כבר הסברנו בעבר כי יוסף, המספר לאחיו על חלומותיו, בעצם מכריז בכך שלא רק אביו בחר בו כמנהיג הבא של השבטים והמחנה הגדול שסביבם, אלא שגם הקב"ה בחר בו כממשיך השושלת של האבות, עם כל המשמעות של כך לדורות.
כל זה נובע מכך שכל החלומות בספר בראשית הם חלומות נבואיים וכל החולמים הם במעמד של שררה.
כל החלומות עוסקים בשאלות לאומיות או בין-לאומיות, גם אם יש להם השלכה על חייהם הפרטיים של החולמים.
נבדוק אחד לאחד את חולמי החלומות וחלומותיהם.
החלום הראשון הנזכר בספר הוא חלומו נורא ההוד של אברהם אבינו, במעמד ברית בין הבתרים. וז"ל הכתוב:

אברהם הוא נשיא, שרה אשתו כשמה כן היא נסיכה, כל השיג והשיח שלו הוא עם מלכים. חלומו הנבואי עוסק בהיבט הלאומי של חיי צאצאיו, עם ישראל, במאות השנים הבאות.
גם החלום הנבואי הבא:

המלך הוא החולם ונושא החלום הוא התנהגות טיפוסית למלך – לקיחת אשה בעל כרחה.
החלומות המופיעים בפרשת ויצא, חלומותיו של יעקב המנהיג של המחנה, המנהל משא ומתן מדיני עם מנהיגי ארם ושכם ומנהל מלחמות כנגד הסובבים אותו, עוסקים גם הם על פי חז"ל בעלייתן ונפילתן של האימפריות לאורך ההיסטוריה של האנושות.
הכתוב אומר:

ומביא בעל הטורים: "עלים וירדים בו. בגימטריא בבל ומדי ויון ורומי" (תנחומא ויצא ב).
גם חלומו של לבן בסוף פרשת ויצא, הוא חלומו של מנהיג מחנה, נסיך ארמי העוסק ביחסי ישראל ארם לדורות.
חלומותיהם של שרי מצרים, שר המשקים ושר האופים, שהיו ממונים על שני תחומים כלכלים ראשונים במעלה, משק החיטים והלחם ומשק המים, עוסקים בשאלה לאומית. הפגיעה בהם היא שרומזת גם לפתרון חלומו של פרעה ואכמ"ל.

המסקנה לדורות היא שתפקידם של הנביאים הוא לספק הדרכה לאומית להנהגה של העם, המלך והשרים.
הנביאים לא עסקו בעניינים פרטיים שנגעו לחיי היחיד. לכן, עלינו לחפש בכל מקום שיש לכאורה נבואה פרטית, את המשמעות הלאומית או הבין-לאומית שלה.
נעסוק בכך בע"ה גם בשבוע הבא.

דווקא לפני בחירות עלינו להתפלל לחזרתם של נביאי ישראל
והאפשרות ליהנות מהדרכתם בתחום הלאומי
והיחסים הבין-לאומיים של מדינת ישראל.