בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • מסילת ישרים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

תושבי הדרום

י"ד כסלו תשע"ג

מסילת ישרים פרק ג'– חלק א'

לאחר שהכרנו את מידת הזהירות אנו מגיעים להכיר את חלקיה: התבוננות במטרה של חיינו ובדיקה יום-יומית האם מעשינו תואמים למטרה.

undefined

בשביל הנשמה

כסלו תשע"ג
5 דק' קריאה
פרק ג
בְּחֶלְקֵי הַזְּהִירוּת
הקומה הבסיסית של עבודת הזהירות היא לדעת ממה יש להיזהר. כלומר: להבין היטב מהו הטוב ומהו הרע. לאור ידיעה זו נכוון את מעשינו – נברור את המעשים הטובים מתוך הרעים ונחזק בכל עת המעשים הטובים שלנו, גם בזיכוך הכוונה. המחבר מעניק לנו עצה שצריכה ללוות אותנו בכל עת: לחשוב מה אנו מרוויחים בקיום המצווה ביחס להפסד שאולי מתלווה אליה. ולעומת זאת, מה אנו מרוויחים מן העבירה ביחס להפסד שהיא מביאה לנו. חשבון צלול וכנה יוביל למסקנה שהמצווה מותירה טעם טוב בטווח הארוך ואילו העבירה מותירה בנו כאב וצער. בבסיס הכול, יש לזכור כי כל עוד לא ניקינו את עצמנו מן המשיכה ליצר ולא התגברנו עליו, המחשבה שלנו מוטה ולכן איננה אובייקטיבית.

הִנֵּה הָרוֹצֶה לְפַקֵּחַ עַל עַצְמוֹ, שְׁתַּיִם הֵנָּה הַהַשְׁקָפוֹת הַצְּרִיכוֹת לוֹ. הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁיִּתְבּוֹנֵן מַהוּ הַטּוֹב הָאֲמִתִּי שֶׁיִּבְחַר בּוֹ הָאָדָם וְהָרָע הָאֲמִתִּי שֶׁיָּנוּס מִמֶּנּוּ, וְהַשְּׁנִיָּה, עַל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר הוּא עוֹשֶׂה לִרְאוֹת אִם הֵם מִכְּלַל הַטּוֹב אוֹ מִכְּלַל הָרָע. וְזֶה בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה. בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, שֶׁלֹּא יַעֲשֶׂה שׁוּם מַעֲשֶׂה מִבְּלִי שֶׁיִּשְׁקֹל אוֹתוֹ בְּמֹאזְנֵי זֹאת הַיְדִיעָה, וְשֶׁלֹּא בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה, שֶׁיַּעֲלֶה לְפָנָיו זִכְרוֹן כְּלַל מַעֲשָׂיו וְיִשְׁקֹל אוֹתָם כְּמוֹ כֵן בְּמֹאזְנֵי הַמִּשְׁקָל הַזֶּה לִרְאוֹת מַה יֵּשׁ בָּם מֵהָרָע לְמַעַן יִדְחֶה אוֹתוֹ וּמַה מִן הַטּוֹב לְהַתְמִיד בּוֹ וּלְהִתְחַזֵּק בּוֹ, וְאִם יִמְצָא בָּהֶם מִן הָרָע אָז יִתְבּוֹנֵן וְיַחְקֹר בְּשִׂכְלוֹ אֵיזֶה תַּחְבּוּלָה יַעֲשֶׂה לָסוּר מִן הָרָע הַהוּא וְלִטָּהֵר מִמֶּנּוּ. וְדָבָר זֶה הוֹדִיעוּנוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּאָמְרָם (עירובין יג, ב), "נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁלֹּא נִבְרָא, וְעַכְשָׁו שֶׁנִּבְרָא — יְפַשְׁפֵּשׁ בְּמַעֲשָׂיו, וְאִיכָּא דְאָמְרֵי, יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו". וְתִרְאֶה שֶׁשְּׁנֵי הַלְּשׁוֹנוֹת הֵם שְׁתֵּי אַזְהָרוֹת טוֹבוֹת וּמוֹעִילוֹת מְאֹד, כִּי הִנֵּה הַפִּשְׁפּוּשׁ בַּמַּעֲשִׂים הוּא לַחְקֹר עַל כְּלַל הַמַּעֲשִׂים וּלְהִתְבּוֹנֵן בּוֹ, הֲנִמְצָא בָּהֶם מַעֲשִׂים אֲשֶׁר לֹא יֵעָשׂוּ, אֲשֶׁר אֵינָם הוֹלְכִים עַל פִּי מִצְווֹת ה' וְחֻקָּיו, כִּי כָל אֲשֶׁר יִמָּצֵא מֵאֵלֶּה יְבַעֲרֵם מִן הָעוֹלָם, אַךְ הַמִּשְׁמוּשׁ הוּא הַחֲקִירָה אֲפִלּוּ בַּמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים עַצְמָם, לַחְקֹר וְלִרְאוֹת הֲיֵשׁ בְּעִנְיָנָם אֵיזֶה פְּנִיָּה אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה, אוֹ אֵיזֶה חֵלֶק רָע שֶׁיִּצְטָרֵךְ לַהֲסִירוֹ וּלְבַעֲרוֹ, וַהֲרֵי זֶה כַּמְמַשְׁמֵשׁ בְּבֶגֶד — לִבְחֹן הֲטוֹב וְחָזָק הוּא, אוֹ חַלָּשׁ וּבָלוּי, כֵּן יְמַשְׁמֵשׁ בְּמַעֲשָׂיו — לִבְחֹן תְּכוּנָתָם בְּתַכְלִית הַהַבְחָנָה עַד שֶׁיִּשָּׁאֵר זַךְ וְנָקִי:
כְּלַל הַדָּבָר, יִהְיֶה הָאָדָם מְעַיֵּן עַל מַעֲשָׂיו כֻּלָּם וּמְפַקֵּחַ עַל כָּל דְּרָכָיו שֶׁלֹּא לְהַנִּיחַ לְעַצְמוֹ הֶרְגֵּל רָע וּמִדָּה רָעָה, כָּל שֶׁכֵּן עֲבֵרָה וָפֶשַׁע. וְהִנְנִי רוֹאֶה צֹרֶךְ לָאָדָם, שֶׁיִּהְיֶה מְדַקְדֵּק וְשׁוֹקֵל דְּרָכָיו דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, כַּסּוֹחֲרִים הַגְּדוֹלִים אֲשֶׁר יְפַלְּסוּ תָּמִיד כָּל עִסְקֵיהֶם לְמַעַן לֹא יִתְקַלְקְלוּ, וְיִקְבַּע עִתִּים וְשָׁעוֹת לָזֶה, שֶׁלֹּא יִהְיֶה מִשְׁקָלוֹ עֲרַאי אֶלָּא בִּקְבִיעוּת גָּדוֹל, כִּי רַב הַתּוֹלָדָה הוּא. וַחֲכָמִים זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הוֹרוּנוּ בְּפֵרוּשׁ צֹרֶךְ הַחֶשְׁבּוֹן הַזֶּה, וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זֶה לְשׁוֹנָם (בבא בתרא עח, ב), "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמֹּשְׁלִים בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן" (במדבר כא, כז), "עַל כֵּן יֹאמְרוּ הַמּוֹשְׁלִים בְּיִצְרָם בּוֹאוּ וּנְחַשֵּׁב חֶשְׁבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שְׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ" וְכוּ'. וְזֶה כִּי הָעֵצָה הָאֲמִתִּית הַזֹּאת לֹא יוּכְלוּ לָתֵת אוֹתָהּ וְלֹא לִרְאוֹת אֲמִתָּהּ אֶלָּא אוֹתָם שֶׁכְּבָר יָצְאוּ מִתַּחַת יַד יִצְרָם וּמָשְׁלוּ בּוֹ, כִּי מִי שֶׁהוּא עֲדַיִן חָבוּשׁ בְּמַאֲסַר יִצְרוֹ אֵין עֵינָיו רוֹאוֹת הָאֱמֶת הַזֹּאת, וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַכִּירָהּ, כִּי הַיֵּצֶר מְסַמֵּא אֶת עֵינָיו מַמָּשׁ וְהִנֵּה הוּא כְּהוֹלֵךְ בַּחֹשֶׁךְ שֶׁיֵּשׁ לְפָנָיו מִכְשׁוֹלוֹת וְאֵין עֵינָיו רוֹאוֹת אוֹתָם:
וְהוּא מַה שֶּׁאָמְרוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (בבא מציעא פג, ב), "תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה" (תהלים קד, כ) — "זֶה הָעוֹלָם הַזֶּה שֶׁדּוֹמֶה לְלַיְלָה".
___________________________
ואמרי לה – ויש שאמרו. יפלסו – ישקלו. רב התולדה – תוצאותיו רבות וגדולות.


ביאורים
שלושה שלבים בזהירות:
השלב הראשון הוא לדעת מהי הדרך הטובה ומהי הדרך הרעה . לא מדובר על טוב זמני אלא על הטוב האמיתי, הנצחי. וכן על רע אמיתי וקבוע ולא רע מזדמן. לעתים קרובות המושגים מתהפכים וזה מקשה על בחירת הדרך. למשל, אם מציעים לאדם שזקוק לכסף לעבוד בשבת, הוא צריך לדעת מהו הטוב האמיתי לעומת הטוב הזמני. יתכן שאני ארויח הרבה כסף ויהיה לי טוב, אך צריך לדעת שהטוב הזה הוא לא טוב אמיתי אלא טוב רגעי וחולף. הדבר הופך לקשה יותר כאשר הדילמה היא יותר עדינה ודקה. למשל: להשתתף ביום חול בתוכנית שמוקרנת בשבת. יתכן שאומר שם דברי תורה ורוממות הנפש. והרי ממילא משהו אחר ישודר שם אז אולי אזכה כך את הרבים. הרבה נימוקים וסיבות יכולות להיות למה כן לעשות זאת, אך כל זה הוא לא הטוב האמיתי, הקבוע והנצחי.
לאחר שבררנו מהי הדרך הטובה והתחלנו לצעוד בנתיבה מגיע השלב הבא: לבחון את המעשים הטובים בעצמם. בתוך המעשים הטובים ישנם המון סיגים. יתכן שאדם עושה מעשה טוב אך מעורבבים בו מניעים שאינם טהורים. הוא נותן צדקה כדי לשדרג את המעמד החברתי שלו או כדי לזכות לתשומת לב, לקצור מחמאות ולהעלות את קרנו בעיני אנשים. יתכן שהוא עושה זאת גם כדי להשקיט את מצפונו המוסרי. כל אלו מניעים שאינם נובעים מתוך רצון טהור לעשות את רצון ה' ולדבוק בו. גם זה דורש זיכוך וניקוי.
השלב הבא הוא כבר שלב מעשי. בתחבולות עשה לך מלחמה. גם אם השגנו את טהרת הדרך והמעשים לא נגמרה המלחמה. יצר הרע, הנטיות החומריות אשר מקוננות בקרבנו, לא שוקטות ומנסות למשוך אותנו בכל עת לסור מדרך המלך. לא מספיקה המלחמה החזיתית והמאבקים ביצר הרע שמושך אותנו לעשות עבירות. דרושה כאן חוכמה מיוחדת. הרופא הכי טוב הוא זה שאומר לאנשי עירו איך להימנע ממחלות, מה שמכונה 'רפואה מונעת'. לפני שמגיעים למצב שבו אפשר ליפול – צריך להתחמק מהענין ולא להיכנס למלחמה שהיא לעתים קשה מאוד ומועדת לנפילה. למשל: אדם מסוים גורם לך לכעוס – נסה כמה שיותר שלא להיפגש עימו. נכנס מישהו מבני המין השני לחדר – צא מיד כדי שלא להיכשל ביחוד. וכן על זה הדרך.
זוהי האסטרטגיה שמורנו הרמח"ל משרטט לנו לזכות בניצחון במלחמה.

הרחבות
1. הסרת הסיגים מהמעשים הטובים
וְלִרְאוֹת הֲיֵשׁ בְּעִנְיָנָם אֵיזֶה פְּנִיָּה אֲשֶׁר לֹא טוֹבָה. ה רמח"ל מדגיש שגם בתוך המעשים הטובים יש לפשפש ולבדוק אם בפרטי הפרטים יש נטיה שלילית. ה"חפץ חיים" כותב (שמירת הלשון, שער התבונה פרק ד) שעל פי מידת הדין מעשה כזה שאינו נקי לגמרי מכל סיג אינו יכול להחשב כלל כמצוה בחשבון של מעלה ורק בזכות מידת הרחמים שצרפה הקב"ה בחסדו בשעת הבריאה, גם מעשים כאלו נכנסים בחשבון בית דין של מעלה.
2. חשבון נפש יומי
שֶׁיִּהְיֶה מְדַקְדֵּק וְשׁוֹקֵל דְּרָכָיו דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. כבר ראינו לעיל (יב כסלו) שהראשונים מסכימים לשיטת הרמח"ל לבצע חשבון נפש בכל יום. למשל, הרבינו יונה כתב (שערי תשובה שער ב אות יד): "ולקבוע ביום ובלילה עתים, להתבודד בחדריו, ולחפש דרכיו ולחקור". כן כתב בעל "מאור ושמש" ר' קלונימוס קלמן (הפטרת שבת תשובה): "ואם כה יעשה ימים על ימים בכל עת ובכל שעה, גם בעת אשר יתהלך בחוץ לעסוק עסקיו". כן הדגיש רבי נחמן מברסלב את חשיבות ההתמדה היומית (ליקוטי מוהר"ן תנינא כה).
אמנם יש שהדגישו פחות את החשיבות של ההתבוננות באופן יומי ורק ציינו את הקביעות שלה, כדוגמת ספר חרדים (מובא בביאור הלכה סימן תקע"א דיבור המתחיל ת"ח): "אך יום אחד מן השבוע", וכן רבי יהודה הלוי (ספר הכוזרי מאמר שלישי אות ה) המציין את המעלה של ההתבוננות והתשובה בשבתות ובראשי חדשים.

שאלות לדיון
האם תוכל לזהות אדם שרגיל להתבונן על מעשיו בקביעות?
מדוע קשה לנו לעשות 'התבוננות'? האם יש לה גם חיסרון?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il