פרשיות המשכן בכלל ופרשתנו בפרט פותחות בציווי על עשיית הארון.
לבניית הארון מספר מטרות.
הראשונה - לשמש ככלי לשמירת הָעֵדֻת (ספר התורה-רש"י, הלוחות- אבו עזרא ורשב"ם) כמפורש בכתוב:

(כדאי לעיין במחלוקת הרמב"ם והרמב"ן בספר המצוות לרמב"ם ובהשגות הרמב"ן למצות עשה לג).
השניה - לשמש כבסיס לכפורת ולכרובים כמפורש בכתוב:

השלישית - לשמש כמקום התוועדות עם השכינה להמשך קבלת התורה. וז"ל הכתוב:

כל המטרות הללו מושגות כאשר הארון נמצא במקום הפנימי ביותר בקודש הקודשים מאחורי הפרוכת.
לבניית הארון גם מטרה נוספת, שלכאורה, רחוקה ומנוגדת לתפקידים המתוארים בפרשה. בספר במדבר בפרשיה קטנה - הקובעת ספר לעצמה - מופרדת באמצעות "נונים הפוכים", מובא:

לפי פסוקים אלה, הארון הוא היוצא לפני העם במלחמה. נוכחות השכינה במחנה ישראל היא היא המביאה את הניצחון בשדה הקרב. (במסגרת קצרה זו לא נכנס לדיון כמה ארונות היו). כדי להשיג מטרה זו על הארון להיות בחוץ, עם החיילים ולוחמי יחידות חוד החנית. במאמר מוסגר נציין כי גם עמוד הענן מופיע בשתי הופעות, מצד אחד: "כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת" (ויקרא ט"ז ב) ומצד שני:

בעקבות כך שחלק מנושאי הארון אינם מוכנים לצאת ולהוביל בשדה הקרב, עולה לדיון שוב וביתר שאת שאלת ה"שוויון בנטל".
על מנת להשיג את בנין המשכן במלוא הדרו: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כ"ה ח), יש צורך בקודש קדשים עם ארון המכיל את מורשתו הרוחנית של עם ישראל בתוכו.
כדי שקודש קדשים זה יהיה המרכז של כל העם, על עולם הישיבות להפנים את המסר שהחובה והזכות לצאת לפני המחנה, גם בזמן מלחמה, מוטלות על שכם כולם ובמיוחד על כתפי מי שהתנדב לשאת את הארון.
(אין צורך לדון בחובת הגיוס של מי שאינו מסוגל לשבת וללמוד, בבחינת והגית בו יומם ולילה, מי שלא יעסוק מיוזמתו בהקמת מסגרות גיוס המתאימות לאורח חייהם, עלול לגרום לפגיעה משמעותית בעולם התורה כולו).

הבה נאחל לכל עם ישראל כי מנהיגיו ימצאו את המתווה,
לטובת כלל הציבור, שיבטיח שותפות אמת בין כל חלקיו
וגם את השכנת השכינה בפנים ובחוץ.