בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • נשא
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' שמחה דב בן פרץ גליק ז"ל

לשאת ראש!

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תשע"ב
2 דק' קריאה
מי שערני למתרחש בקריאת התורה בבית הכנסת, יבחין בוודאי בתופעה מעניינת וייחודית בפרשת נשא. לי אישית יצא להיתקל בה מספר פעמים. לעיתים, הקורא בתורה מתבלבל בתחילת הקריאה וקורא פסוקים אחרים במקום הפסוקים הראשונים בפרשה. (עובדה המעוררת שאלה הלכתית לגבי העולה המברך על הקריאה, שכיוון לקרוא במקום לא נכון, ואין כאן המקום להאריך בשיטות ההלכתיות השונות).
הסיבה לטעות הייחודית הזו, שבסוף פרשת במדבר, ישנה פרשיה המתחילה בדיוק כשם שמתחילה פרשת נשא – "וידבר ה' אל משה לאמור. נשא את ראש בני...", ההבדל הוא, שבפרשתנו מדובר על בני גרשון, בעוד בפרשת במדבר מדובר על בני קהת.
הכפילות הזו מעוררת תמיהה – 'נשא', משמעותו שרוצים להרים את הנישאים מעם מעל האחרים. התורה מטילה עליהם תפקיד ייחודי אליו הם נבחרים מתוך כל העם. אם כן מיהם הנבחרים – בני קהת או בני גרשון?
בתמיהה זו מרגיש 'אור החיים הקדוש', ואכן מציין שאלו גם אלו נבחרו לתפקידים חשובים ומיוחדים, לכן לכול אחד מהם יש ציווי מיוחד של נשיאת ראש. בני קהת זכו לשאת את כלי המקדש הפנימיים – ארון הברית, שולחן, מזבח הזהב ועוד. בני גרשון זכו גם הם לשאת את יריעות המשכן והפרוכות. זאת בניגוד לבני מררי, שזכו 'רק' ('הלוואי עלינו') לשאת את הקרשים, האדנים וכדומה. והואיל ובני מררי זכו לעבודת המשא הפשוטה ביותר במשכן, עליהם לא נאמר לשון – "נשא".
רעיון עמוק יש בדבר, המזכיר לנו את דברי ר' נחמן מברסלב, שאדם צריך לחזק את עצמו בזמני חולשה, ולשנן לעצמו את יתרונותיו ומעלותיו הרוחניות, באומרו לעצמו – יש יהודים במדרגה נמוכה ממני. והיהודי הנמצא בדיוטא הרוחנית הנמוכה ביותר, יחזק את עצמו בברכת השחר – 'שלא עשני גוי'. אני יהודי, בן של מלך, יש בי קדושה עצומה וודאי הקדוש ברוך הוא אוהב אותי ושמח בי. הקב"ה גם שמח בכל מעלה ומעלה רוחנית שלי. (כמובן, אין להפוך אמירות אלו כמנוף לגאווה, אלא כאמירה לשמוח בקשר שלנו עם ה' ולהתחזק בכך).
וכך נוהגת התורה – נושאת גם את ראש בני גרשון, ואף על פי שבני קהת מעלתם גדולה ממעלת בני גרשון, בכל זאת בני גרשון למעלה מבני מררי, ועליהם לשאת ראש ולשמוח בכך.
עניין גדול זה מאיר במיוחד בימים אלו שלאחר חג השבועות, ימים בהם אנו שמחים בתורה שקיבלנו ובביכורים. כך נהג רב יוסף האמורא, שהיה עושה סעודה מיוחדת מעגל משובח בחג השבועות, מפני שהיה אומר: 'אם לא יום זה של קבלת התורה, ובזכותו למדתי תורה והתרוממתי, הרי הרבה אנשים יש בשוק ששמם יוסף, ולא היה הבדל ביני ובינם' (פסחים סח, ע"ב ורש"י שם). כמובן, רב יוסף לא התגאה בכך, שהרי כל האמירה שלו היא שיתרונו בקשר עם ה', אם כך אין זו גאווה אלא שמחה בחיבור לה'.
ואף ימי הבאת הביכורים הם זמן בו אנו שמחים בטוב אשר גמלנו ה', "ושמחת בכל הטוב...". שנזכה בעזרת ה' לשמוח ולהודות על כל אשר קיבלנו והשגנו, ומתוך כך להתרומם ולהוסיף עד בלי די.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il