בית המדרש

  • מדורים
  • מגד ירחים
לחץ להקדשת שיעור זה
גליון מס' 162

מגד ירחים אדר תשע"ג

undefined

רבנים שונים

אדר תשע"ג
6 דק' קריאה
"הארת פורים גדולה למאד, וקדושה גדולה מאירה בו בעולם" (עולת ראיה עמ' תלט)

פורים חותם את מערכת החגים של עם ישראל. החג הראשון הוא חג הפסח בחודש הראשון ופורים הוא החג האחרון בשנה בחודש השנים עשר. במבט שטחי נראה שחג הפורים קטנה מעלתו משאר החגים, שהרי אין אומרים בו הלל כיוון שהנס קרה בחוץ לארץ בזמן הגלות, עם ישראל ניצל מציפורניו של הצורר האגגי אבל נשארנו "עבדי אחשוורוש", לא הייתה גאולה שלמה (מגילה י"ד.). בפנימיות התורה אנו מגלים את קדושתו של חג הפורים, בתיקוני הזוהר למדנו: "פורים אתקריאת על שם יום הכפורים" (תיקון כ"א) פורים נקרא על שם יום הכפורים וגדולה מעלתו של חג הפורים מיום הכיפורים, חכמי הסוד מלמדים אותנו שלעתיד ייהפך העינוי של יום כפורים לעונג הקיים בפורים. לכאורה הדברים קשים, הרי ביום הכיפורים אנו מתעלים למדרגת מלאכים ופורשים מכל דבר חומרי הקשור להנאות העולם הזה, לא אוכלים, לא שותים ולא רוחצים ואילו בפורים אנו אוכלים, שותים ומשתכרים. מגמות הפוכות?

הרב בעקבות "תיקוני הזוהר" מלמד אותנו שבפורים יש הארה גדולה וקדושה בעולם. קדושה זו נובעת מגילוי מיוחד של קדושת הגוף הישראלי: " ההארה הנמשכת ביום הקדוש הזה היא ממש מצד קדושת הגוף הישראלי" (שם). חז"ל (שבת פ"ח.) מלמדים אותנו שבהר סיני עם ישראל קיבל את התורה בכפייה, "כפה עליהם הר כגיגית", מסביר הרב שהדבר היה מצד הגוף, עם ישראל לא רצה לקבל את התורה בגלל הקושי של קיום המצוות המעשיות, מצד רוחם הם בוודאי רצו לקבל את התורה, שהרי זה כבוד לקבל תורה מהקב"ה. היה פער בין הרצון הפנימי- הרוחני ובין היכולת המעשית לקבל תורה. המן הרשע גזר להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, הגזרה הייתה על הגוף, השמדה פיזית. כשעם ישראל ניצל מגזרתו של אותו צורר, הם זכו לתיקון גופם, ויכלו לקבל את התורה מרצון. הגזירות זיקקו את הגוף של עם ישראל, הם השתחררו מהכוחות הרעים שהיו בהם עד אז. לכן בפורים אנו מקיימים את מצוות היום על ידי חיבור אל החומר, אכילה, שתייה ושכרות. בפורים אנו שותים ומשתכרים, המשתכר מאבד את דעתו, וכל אדם המאבד את דעתו חשוב כעובד עבודה זרה (ברכות ל"א), בדרך כלל השכרות גורמת לניתוק בין השכל לגוף, הגוף נשאר ללא דעה, ומגיע לסכנה. כל זה בימות השנה, אבל בפורים מתגלה שהגוף הישראלי הוא מזוקק וגם אם השכל מסתלק עדיין הגוף נשאר בקדושתו: "עצם הכלי מזוכך הוא ויכול לקבל אור שמחה גדולה ולא-יתבטל, ועוד שאפי' אם יסולק אור השכל מכלי הגוף הנה כחות הגוף בעצמם כבר קדושים הם, ושומרים מכל רע ומדביקים עצמם לשלמות האמתית שבאור פני מלך חיים, ע"כ המצוה אז לבסומי" (שם) .

הרב מלמד אותנו שבארץ ישראל ניתן להגיע להשגה זו כל ימות השנה: "בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג אֵיךְ שֶׁהַבָּשָׂר שֶׁל הַגּוּף הַיִּשְׂרְאֵלִי הוּא קָדוֹשׁ מַמָּשׁ כִּקְדֻשַּׁת הַנְּשָׁמָה, וְאֵין צרֶךְ כָּל-כָּךְ לְהַרְגִּיז אֶת הַגּוּף מִמְּנוּחָתוֹ הַטִּבְעִית, כִּי-אִם לְהַעֲלוֹתוֹ וּלְהַטְעִימוֹ טַעַם הָאֱמֶת שֶׁל חַיֵּי הַקּדֶשׁ הַשּׁוֹפְעִים מִקְּדֻשַּׁת הָאָרֶץ, הַסְּפוּגִים בָּאֲוִירָהּ הַמַּחְכִּים שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל". (אורות ישראל ט' ח'). בארץ ישראל אין צורך לסגף את הגוף, ניתן להעלות את הגוף למדרגת הקדושה, בוודאי שאין הכוונה שניתן להשתכר בארץ ישראל כל ימות השנה, שהרי האדם חייב להישאר צלול בדעתו, אלא שבארץ לא קיים מאבק בין גוף לרוח, בפורים לעומת זאת מתגלה קדושת הגוף גם כשדעתו של האדם מסתלקת.

אם כך, נס פורים שאירע בגלות היה בו בחינה מיוחדת של הארה ארץ-ישראלית, התגלה בו קדושת הגוף של ישראל, גילוי השייך במיוחד לארץ ישראל. זו הסיבה שבעקבות ההצלה מגזירות המן נבנה בית המקדש השני. כשחכמים תקנו את ימי הפורים הם דאגו ל"כבודה של ארץ ישראל" ולא קבעו שערים המוקפות חומה מימי אחשוורוש יקראו ביום ט"ו אלא ערים המוקפות חומה מימי יהושע בן נון. בזמן הנס עדיין לא בנו את ארץ ישראל, ואם היו קובעים על פי ימי אחשוורוש, החורבן היה נקבע לדורות. "ר' סימון בשם רבי יהושע בן לוי חלקו כבוד לארץ ישראל שהיתה חריבה באותן הימים ותלו אותה מימות יהושע בן נון" (ירושלמי מגלה פרק א') חכמים ידעו שבימי הפורים התגלתה הארה ארץ ישראלית. וכבר לימד אותנו הרב ש"הַיַּהֲדוּת בַּגּוֹלָה, לוּלֵא הַיְנִיקָה שֶׁהִיא מְקַבֶּלֶת מִטַּל הַחַיִּים שֶׁל קְדֻשַּׁת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה לָהּ בָּסִיס מַעֲשִׂי בְּעֶצֶם" (אורות עמ' סב).

בימי הפורים נתוודע למעלתנו הגדולה, מעלת עם ישראל המתגלית במיוחד כשהוא יושב בארצו.




הרב בניהו ברונר
ראש בית מדרש במכללה האקדמית צפת


מחצית השקל

המשנה במסכת שקלים נפתחת באמירה כי "באחד באדר משמיעים על השקלים". על כך מבארת הגמרא במסכת מגילה (כ"ט:): "על השקלים מנלן? אמר רבי טבי אמר רבי יאשיה: דאמר קרא 'זאת עלת חדש בחדשו', אמרה תורה: חדש והבא קרבן מתרומה חדשה. וכיון דבניסן בעי אקרובי מתרומה חדשה, קדמינן וקרינן באחד באדר, כי היכי דליתו שקלים למקדש". בכדי שיוכלו להקריב בניסן קרבן מתרומה חדשה, מקדימים ומרימים תרומה זאת מהעם כבר במהלך חודש אדר, על כן כבר באחד באדר משמיעים על השקלים. קרבנות הציבור מוקרבים מתרומת הלשכה הנאספת על ידי מחצית השקל, כפי שמתואר בפרשת כי תשא (שמות ל' י"ב) "כִּי תִשָּׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְקֻדֵיהֶם וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַה' בִּפְקֹד אֹתָם וְלֹא יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף בִּפְקֹד אֹתָם..." במובן הפשוט ביותר, הסיבה העיקרית בגינה פקידת בני ישראל נעשית באמצעות מחצית השקל הינה בכדי "שלא יהיה נגף בפקד אותם". במקום שהראשים ימנו השקלים נמנים. אך במובן העמוק יותר, הסכנה הגדולה בהליך המניין – סכנת הנגף – הינה הסכנה לאיבוד זהותם וייחודם של כלל הנפשות הנמנות. כל יחיד ויחיד הינו עולם ומלואו, נשמה אלוקית ייחודית,על כן ישנה סכנה שייחוד זה יעלם ויהפך ל'סתם מספר'. ר' סמאי דרש(שבת פ"ח.) "בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר 'ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב' " מעמד הר סיני העצים את הייחודיות של כל אחד ואחד מישראל וכל אחד זכה לשני כתרים.
בחטא העגל עם ישראל המיס את הכתרים המייחדים כל אחד ואחד מישראל לכדי עגל זהב אחד גדול (כפי שמבטאת פריקת נזמי הזהב–העדים/התכשיטים). מעמד הר סיני היה בבחינת "פנים בפנים דיבר ה' עמכם" (דברים ה' ד'). הרמח"ל אף מבאר בתיקונים (תיקון מ"א) כי הקב"ה התגלה לכל אחד בפנים שלו. הפנים הינם למעשה הגילוי והביטוי לייחודיותו של האדם – אין שני פרצופים שווים (תוספתא ברכות פ"ו). חטא העגל העמיד את עם ישראל כעם קשה עורף . אין ייחודיותו של אדם מתבטאת בעורפו, העורף של אחד הריהו כעורפו של האחר. מחצית השקל באה להתמודד עם חטא העגל ולהחזיר לכל יחיד את ייחודיותו, על פניו זה נראה כאבסורד, שהרי אין לנו דבר חסר ייחודיות יותר ממטבע. הירושלמי במסכת שקלים (פ"ב ה"ג) מביא שתי סיעות אמוראים הנדרשים למהותה של מחצית השקל. סיעה אחת סוברת כי מחצית השקל באה כנגד חטא העגל וסיעה שניה סוברת "לפי שמכרו בכורה של רחל". הגמרא במס' בבא בתרא (י:) מתארת את עניינו של מחצית השקל כנשיאות ראש: "אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קרן ישראל אמר לו בכי תשא". לשתי סיעות אלו יסוד משותף, הן חטא העגל והן מכירת יוסף מהותם הייתה טשטוש היחיד והמסתו וכנגדם באה מחצית השקל שעניינה נשיאת הראש, כלומר הרמת ייחודיותו וקרנו של היחיד. משה רבנו מתקשה כיצד מחצית השקל יכולה להתמודד עם הייחודיות של כל יחיד, שהרי אין לנו דבר יותר אחיד וחסר ייחודיות כדוגמת המטבע על כך עונה ר' מאיר במדרש תנחומא (פ"ז) : "כמין מטבע של אש הוציא הקב"ה מתחת כסא הכבוד והראהו למשה וא"ל זה יתנו כזה יתנו, כל העובר על הפקודים כל העובר על סכומיא". ר' מאיר מבאר שהמטבע מבטא את הייחודיות של כל נשמה ונשמה החצובה מתחת כסא הכבוד המתואר על ידי מחצית השקל שהוא מטבע של אש. חיבור כל היחידים הנעשה על ידי מחצית השקל, לא נעשה על ידי המסת היחידים אלא על ידי מטבע של אש- מטבע שהגיע מתחת כסא הכבוד, המקום ממנו נחצבות כל הנשמות, מקום המבטא את הייחודיות של נשמת היחיד. מרן הרב קוק במאורות הראי"ה (עמ' קסז) (מכתי"ק) מבאר שהמושכלות הראשונות בטבעו שוות בין בני אדם, והם בבחינת הכסף אלא שהמושכלות הראשונות הם רק מחצית השקל וההשלמה היא המחצית השניה שהיא נדבת הלב והאש הוא אור מעולה מההארה הפרטית של כל יחיד ובאש השמימי יש את האחדות הבונה את הציבור וכך כותב הרב: "ענין מחצית השקל, ומטבע של אש. י"ל דהשכלת האדם במושכלות ראשונות בטבעו, שעי"ז הוא קונה דעת ויראת אלקים, הוא רק בגדר כסף, שע"י קונה מושכלות מועילות. ולהורות נתן לנו, שלא נחשב שכל ההשגה בא ע"י מושכלות שבטבע, לכן בא לומר שרק מחצית השקל יש בטבע, וזהו "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט", שהמושכלות הראשונות כוללים הכל בשוה, והמחצית השני הוא נדבת הלב. וכמו שאש צריך לאור העין ואז מאיר ומועיל, כמ"כ המושכלות ראשונות צריכים לטהרת הנפש. וגם האש, כשיש אור מעולה ממנו, אינה משמשת כלום באורה, כי שרגא בטיהרא מאי מהניא, כמ"כ המושכלות ראשונות, במקום שדברים גדולים מהם מאירים נתיב, כמו רוה"ק ונבואה וכיו"ב, אין להם ענין שימוש. וזהו כמין מטבע של אש הראהו, והכיר פרט השימוש שיש בו. וזה האופן שומר שלא יהי' כל אחד בונה במה לעצמו, מפני שאין שכלו דומה לשכל חבירו, וזהו שלימות לאדם. וע"כ יש להם מנין מצד פרטיותם, שכ"א הוא בנין בפני עצמו. אבל יוכללו במחנה של טהרת הנפש, שנפשותם כלן קשורות ביחודו ית', ובידיעות הכוללות הבאות מאור אמונה ורוה"ק. וזהו "ולא יהי' בהם נגף בפקד אותם". וזהו "במה תרום קרן ישראל", דהיינו חכמתם והבנתם, אמר ב '"כי תשא את ראש'" דהיינו ידיעה זו להבחין באחדות הבא מצד סגולת מחצב הנפשות, וידיעות המתאחדות מצד ביאתם למעלה ממקור השכל האנושי".

הרב ראם הכהן
ראש ישיבת עתניאל





את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il