד סוכות, והיא מאירה במיוחד בחודשים בהם השמים עוטי ערפל, המסמלים את אפרוריות הטבע ובמיוחד בחודשי החורף בהם החמה אינה נראית. "כשהנשמה מאירה - גם שמים עוטי ערפל מפיקים אור נעים" (מגד ירחים, מאמרי ראי"ה ב’ עמ’ תק).
עולם הטבע ועולם הקדושה נראים כצרים זה לזה, עולמות שלא ניתן לגשר ביניהם. הקודש במובנו הרגיל, עוין את הטבע החומרי ואילו עולם הטבע מסויג מהקדושה הנבדלת ממנו: הקדושה העליונה והשלמה תובעת את החיבור בין שני העולמות: "רז התנועות העכשוויות מתברר בזה, שהקודש עצמו, אור העולם, העומד למעלה מהטבע, מהגופניות והחברתיות, תובע הוא מהעולם בכלל ומישראל הפזור והשבור בפרט, את הדקיון (המשפט) של הטבע, הפשטות, הבריאות הנורמליות שבחיים, בהרגשה, בשכל, בהתפעלות. מתקרבים אנו אל כל תביעות הטבע, מתלכלכים אנו בזוהמתו, אין מוצא להגן כי אם על ידי הארות גדולות, על ידי הופעות נשמתיות אלהיות, מגלות רזי עליון, מודיעות האגור בסתרי חושך" (אורות הקדש ב’ עמ’ שיז).
בתקופתנו תקופת שיבת ציון, בה עם ישראל חוזר לארצו, מופיעה תביעה של הטבע להתחבר לקדושה. אחרי שנזנח על ידי הקדושה תקופות ארוכות וכעת מגיעה השעה לחבר בין הנפרדים. קדושה שמחוברת אל "הנורמליות שבחיים". ההתקרבות של הקדושה אל הטבע גורמת לקדושה להיפגע, להתלכלך בזוהמתו של הטבע. הדרך להישמר מכך היא על ידי הארות גדולות, על ידי אנשי מעלה היודעים להתחבר אל האור הנמצא במסתרי הטבע החשוך.
הרב אינו מסתפק רק בגילוי האור בתוך החושך, הקדושה בתוך הטבע. הוא מכוון אותנו להגיע למדרגה של גילוי הקדושה בטבע עצמו. יציאת מצרים גילתה לנו סדרי הנהגה ניסיים, והגאולה האחרונה תגלה לנו שהטבע והנס מגיעים מאותו מקור של הנהגה אלוקית: "קדורים הם מקטיני הטבע ומצמצמיו, בגבולים קצרים ומצרים דחוקים. מבית עבדים הננו מוצאים, לחרות עולם נגאלנו, זיכך אותנו כור הברזל אשר במצרים, להכין גאולה לעולם כולו בגאולתנו. והטבע התעלה בעילויינו, זרח עליו הוד נשמת הנס. והנס, והחק, והתורה, והמדע, המוסר והזוהר הרוחני, הצדקה והמשרים, הדבקות האלהית, וסדרי הקדושה כולם הם הם גילויי הטבע ... חותם אלהי עולם בכל נוצר, בכל יש, והוה, בכל עולם ובכללות עולמים... והנס והטבע מתאחדים" (אורות הקדש ח"ג עמ’ כח).
בימי החורף בהם אנו נכנסים לשגרת חיים בעולם הזה, אנו צריכים להציב מול עינינו מסרים נשגבים אלו. אהבת החיים צריכה להתאחד עם אהבת ה’ הנותן חיים לכל חי. חיבור אמיתי של קדושה וטבע. חזרתנו לארץ ישראל אינה רק למטרה קיומית חומרית, שומה עלינו להגיע ליעד הנשגב שיאיר עלינו ועל העולם כולו, גילוי שם ה’ בטבעיות החיים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il