"אמונה בלא מצרים זאת נחלת ישראל היא, שהתחילו להבליטה ביציאת מצרים והרשימוה במזג חייהם בשעת החפזון" (שמונה קבצים,קובץ א ,תשיד).

יציאת מצרים היא האירוע שכונן את עם ישראל, העם יצא לאוויר העולם. ביציאת מצרים התגלתה ההתערבות של הקב"ה בעולם, ה' לא רק ברא את העולם אלא מנהיג אותו, ולעיתים משנה סדרי בראשית על מנת להשיג יעדים.

מעבר לכך ביציאת מצרים התגלו ונקבעו תכונות מיוחדות המאפיינות את עם ישראל. אמונה ללא גבולות (מצרים) היא תכונה המאפיינת אומה מיוחדת זו. האמונה האין סופית המצויה בישראל התגלתה ביציאת מצרים, ובשעת החיפזון של היציאה עצמה התכונה נקבעה באופיים של ישראל. לפני יציאת מצרים צוו ישראל לקחת שה לקרבן, הצאן היה מקודש בעיני המצרים, מעשה כזה דרש כוחות אמונה מיוחדים. הנכונות לצאת אל הבלתי נודע דרשה כוחות אמונה עצומים. למרות כל הסבל שהיה כרוך בעבדות, לעבדים יש ביטחון כלכלי. כל זמן שהמשעבד חפץ בעבודתם הוא דואג להאכילם ולהשקותם, כשעבדים משתחררים הם אינם יודעים כיצד ידאגו לעצמם. עם ישראל האמין שה' המוציא אותם ממצרים ידאג לכל צרכיהם. בשעת החיפזון, ברגעים הקריטיים של היציאה נדרשה אמונה גדולה שהמהלך יצליח, וברגעים אלו נקבעה תכונת האמונה בישראל לדורי דורות. כוח האמונה הנשגב מאיר כל שנה בחג הפסח: "וחוזר כח עליון זה ומאיר בכל מועד חג הפסח, על ידי מיכלא דאסוותא, מיכלא דמהימנותא, אכילת מצה, המעוטרת בהשבתת חמץ וביעורו" (שם), המצה נקראת "מאכל רפואה, מאכל אמונה", המצה מרפאת אותנו מחסרון האמונה שאנו לעיתים לוקים בו במשך ימות השנה, היא מחדירה לתוכנו כוחות אמונה חדשים. החמץ מבטא את מעשה האדם, שעלול להביא אותו לנתק מחשבתי מאמונה בה', ואילו המצה היא פשוטה, אדם לא צריך להתאמץ על מנת לאפותה, יש בה קמח ומים בלבד, ולכן היא מבטאת את האמונה במעשה ה'.

תכונה נוספת שנטעה בנו ביציאת מצרים היא תכונת החופש: "באותו הזמן שנגלה עלינו מלך מלכי המלכים וגאלנו גאולת עולמים, נוצרה בנשמתנו תכונת החופש, חירות הרצון, המוכשר לשעבוד מלכות שמים בצורתו האידיאלית" (אורות הקדש ג' עמ' ל"ה). היציאה מבית עבדים אינה רק במישור הטכני- מעשי, יציאת מצרים קיבעה בנו את תכונת החופש. תכונה זו הכרחית לקבלת עול מלכות שמים. עבד של בשר ודם אינו יכול לקבל עול מלכות שמים בצורה מלאה. המצה נוטעת בנו כל שנה תכונה זו מחדש: "ורז עולם הוא שיש בסגולת המצה, לתן כח חפשי בחירות הקודש. וכשהוא בא בפרק זה, שהנשמה הכללית והאישית שבה עוד הפעם להתחדש, כל נקודה ונקודה מעצמיות חייה אין שיעור לערכה" (שם), יש סוד רוחני במצה, יכולת לטעת בנו את תכונת החירות הקשורה אל הקודש. כשאנו אוכלים מצה ב"פרק זה" בזמן בו יצאו אבותינו ממצרים, זמן בו הנשמה הכללית והפרטית מתחדשת, הדבר מחדש כוחות חיים בנשמותינו, כוחות גדולים שאין להם שעור.

בתלמוד במסכת ברכות (יב.) למדנו: "אמר להם בן זומא לחכמים: וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח? והלא כבר נאמר: +ירמיהו כ"ג+ הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם! - אמרו לו: לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכיות עיקר, ויציאת מצרים טפל לו", התנאים נחלקו האם בימות המשיח ימשיכו להזכיר את יציאת מצרים כי היא נקודת הפתיחה או אולי ניסי הגאולה האחרונה יהיו כה גדולים שלא יהיה צורך להזכיר את יציאת מצרים. כותב הרב: "אם יציאת מצרים תעקר ממקומה, אם העבר איזה פעם לא יהיה לו תפקיד עיקרי, להחיות את הרוח, יהיה זה באופן שכבר כל תמציתו יהיה מסור בההוה" (אורות הקודש ב' עמ' שב). במהלך כל הדורות יציאת מצרים, האירוע הגדול שהתרחש לפני שנים רבות, ממלא תפקיד בחיי עם ישראל, בכך שהוא מחייה את הרוח, אכילת מצה ושאר מצוות חג הפסח מחדשות בנו כוחות של אמונה וחופש. אם יציאת מצרים תעקר ממקומה כדברי בן זומא, זה יהיה רק במציאות בה הכוחות שניטעו בנו ביציאת מצרים יהיו מושרשים בתוכנו בחיים העכשוויים שלא נזדקק ליציאת מצרים על מנת להחיות את רוחנו. הדברים כתובים בנבואתו של ירמיהו הנביא:"הִנֵּה יָמִים בָּאִים נְאֻם ה' וְכָרַתִּי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאֶת בֵּית יְהוּדָה בְּרִית חֲדָשָׁה. לֹא כַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַתִּי אֶת אֲבוֹתָם בְּיוֹם הֶחֱזִיקִי בְיָדָם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲשֶׁר הֵמָּה הֵפֵרוּ אֶת בְּרִיתִי וְאָנֹכִי בָּעַלְתִּי בָם נְאֻם ה'. כִּי זֹאת הַבְּרִית אֲשֶׁר אֶכְרֹת אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי הַיָּמִים הָהֵם נְאֻם ה' נָתַתִּי אֶת תּוֹרָתִי בְּקִרְבָּם וְעַל לִבָּם אֶכְתֲּבֶנָּה וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים וְהֵמָּה יִהְיוּ לִי לְעָם." (ירמיהו ל"א).