הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק י"א הלכות י"ג-ט"ו

דורש אל המתים
יג אֵי זֶה הוּא דּוֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים? זֶה הַמַּרְעִיב אֶת עַצְמוֹ וְהוֹלֵךְ וְלָן בְּבֵית הַקְּבָרוֹת, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא הַמֵּת בַּחֲלוֹם וְיוֹדִיעוֹ מַה יִּשְׁאַל עָלָיו.* וְיֵשׁ אֲחֵרִים שֶׁהֵם לוֹבְשִׁים מַלְבּוּשִׁים יְדוּעִים, וְאוֹמְרִים דְּבָרִים, וּמַקְטִירִין קְטֹרֶת יְדוּעָה, וִישֵׁנִים לְבַדָּן, כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא מֵת פְּלוֹנִי וִיסַפֵּר עִמּוֹ בַּחֲלוֹם. כְּלָלוֹ שֶׁלַּדָּבָר: כָּל הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה* כְּדֵי שֶׁיָּבוֹא הַמֵּת וְיוֹדִיעוֹ – לוֹקֶה, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ... וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים" (דברים יח,י–יא).

שואל אוב וידעוני
יד אָסוּר לִשְׁאֹל בַּעַל אוֹב אוֹ בַּעַל יִדְּעוֹנִי,* שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא יִמָּצֵא בְךָ... וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי" (שם). נִמְצֵאתָ לָמֵד שֶׁבַּעַל אוֹב וְיִדְּעוֹנִי עַצְמָן – בִּסְקִילָה; וְהַנִּשְׁאָל בָּהֶן – בְּאַזְהָרָה,* וּמַכִּין אוֹתוֹ מַכַּת מַרְדּוּת. וְאִם כִּוֵּן מַעֲשָׂיו וְעָשָׂה כְּפִי מַאֲמָרָן – לוֹקֶה.

הלכות יסודי התורה (79)

בשביל הנשמה

add_alert

64 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק י"א הלכות י'-י"ב

65 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק י"א הלכות י"ג-ט"ו

66 - הלכות עבודה זרה וחקות הגויים פרק י"א הלכה ט"ז

טען עוד

מכשף
טו הַמְּכַשֵּׁף* – חַיָּב סְקִילָה; וְהוּא שֶׁעָשָׂה מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים.* אֲבָל הָאוֹחֵז אֶת הָעֵינַיִם, וְהוּא שֶׁיֵּרָאֶה שֶׁעָשָׂה וְהוּא לֹא עָשָׂה – לוֹקֶה מַכַּת מַרְדּוּת, מִפְּנֵי שֶׁלֹּא עָשָׂה מַעֲשֶׂה. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְכַשֵּׁף בִּכְלַל "לֹא יִמָּצֵא"* (שם) – לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין* הוּא, וְאֵין לוֹקִין עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (שמות כב,יז).
___________________________________

מַה יִּשְׁאַל עָלָיו – מה שיבקש ממנו. הָעוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה – כגון שמקטיר קטורת. בַּעַל אוֹב, בַּעַל יִדְּעוֹנִי – ראה לעיל ו,א–ב. בְּאַזְהָרָה – העובר עליו, הריהו כעובר על מצוַת מלך (פה"מ מכות ג,א; סה"מ סוף הכללים) ועובר על איסור התורה, אך אינו נענש על ידי בית דין. הַמְּכַשֵּׁף – עושה מעשה כשפים של עבודה זרה (סה"מ ל"ת סד; מו"נ ג,לז). מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים – מעשה הבל שמיוחס בשקר לכוח נסתר. וְזֶה שֶׁנֶּאֱמַר בִּמְכַשֵּׁף בִּכְלַל "לֹא יִמָּצֵא" וכו' – להשלמת הפסוקים ולסוגי העונשים ראה לעיל ביאור ד. וסדר הדברים הוא, שהמכשף חייב סקילה ולא מלקות, שהרי פסוק אחר מפרש את עונשו: "מכשפה לא תחיה", ונמצא שהפסוק "לא ימצא... מכשף" אינו בא לציון העונש אלא לציון האיסור (האזהרה) והריהו לָאו שֶׁנִּתַּן לְאַזְהָרַת מִיתַת בֵּית דִּין – מצוַת לא תעשה שהעונש עליה עשוי להיות מיתת בית דין, אין מענישים עליה עונש אחר, כגון מלקות, אף כשבפועל הנידון אינו נענש במיתה, מפני שאין עונשים אלא אם כן מזהירים, והרי לא הייתה במקרה זה אזהרה על המלקות (פה"מ מכות ג,א).


ביאורים
אנו יודעים ומאמינים שהאדם מורכב מגוף ונשמה, ולאחר פטירתו מן העולם הגוף כלה, אך הנפש נשארת בקיומה. ידיעה זו הביאה אנשים במהלך ההיסטוריה לנסות ליצור קשר עם הנשמה לאחר הסתלקות הגוף ממנה. יש שעשו זאת בגלל געגוע, יש שעשו זאת בגלל רצון להכוונה ממי שעיניו החיצוניות לא מתעתעות בו, מתוך מחשבה שמי שנמצא מחוץ לעולם יכול לראות את העולם ממבט עליון יותר, ואף לחזות את העתיד. אחרים עשו זאת בגלל יצר סקרנות גרידא. אמנם כאן לא כותב הרמב"ם בצורה מפורשת, אך ברור לאור כל ההלכות שראינו, וכפי שנראה בהמשך, שלדעת הרמב"ם אין שום אפשרות ממשית ליצירת קשר כזה ולמעשה גם כאן מדובר בהבל וסכלות. עצם המעשה של ניסיון יצירת קשר בין החיים למתים הוא איסור מהתורה.
בהמשך עוסק הרמב"ם ב'כישוף', שעליו אמרה התורה שמי שעושה מעשה כשפים חייב סקילה. אולם, ישנם אנשים שעושים מעשים שאינם מעשי כישוף, אלא 'אחיזת עיניים' בלבד, הנעשים בעזרת כל מיני טכניקות כמו זריזות ידיים וכדומה. הרמב"ם אוסר דבר זה, ואומר שבזמן שיש סנהדרין, מי שעושה אותו - נענש בעונש שמענישים מי שעובר על איסור דרבנן - 'מכת מרדות'.
מפרשי הרמב"ם והפוסקים האחרונים עסקו בהרחבה בעניין זה, וחילקו בין כמה סוגים של 'אחיזת עיניים'. כך תרצו מדוע לעיל, בהלכה ט, הרמב"ם כתב שחייבים מלקות מהתורה על אחיזת עיניים. בנוסף, יש שכתבו שבימינו מי שעושה מעשים אלו אין לו מושג קלוש ביותר של כישוף, ולכן אין איסור בדבר.

הרחבות
שורש כל הכפירות ואמונת אברהם
הרמב"ם מונה בפרק זה איסורים שונים, ביניהם: מעונן, מנחש, מכשף, חובר חבר, שואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. בפרקנו לא מוסבר מהו המכנה המשותף של איסורים אלו, אך ניתן לראות את סיבת כינוסם לפרק אחד (כאן, בהלכות עבודה זרה), בדברי הרמב"ם במורה נבוכים.
הרמב"ם מבאר כי עובדי אלילים האמינו "שהכוכבים הם האלוה ושהשמש הוא האלוה הגדול ביותר... הללו היו נביאי הבעל ונביאי האשרה, הנזכרים אצלנו... כל זאת בשל פרסומן של דעות אלה, התפשטות הבורות וריבוי הזיות העולם באותם ימים על דמיונות ממין זה. אז נוצרו אצלם דעות וקמו מביניהם מעונן ומנחש ומכשף וחֹבר חבר ושֹאל אוב וידעֹני ודֹרש אל המתים (לפי דברים יח, י-יא)" [מורה נבוכים ג, כט].
אברהם אבינו גדל בין עובדי עבודה זרה עד שהכיר את בוראו כמבואר במשנה תורה [עבודה זרה א, ג], ומרגע שהכירו "התחיל לסתור אלו הדעות בטענות וקריאה חלושה ובפיוס בני אדם ומשך לבבם לעבודת השם בהטיבו להם. עד שבא אדון הנביאים (משה רבנו) והשלים הכוונה וצוה להרוג הכופרים ההם ומְחוֹת זכרם ולשרשם מארץ החיים מזבחותיהם תתוצון וכו'... שהכוונה הראשונה מן התורה כולה היתה להסיר עבודה זרה ומחות זכרה וכל הנתלה בה וגם לזָכרה (לזכור אותה) וכל מה שמביא לדבר ממעשים כאוב וידעוני וכו'" [מורה נבוכים, שם].
מלחמת היהדות בעבודת אלילים וכוכבים התחילה כבר בימות אברהם אבינו. עד ימינו אנו, עדיין יש לעם ישראל מאבק חריף כנגד האלילות על אופניה השונים. שאריות של השקפות אלו ניתן למצוא באמונות טפלות בכוחות מיסטיים ששורשן נובע מהעבודה הזרה הקדומה וענפיה, כגון אלו שמנה הרמב"ם.

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא ב נאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו ( רמב"ם על פי הרמב"ם (. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם .
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.