נאמר בתורה (ויקרא פרק כה יד): "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו"
מביא שם רש"י את דרשת חז"ל: "מנין כשאתה מוכר, מכור לישראל חברך, תלמוד לומר וכי תמכרו ממכר לעמיתך מכור, ומנין שאם באת לקנות קנה מישראל חברך, תלמוד לומר או קנה מיד עמיתך:" הרמב"ם והשולחן ערוך לא הביאו זאת להלכה, אולם בשו"ת הרמ"א (סימן י) פסק כך, והדגיש שאין לומר שדין זה הוא רק כאשר המחירים זהים, אלא גם כאשר הגוי מוזיל, אם הדבר אפשרי, יש לקנות מיהודי. אמנם אם מדובר בהפסד מרובה פטור מלקנות דווקא מיהודי.
הגדרת הפסד מרובה לעניין זה אינה ברורה, ויש אומרים שהשיעור הוא שישית, דהיינו אם היהודי מייקר את מוצריו בששית – אין חובה לרכוש אצלו. (שו"ת מנחת יצחק ג קכט).
כשם שקיימת חובה להעדיף את "עמיתך" במסחר, כך קיימת חובה להעדיפו בתעסוקה, וכאשר מדובר באדם המתקשה למצוא עבודה קיימת חובה להעדיפו גם מדין צדקה.
כאמור לעיל ביחס למסחר, החובה להעדיף "עבודה עברית" קיימת גם כאשר יצטרך לשלם יותר. יש אומרים שבעניין זה השיעור גבוה יותר ועליו להעדיף יהודי אף אם הוא דורש בשליש יותר. (בשם הרב קוק). לדעת הרב עוזיאל אין לדבר שיעור, ויש לתת לעובד היהודי שכר ראוי – בלא תלות בשאלה כמה דורש העובד האינו יהודי, וכלשונו: "מצות עבודה עברית אינה נשלמת רק בהעסקת הפועל העברי בעבודה בשכר, אלא מצוה זו מחייבת את כל בעל הבית לשלם לפועליו בשעור זה שיוכל הפועל לפרנס את עצמו במדת רמת דרגת החיים שבמקום עבודתו. (משפטי עוזיאל ד מד) הדברים נכונים בקל וחומר כאשר מדובר באדם המתקשה למצוא עבודה' שאז יש להעדיפו אפילו מדובר בהפסד מרובה – בהתאם ליכולתו הכלכלית של המעסיק. (מנחת יצחק).