בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • חקת
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

חוקת התורה

יש באפשרותינו להבין את חוקי התורה או לא? ביקש שלמה לדעת את סיבת המצווה כפי שידע משה; משה גילה רז זה על ידי הנבואה; הקשר בין התורה לפרה.

undefined

הרב דוד דב לבנון

פרשת פרה תשס"ב
8 דק' קריאה
"זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל בני ישראל ויקחו אליך פרה אדמה תמימה אשר אין בה מום אשר לא עלה עליה על". פרשת פרה אדומה נחשבת לחוק מחוקי התורה שאין אנו יכולים להבין, כפי שכתב רש"י (במדבר פרק יט פסוק ב) "זאת חקת התורה - לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה, לפיכך כתב בה חקה, גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחריה". משמע מכאן לכאורה, שרק את חוקי התורה אין אנו יכולים להבין, אבל את משפטי התורה אנו יכולים להבין, אולם מזה שהתורה קראה לחוקת הפרה "חקת התורה" משמע שמצות פרה אדומה היא סמל לכל התורה כולה שיש בה בחינה של חוק, שאין אנו יכולים להבינו.

נאמר בתהלים (י"ב) על דברי התורה "אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים", שבעתים - היינו כופלה של שבע כפול שבע, שזה - ארבעים ותשע, וכך דרשו בגמ' (ראש השנה כ"א:) "אמר רבי אבהו: אמר קרא +תהלים יב+ אמרות ה' אמרות טהרות כסף צרוף בעליל לארץ מזקק שבעתים. רב ושמואל, חד אמר: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר (תהלים ח) ותחסרהו מעט מאלקים". נמצא שגם במצוות התורה שניתן להתבונן בהן ולהבינם במ"ט שערי בינה, אבל אי אפשר לרדת לסוד חקר תכליתם הרמוזה בשער הנו"ן 1 .

בהמשך הגמ' שם נאמר: "(קהלת יב) בקש קהלת למצא דברי חפץ, בקש קהלת להיות כמשה, יצתה בת קול ואמרה לו: וכתוב, ישר דברי אמת. (דברים לד) ולא קם נביא עוד בישראל כמשה. וחד אמר: בנביאים - לא קם, במלכים - קם, וכו'".

נראה לבאר את המחלוקת בין הדעות הנ"ל בגמ' כך:
הדעה הראשונה סוברת, ששלמה בקש להיות כמשה, היינו להבין את כל התורה בשכלו "למצוא דברי חפץ", וזהו להיות כמשה שקבל את התורה בנבואה, אולם הוא ראה שלא יוכל להשיג זאת. מתי נוכח לדעת זאת? בפרשת פרה, כפי שאמרו במדרש תנחומא (ורשא) פרשת חקת סימן ו "אמר שלמה על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהלת ז)". אולם לא רק פרשת עמוקה זאת לא השיג, גם פרשיות שהתורה עצמה אמרה את טעמם, נכשל בהם כאשר דרש את טעמם לפי דעתו. אמרו בגמ' (סנהדרין כ"א:) "אמר רבי יצחק: מפני מה לא נתגלו טעמי תורה - שהרי שתי מקראות נתגלו טעמן נכשל בהן גדול העולם. כתיב +דברים י"ז+ לא ירבה לו נשים, אמר שלמה: אני ארבה ולא אסור, וכתיב +מלכים א' י"א+ ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו. וכתיב +דברים י"ז+ לא ירבה לו סוסים, ואמר שלמה: אני ארבה ולא אשיב וכתיב +מלכים א' י"א /י'/+ ותצא מרכבה ממצרים בשש וגו'".

וכל זה מפני שגם הדברים המובנים שבתורה הם מעל לשכלנו, ויש בהם סוד נעלם שבשר ודם אינו יכול להשיגו. נמצא שרק משה היה יכול להשיג את דברי התורה בדרך של נבואה, ולא קם נביא כמשה שיוכל להשיג זאת כמותו, ובודאי שאי אפשר להשיג זאת בדרך חכמה, אפילו שיהיה החכם כשלמה שהיה חכם מכל אדם.

הדעה השניה סוברת, ששלמה למד את הלקח מפרשת פרה אדומה שאי אפשר להשיג את כל עומק טעמי התורה, ולא ניתן להבין אלא מ"ט הפנים שבתורה, ואת זה הוא השיג כפי שמשה השיג זאת בדרך הנבואה, ועל זה אמרו חז"ל ש"חכם עדיף מנביא" 2 , וזהו אמרם "בנביאים - לא קם, במלכים - קם, וכו'", היינו שבדרך נבואה אי אפשר להשיג בתורה כפי שהשיג משה רבנו, אבל בדרך החכמה אפשר, כפי שהשיג שלמה 3 .

נראה שהציווי הזה ללמוד את התורה, הוא חוק בלתי מובן ובלתי אפשרי. כי איך יכול בשר ודם להבין את עומק חכמת ה' שבתורה שהיא "ארוכה מארץ מידה ורחבה מני ים", אולם כך צוונו ה', ועלינו לבטל דעתנו ולקיים מצוותו בעוז ובענוה, בעוז של קדושה שנוכל לקיים את מצוות ה' להבין את התורה, ובענוה בבואנו לעסוק בחכמת ה' שאין לה חקר. ואז נזכה להבין בתורה את מ"ט הפנים שניתן לנו להבין בה.
ולפי זה נראה להסביר את הגמ' (שבת פ"ח.) שבקבלת התורה הקב"ה "כפה עליהם הר כגיגית" לקבל את התורה, ולכאורה קשה הרי הם אמרו "נעשה ונשמע" ולמה היה צריך לכפות אותה עליהם?
אחד התירוצים הקדמונים ביותר נמצא במדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח סימן ג, שכל הכפיה היתה על תורה שבעל פה, וז"ל: "ולא קבלו ישראל את התורה עד שכפה עליהם הקב"ה את ההר כגיגית שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שמות י"ט) ואמר רב דימי בר חמא א"ל הקב"ה לישראל אם מקבלים אתם את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם, ואם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר והלא משעה שאמר להן מקבלין אתם את התורה, ענו כלם ואמרו נעשה ונשמע מפני שאין בה יגיעה וצער והיא מעט אלא אמר להן על התורה שבע"פ שיש בה דקדוקי מצות קלות וחמורות והיא עזה כמות וקשה כשאול קנאתה, לפי שאין לומד אותה אלא מי שאוהב הקב"ה בכל לבו ובכל נפשו ובכל מאודו שנא' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך (דברים ו')".

נראה לבאר להעמיק במדרש, מדוע צריך לכפות על תורה שבעל פה, לא רק מפני שהאתגר ללמוד תורה הוא קשה מאד, אלא שהוא לכאורה בלתי אפשרי כלל, כיצד ניתן להבין לבשר ודם להשיג שכל אלקי?! ולכן זה נחשב לכפיה, לחייבם בדבר בלתי מובן, ובלתי נתפס זה. ועל זה אמרה הגמ' שם, "אמר רבא הדר קבלוה בימי אחשורוש", שהמצב הזה של כפיה היה עד ימי פורים, מפני שחכמי אותו דור העיזו לחדש ולקבוע את יום הפורים, שהיה חידוש גדול בהלכה שלא היה כמותו מאז מתן תורה, כפי שאמרו בגמ' (מגילה י"ד.) "תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן?".

והנה התוספות ועוד ראשונים הקשו, אם כפה עליהם את קבלת התורה לא היו צריכים להענש על עבירות שעשו עד ימי פורים, משום שקבלו את התורה בכפיה, ו"מכאן מודעא רבה לאורייתא"?
אולם לפי התנחומא הנ"ל, ועל פי מה שהסברנו, לא קשיא מידי, מפני שבודאי הם קבלו עליהם את כל התורה, רק שלא היה להם את ההעזה לחדש בתורה, עד עצם ימי הפורים, וחדשו ותקנו יו"ט.
מובא בגמ' (מגילה דף ז עמוד א) "אמר שמואל: אי הואי התם הוה אמינא מלתא דעדיפא מכולהו, (שמגילת אסתר ברוח הקודש נאמרה), שנאמר קימו וקבלו - קימו למעלה מה שקיבלו למטה. אמר רבא: לכולהו אית להו פירכא, לבר מדשמואל דלית ליה פירכא... דשמואל ודאי לית ליה פירכא. אמר רבינא: היינו דאמרי אינשי: טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי".

והקשה תוספות מסכת שבת דף פח עמוד א "אמר רבא הדר קבלוה בימי אחשורוש - תימה לר"י דבמגילה (דף ז.) גבי אסתר ברוח הקודש נאמרה אמר רב יהודה אמר שמואל אי הואי התם ה"א להו דידי עדיפא מדידהו קיימו וקבלו היהודים קיימו למעלה מה שקבלו למטה ואמר רבא כולהו אית להו פירכא לבר משמואל דלית ליה פירכא והשתא דשמואל נמי אית ליה פירכא דרבא גופיה מוקי האי קרא לדרשה אחריתי. (אמר רבא: אף על פי כן, הדור קבלוה בימי אחשורוש. דכתיב +אסתר ט+ קימו וקבלו היהודים, קיימו מה שקיבלו כבר)".

שפת אמת ישב זאת, ששתי הדרשות אחת הן, קימו למעלה מה שקבלו למטה, היינו, שהאמינו שהם יכולים לחדש הלכה שתהיה מקובלת למעלה, זה גופא מראה שקימו מה שקבלו כבר. ולפי זה נראה לבאר את הביטוי המוזכר בגמ' שם על דברי שמואל "טבא חדא פלפלתא חריפתא ממלי צני קרי", שהסברו אינו כקודמיו, שהמגילה ברוח הקודש הקרובה לנבואה, אלא ברוח הקודש השורה על ת"ח שמחדשים תורה בכח פלפולם שדומה לחריפות הפלפל, ודוק 4 .

החוק הזה האמור על למוד התורה רמוז בסוד מעשה פרה אדומה שצריכה "ארז ואזוב ושני תולעת" ודרשו חז"ל (פסיקתא רבתי (איש שלום) פרשה יד) "וידבר על העצים [מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יצא בקיר] (מלכים שם /מלכים א' ג'/) וכי אפשר לו לאדם לדבר על העצים, אלא אמר שלמה מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא לקיר מפני מה מצורע מטהר בגבוה שבגבוהים ובנמוך שבנמוכים בעצי ארז ואזוב ושני תולעת, ע"י שאדם מגביה כארז לוקה בצרעת, וכיון שהוא משפיל עצמו כאזוב מתרפא (באזוב)". ולכאורה הרי הגאוה היא חטא, ולמה מזכיר את הארז שמסמל את הגאוה? אלא שבלמוד התורה יש צורך בהעזה, בחינת "ויגבה לבו בדרכי ה'", וכשהוא זוכה לחדש בהלכה, מיד עליו להרגיש שפלות, וחוזר חלילה, וזהו עץ ארז ואזוב, וכן זה הסיבה לכך שהטהורים נטמאים, כי הלמוד צריך להיות בהרגשות מעורבות של גאוה דקדושה וענוה, שהם בבחינת "רצוא ושוב" בתוך נפשו, וכך זוכה לחדש חידושי תורה לאמיתתם.


^ 1 וכך אמרו במדרש תנחומא על פרשת חוקת (ד) "זאת חקת התורה, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי תינוקות שהיו בימי דוד עד שלא טעמו טעם חטא היו יודעין לדרוש את התורה במ"ט פנים טמא ובמ"ט פנים טהור והיה דוד מתפלל עליהם ואומר אתה ה' תשמרם תצרנו מן הדור זו לעולם (תהלים יב), אתה ה' תשמרם נטר אורייתהון בלבהון תצרנו מן דרא דהוא חייב כליה, ואחר כל השבח הזה יוצאין למלחמה ונופלין על ידי שהיה בהן דלטורין, הוא שדוד אומר נפשי בתוך לבאים אשכבה לוהטים בני אדם שניהם חנית וחצים ולשונם חרב חדה (שם /תהלים/ נז) נפשי בתוך לבאים זה אבנר ועמשא שהיו לבאים בתורה, אשכבה לוהטים זה דואג ואחיתופל שהיו לוהטים אחר לשון הרע, בני אדם שניהם חנית וחצים אלו אנשי קעילה שנאמר (שמואל א כג) היסגירוני בעלי קעילה בידו, ולשונם חרב חדה אלו הזיפים שנאמר (תהלים נד) בבא הזיפים ויאמרו לשאול הלא דוד מסתתר עמנו, באותה שעה אמר דוד רומה על שמים אלקים סלק שכינתך מביניהם". למדנו מכאן שכדי לעמוד על דברי תורה צריך לזקק את המידות שבעתים ובמיוחד מלשון הרע.
^ 2 תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף יב עמוד א
אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר: +תהלים צ'+ ונביא לבב חכמה, מי נתלה במי? הוי אומר: קטן נתלה בגדול. אמר אביי: תדע, דאמר גברא רבה מילת', ומתאמר' משמיה דגברא רבה אחרינא כוותי'… אלא אמר רב אשי: תדע, דאמר גברא רבה מילתא, ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה. ודלמא כסומא בארובה! ולאו טעם יהיב?
^ 3 מובא בגמ' (מנחות כ"ט:) "אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שעלה משה למרום, מצאו להקב"ה שיושב וקושר כתרים לאותיות, אמר לפניו: רבש"ע, מי מעכב על ידך? אמר לו: אדם אחד יש שעתיד להיות בסוף כמה דורות ועקיבא בן יוסף שמו, שעתיד לדרוש על כל קוץ וקוץ תילין תילין של הלכות. אמר לפניו: רבש"ע, הראהו לי, אמר לו: חזור לאחורך. הלך וישב בסוף שמונה שורות, ולא היה יודע מה הן אומרים, תשש כחו; כיון שהגיע לדבר אחד, אמרו לו תלמידיו: רבי, מנין לך? אמר להן: הלכה למשה מסיני, נתיישבה דעתו". לכאורה למה חלשה דעתו של משה, וכי הוא קנא בו, הלא משה היה הענו מכל אדם, ואמר "מי יתן והיה כל עם ה' נביאים"? אלא כאשר ראה שר"ע משיג את כל התורה וטעמיה בדעתו ושכלו, חשש שמא התורה היא בדרגה אנושית הניתנת להשגת בשר ודם?! עד ששמע את ר"ע שהגיע לנקודה שגם הוא לא ידע ואמר "הלכה למשה מסיני" ונחה דעתו.
^ 4 תלמוד ירושלמי מסכת מגילה פרק א דף ע עמוד ד "ומאמר אסתר קיים את דברי הפורים האלה ונכתב בספר רב ורבי חנינה ורבי יונתן ובר קפרא ורבי יהושע בן לוי אמרו המגילה הזאת נאמרה למשה מסיני אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה ר' יוחנן ורבי שמעון בן לקיש רבי יוחנן אמר הנביאים והכתובים עתידין ליבטל וחמשת סיפרי תורה אינן עתידין ליבטל מה טעמא קול גדול ולא יסף רבי שמעון בן לקיש אמר אף מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל נאמר כאן קול גדול ולא יסף ונאמר להלן וזכרם לא יסוף מזרעם". הרי לנו שיש יכולת בכח הסברא לחדש חדוש הלכתי שמקורו מסיני, ועל זה נאמר חכם עדיף מנביא.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il