בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • הלכות יסודי התורה
לחץ להקדשת שיעור זה
י"ח שבט התשע"ה

הלכות דעות פרק ו' הלכות א'-ב'

undefined

בשביל הנשמה

י"ח שבט התשע"ה
5 דק' קריאה
פרק שישי – בין אדם לחברו
השפעה סביבתית
א1 דֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹ * שֶׁלָּאָדָם לִהְיוֹת נִמְשָׁךְ בְּדֵעוֹתָיו וּבְמַעֲשָׂיו אַחַר רֵעָיו וַחֲבֵרָיו, וְנוֹהֵג בְּמִנְהַג אַנְשֵׁי מְדִינָתוֹ. * לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִתְחַבֵּר לַצַּדִּיקִים וְלֵישֵׁב אֵצֶל הַחֲכָמִים תָּמִיד, כְּדֵי שֶׁיִּלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, וְיִתְרַחֵק מִן הָרְשָׁעִים הַהוֹלְכִים בַּחֹשֶׁךְ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלְמַד מִמַּעֲשֵׂיהֶם. הוּא שֶׁשְּׁלֹמֹה אוֹמֵר: "הוֹלֵךְ אֶת חֲכָמִים יֶחְכָּם, וְרֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ" * (משלי יג,כ), וְאוֹמֵר: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים..." * (תהילים א,א).
א2 וְכֵן אִם הָיָה בִּמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ רָעִים, וְאֵין אֲנָשֶׁיהָ הוֹלְכִים בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה – יֵלֵךְ לְמָקוֹם שֶׁאֲנָשָׁיו צַדִּיקִים וְנוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ טוֹבִים. וְאִם הָיוּ כָּל הַמְּדִינוֹת שֶׁהוּא יוֹדְעָם וְשׁוֹמֵעַ שְׁמוּעָתָן נוֹהֲגִים בְּדֶרֶךְ לֹא טוֹבָה, כְּמוֹ זְמַנֵּנוּ זֶה, * אוֹ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֵילֵךְ לִמְדִינָה שֶׁמִּנְהֲגוֹתֶיהָ טוֹבִים, מִפְּנֵי הַגְּיָסוֹת * אוֹ מִפְּנֵי הַחֹלִי – יֵשֵׁב לְבַדּוֹ יְחִידִי, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "יֵשֵׁב בָּדָד וְיִדֹּם" * (איכה ג,כח). וְאִם הָיוּ רָעִים וְחַטָּאִים, שֶׁאֵין מַנִּיחִים אוֹתוֹ לֵישֵׁב בַּמְּדִינָה, אֶלָּא אִם כֵּן נִתְעָרֵב עִמָּהֶם וְנוֹהֵג בְּמִנְהָגָם הָרַע – יֵצֵא לַמְּעָרוֹת וְלַחֲוָחִים * וְלַמִּדְבָּרוֹת, וְאַל יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּדֶרֶךְ חַטָּאִים, כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים..." * (ירמיה ט,א).

הידבקות בחכמים
ב מִצְוַת עֲשֵׂה לְהִדָּבֵק בַּחֲכָמִים כְּדֵי לִלְמֹד מִמַּעֲשֵׂיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּבוֹ תִדְבָּק" (דברים י,כ); וְכִי אֶפְשָׁר לָאָדָם לְהִדָּבֵק בַּשְּׁכִינָה? אֶלָּא כָּךְ אָמְרוּ חֲכָמִים בְּפֵרוּשׁ מִצְוָה זוֹ: הִדָּבֵק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם. לְפִיכָךְ צָרִיךְ אָדָם לְהִשְׁתַּדֵּל שֶׁיִּשָּׂא בַּת תַּלְמִיד חֲכָמִים, וְיַשִּׂיא בִּתּוֹ לְתַלְמִיד חֲכָמִים, * וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת עִם תַּלְמִידֵי חֲכָמִים, וְלַעֲשׂוֹת פְּרַקְמַטְיָא * לְתַלְמִידֵי חֲכָמִים, וּלְהִתְחַבֵּר לָהֶן בְּכָל מִינֵי חִבּוּר, שֶׁנֶּאֱמַר: "וּלְדָבְקָה בוֹ" (שם יא,כב; ל,כ; יהושע כב,ה). וְכֵן צִוּוּ חֲכָמִים וְאָמְרוּ: וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם * וְשׁוֹתֶה בְּצָמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם.
___________________________________

פרק ו – הקדמה: פרק זה עוסק בסדר החברתי: "מטרת כלל התורה שני דברים: והם תיקון הנפש ותיקון הגוף... תיקון הגוף הרי יהיה בתקינות מצבי עסקיהם זה עם זה. ועניין זה יהיה שלם בשני דברים. האחד, סילוק העושק מביניהם, והוא שלא יהא כל אחד מבני אדם רשאי לעסוק כחפצו ועד היכן שתגיע יכולתו, אלא ייכפף למה שיש בו תועלת הכלל. והשני, להקנות לכל אחד מבני אדם מידות מועילות בחברוּת, כדי שיהיו ענייני המדינה תקינים" (מו"נ ג,כז). דֶּרֶךְ בְּרִיָּתוֹ – האדם הוא יצור חברתי המושפע מסביבתו. מְדִינָתוֹ – עירו. רֹעֶה כְסִילִים יֵרוֹעַ – המתרועע עם הטיפשים נעשה רע כמותם. וְאוֹמֵר: "אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב", משום שלא הלך בעצת רשעים, ניצול מן הישיבה עם החוטאים והליצנים. כְּמוֹ זְמַנֵּנוּ זֶה – וכמו זמננו זה, כשאינו יכול להתמודד עם הרשע. גְּיָסוֹת – צבא ומלחמות. וְיִדֹּם – יהא דומם. חֲוָחִים – מקום קוצים. ואפשר שהכוונה למערות בין סלעים (דעת מקרא לשמואל–א יג,ו). כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "מִי יִתְּנֵנִי בַמִּדְבָּר מְלוֹן אֹרְחִים [שיהיה לי למקום לינה] וְאֶעֶזְבָה אֶת עַמִּי וְאֵלְכָה מֵאִתָּם, כִּי כֻלָּם מְנָאֲפִים עֲצֶרֶת [חבורת] בֹּגְדִים [בה']". שֶׁיִּשָּׂא בַּת... לְתַלְמִיד חֲכָמִים – ועל התועלות בזה הרחיב רבנו במקום אחר ואמר: "לא יישא אדם בת עם הארץ, שאם מת או גולה, בניו עמי הארץ יהיו, שאין אמן יודעת כתר התורה. ולא ישיא בתו לעם הארץ, שכל הנותן בתו לעם הארץ כמי שכפתה ונתנה לפני הארי, מכה ובועל ואין לו בושת פנים. ולעולם ימכור אדם כל מה שיש לו ויישא בת תלמיד חכמים, שאם מת או גולה, בניו תלמידי חכמים. וכן ישיא בתו לתלמיד חכמים, שאין דבר מגונה ולא מריבה בביתו שלתלמיד חכמים" (איסורי ביאה כא,לב). פְּרַקְמַטְיָא ¬– מסחר, לסחור ברכושם כדי שירוויחו (כמו שעשה אחיו של הרמב"ם ראה תלמוד תורה ג,י וביאורנו שם) ולהשתדל לקנות מהם ולתת להם למכור ראשונים, כדי שיתפנו ללמוד וללמד (תלמוד תורה ו,י). וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם – הֱיֵה יושב לפני החכמים, אפילו על העפר, אף אם תתכסה באבק בגלל זה, ובלבד שתשמע מפיהם תורה.


ביאורים
על כל אחד מוטלת החובה לעבוד את ה' ולקיים את מצוותיו. חובה זו כוללת גם את יצירת התנאים הטובים ביותר להבטחת העמידה במשימה. בהלכות תשובה הסביר הרמב"ם בהרחבה שיש לכל אדם בחירה חופשית לגמרי, כך שרק הוא אחראי למעשיו, ואף גורם לא יכול להכריח אותו להתנהג באופן מסוים. כאן מסייג הרמב"ם את מה שהשתמע מדבריו לגבי הבחירה החופשית, ומדגיש שבחירת האדם מושפעת מהסביבה ומהחברה שבה הוא חי. אמנם לבסוף מעשי האדם תלויים רק בבחירתו, אבל הסיכוי לבחור בדרך שונה מזו המקובלת בתרבות שמקיפה אותו, הוא נמוך מאוד. חלק מהשימוש המושכל בבחירה החופשית הוא לבחור להימנע ממצבים שבהם הבחירה תהיה מלווה בהתמודדות קשה.
לעומת ה'סור מרע', יש גם 'עשה טוב'. בד בבד עם החובה להתרחק מחברה רעה, קיימת החובה להתקרב לתלמידי חכמים, כך שתהיה להם השפעה ממשית על הבחירה הנכונה בכל התלבטות. תלמידי חכמים מבטאים את דמות היהודי השלם בדעותיו ובמידותיו. אורח חיים המלֻווה בקרבה מתמדת לתלמידי חכמים, יהיה ספוג בשאיפות של קודש, ובאיכות רוחנית. הקרבה יכולה להתבטא בכל מיני אפיקים, בקשרי נישואין, בקשרי מסחר ועוד, ועל כל אדם למצוא את המסלול המתאים עבורו. לימוד תורה ושמיעת שיעורים מפי תלמידי חכמים הם הכרחיים, אבל לא מספיקים. הדגש כאן הוא דווקא על התקרבות בשגרת החיים, שמעידה על היחס המשמעותי לתלמידי החכמים. יחס הנובע מההבנה שהם לא רק מרצים ומעבירי ידע, אלא בעלי אישיות המעניקים השראה ומתווים דרך.
בדור שלנו, נמצא האדם חלק נכבד מזמנו "בחברת" הספרים שהוא קורא ושאר דרכי הצריכה התרבותית שלו, ולא רק בחברת בני האדם. גם היחס אל חברה זו, צריך להיות בנוי משני צדדים אלה – סור מרע ועשה טוב, להימנע מדברים ותכנים רעים, ולהתעסק בדברים טובים ומרוממים.

הרחבות
גדול שימושה יותר מלימודה
הִדָּבֵק בַּחֲכָמִים וְתַלְמִידֵיהֶם. ההידבקות בתלמידי חכמים נעשית בשתי צורות: א. לימוד טעמן ומקורן של ההלכות מפיהם של תלמידי חכמים, כפי שמסביר רש"י: "ומשמש תלמידי חכמים - ללמוד תלמוד, היא יישוב טעמי המשניות מה טעמן ומהיכן למדו" [יומא פו.]. ב. סיוע מעשי לתלמידי חכמים, כפי שדורשת הגמרא: "אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי: גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, שנאמר: "פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו", למד לא נאמר אלא 'יצק' - מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה" [ברכות ז:]. שבחו היותר חשוב של אלישע על הקשר בינו לבין אליהו אינו על כך שלמד ממנו תורה אלא דווקא על כך שזכה לשרת אותו. מדוע שימושה של תורה, גדול מלימודה? מסביר הרב צבי יהודה קוק: "בשימוש הן במובן ההבנתי – הרוחני (לימוד טעמי ההלכות), הן במובן המעשי (סיוע מעשי) – בא לידי גילוי וביטוי הקשר הנפשי... לקשר הנפשי עם חכמים ותלמידיהם יש ערך כללי יותר מאשר פרטי הלימוד. כל הערך וכל ההצלחה, כל הכבוד וכל האושר, שיש בלימוד פרטי תורה וכל ענייניהם הם המשך ממקור השייכות" [שיחות הרב צבי יהודה, מסילת ישרים עמ' 3-2]. שימוש תלמידי חכמים בשתי הצורות יוצר קשר נפשי עם חכמים, ומתוך כך נוצרת בתוכנו שייכות לרוח התורה המנשבת בפרטים השונים.

לרפואת מנחם מנדל בן חנה רות הי"ו

טקסט, כותרות משנה וביאורי מילים: באדיבות מהדורת 'מקבילי' של "מפעל משנה תורה" שנכתבה על ידי תלמידי חכמים, מכונים וישיבות [הוספות בהוצאתנו סומנו בסוגריים מרובעים] www.mishnetorah.com / 077-4167003
ייחודו של הביאור הוא בנאמנות למקור של הרמב"ם עצמו ברחבי ספריו (רמב"ם על פי הרמב"ם(. מתוך כך ניתן לעמוד על שיטתו של הרמב"ם, המעוררת את ההשראה למימושה של התורה השלמה כפי שחזה והתכוון רבנו הרמב"ם.
כותבי מפעל משנה תורה: הרבנים יוחאי מקבילי, יחיאל קארה, הלל גרשוני, דביר טל, עמנואל מזרחי, שמואל אריאל, מכון משפטי ארץ.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il