האמנת נביא
ב3 נִמְצֵאתָ אוֹמֵר, שֶׁכָּל נָבִיא שֶׁיַּעֲמֹד אַחַר מֹשֶׁה רַבֵּנוּ – אֵין אָנוּ מַאֲמִינִין בּוֹ מִפְּנֵי הָאוֹת לְבַדּוֹ, כְּדֵי שֶׁנֹּאמַר: אִם יַעֲשֶׂה אוֹת, נִשְׁמַע לוֹ לְכָל מַה שֶּׁיֹּאמַר; אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּנוּ מֹשֶׁה בַּתּוֹרָה, וְאָמַר: אִם נָתַן אוֹת, "אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן" (דברים יח,טו). כְּמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ לַחְתֹּךְ הַדָּבָר עַל פִּי שְׁנֵי עֵדִים, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם אֱמֶת הֵעִידוּ אִם שֶׁקֶר, כָּךְ מִצְוָה לִשְׁמֹעַ מִזֶּה הַנָּבִיא, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין אָנוּ יוֹדְעִין אִם הָאוֹת אֱמֶת אוֹ בְּכִשּׁוּף וָלָאט.
ג1 לְפִיכָךְ, אִם עָמַד נָבִיא וְעָשָׂה אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים גְּדוֹלִים, וּבִקֵּשׁ לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה רַבֵּנוּ – אֵין שׁוֹמְעִין לוֹ, וְאָנוּ יוֹדְעִין בְּיִחוּד* שֶׁאוֹתָן הָאוֹתוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף הֵן; לְפִי שֶׁנְּבוּאַת מֹשֶׁה רַבֵּנוּ אֵינָהּ עַל פִּי הָאוֹתוֹת כְּדֵי שֶׁנַּעֲרֹךְ* אוֹתוֹת זֶה לְאוֹתוֹת זֶה, אֶלָּא בְּעֵינֵינוּ רְאִינוּהָ וּבְאָזְנֵינוּ שְׁמַעְנוּהָ כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע הוּא.*
ג2 הָא לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְעֵדִים שֶׁהֵעִידוּ לְאָדָם עַל דָּבָר שֶׁרָאָה בְּעֵינָיו שֶׁאֵינוֹ כְּמוֹ שֶׁרָאָה – שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ לָהֶן אֶלָּא יוֹדֵעַ בְּוַדַּאי שֶׁהֵן עֵדֵי שֶׁקֶר.
ג3 לְפִיכָךְ אָמְרָה תּוֹרָה, שֶׁאִם בָּא הָאוֹת וְהַמּוֹפֵת, "לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא" (שם יג,ד); שֶׁהֲרֵי זֶה בָּא אֵלֶיךָ בְּאוֹת וּמוֹפֵת לְהַכְחִישׁ מַה שֶּׁרָאִיתָ בְּעֵינֶיךָ. וְהוֹאִיל וְאֵין אָנוּ מַאֲמִינִים בְּמוֹפֵת, אֶלָּא מִפְּנֵי הַמִּצְוָה שֶׁצִּוָּנוּ מֹשֶׁה, הֵיאַךְ נְקַבֵּל מֵאוֹת זֶה שֶׁבָּא לְהַכְחִישׁ נְבוּאָתוֹ שֶׁלְּמֹשֶׁה, שֶׁרָאִינוּ וְשֶׁשָּׁמַעְנוּ?
___________________________________

הלכות יסודי התורה (79)

בשביל הנשמה

add_alert

15 - הלכות יסודי התורה פרק ח' הלכות א'-ב'

16 - הלכות יסודי התורה פרק ח' הלכות ב'-ג'

17 - הלכות יסודי התורה פרק ט' הלכה א'

טען עוד

בְּיִחוּד – כאן משמעו: בבירור. שֶׁנַּעֲרֹךְ – שנשווה. כְּמוֹ שֶׁשָּׁמַע הוּא – מאותו מקור, אך לא באותה מדרגת נבואה (מו"נ ב,לג).


ביאורים
כיוון שמופתים אינם הוכחה ודאית לנבואה, אין אפשרות להסתמך עליהם מצד עצמם. אנחנו לא מאמינים לשום אדם שהוא נביא, בגלל התפעלות והתלהבות מהמופת – חיזוי העתיד דרך כלל, אותו הוא עושה. אנחנו מאמינים לו בגלל סיבה אחת ויחידה: בגלל שהתורה עצמה מצווה עלינו להאמין לו, למרות שייתכן שהוא מרמה אותנו. באותה מידה שאנחנו מצווים להאמין לשני עדים, לא בגלל שאנחנו מתרשמים מהם שהם דוברי אמת (למרות שאנו כן חותרים לכך), אלא רק בגלל שהתורה ציוותה עלינו כך.
התורה הזו שמצווה עלינו, היא בעצם נבואת משה. משה, הנביא שאין ספק בנבואתו, נותן תוקף ומשמעות לכל שאר הנביאים. כיוון שמשה נותן את התוקף לכל הנביאים, לכן לא ייתכן שנביא אחר יסתור את נבואת משה, שהרי הוא יונק ממנו את כל כוחו. נבואת משה איננה שקולה לשאר הנבואות, אלא יש בה ודאות מוחלטת, ולכן לא ייתכן שתהיה סתירה בינה לנבואות אחרות. סתירה כזו מעידה בבירור שהנביא הסותר את דברי משה, נביא שקר הוא, למרות שהוא אישיות רוחנית נעלה וגם בעל מופתים. תוכן הנבואה שלו מוכיח, שהמופתים שלו נעשים בדרך כישוף, ואסור לנו להתפעל מהם. בזה מסביר הרמב"ם, שהצורך בייחודיות של נבואת משה מבטיח את נצחיות התורה.

הרחבות
תכלית אותותיו של נביא השקר
וְאָנוּ יוֹדְעִין בְּיִחוּד שֶׁאוֹתָן הָאוֹתוֹת בְּלָאט וְכִשּׁוּף הֵן. אם נביא זה הוא נביא שקר, מדוע הקב"ה נתן בידו כוח לעשות אותות ומופתים? תשובה לכך ניתן למצוא בדברי הרמב"ם במקום אחר: "ואין לחוש לנבואתו ולא נבקש ממנו מופת, ואפילו עשה מופתים אשר לא שמענו מופלאים כמותם... אין לחוש לאותם המופתים, לפי שסבת קיום אותם המופתים מה שאמר הכתוב "כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת הֲיִשְׁכֶם אוהבים את ה' אלהיכם בכל לבבכם ובכל נפשכם" [דברים יג, ד]" [הקדמה למשנה ב].
יסוד זה עדיין אינו ברור. האמנם ה' צריך לנסות את בני האדם כדי לדעת אם הם עובדים אותו בלב שלם? הרמב"ם דוחה טענה זו שכן הקב"ה יודע מה בלבו של אדם, ולכן מבאר את מטרת הניסיונות באופן שונה. הניסיון אינו נעשה כדי שה' יֵדע, אלא כדי שבני אדם יראו את הניסיון ואת עמידת האדם בו, וילמדו ממנו את הדרך הישרה. אם-כן, מטרת ניסיון העם בנביא השקר היא שידעו אומות העולם "את מידת ודאותכם בתורתו יתעלה והשׂגתכם את אמיתתו, ושאין אתם מרוּמים על-ידי מרמה של רמאי (נביא השקר), ואין אמונתכם באל מתערערת". לאחר ההתבוננות בעמידת העם בניסיון נביא השקר, "יסמוך על זאת כל מבקש אמת ויבקש אמונות שתהיינה יציבות במידה כזאת שלא ישׂים לבו אל מי שמבצע נס" [מורה נבוכים ג, כד].

חומרתו של נביא השקר
לֹא תִשְׁמַע אֶל דִּבְרֵי הַנָּבִיא הַהוּא. הבאנו לעיל (הרחבות – יום כ"ז טבת) את דברי ספר החינוך שביאר כי רק על ידי הנבואה ניתן להגיע לידיעת האמת המוחלטת, לכן הנביא נשלח להורות לעם את הדרך הישרה. על פי זה מבאר ספר החינוך גם את חומרתו של נביא השקר: "לפי שיהיה בזה חורבן גדול ורעה רבה בדתנו המקודשת והשלמה, כי עיקר האמת... המגיע אל בני אדם הוא על ידי הנביאים, והתורה תצונו להאמין בהם וללכת אחר עצתם הנכונה ודעתם השלמה. ועל כן בקום בני בליעל (נביאי השקר) לאמֹר דברים שלא ציום השם יוציאו לעז בנבואה... ויפקפק בסיבתם (בגללם), לב כל העם אף בנביאי האמת" [מצוה תקיז]. מתוך כך מתברר יותר מדוע עונשו של נביא השקר חמור כל כך, כמו שיבואר בדברי הרמב"ם להלן [יסודי התורה ט, א].

להצלחה ולזיווג הגון עבור חגית בת בתיה הי"ו