לאחר שנפלה בחלקי לא מכבר הזכות להשתתף בחתונה של נכדתי בארצות הברית, מחשבותיי נדדו, מטבע הדברים, אל העתיד של הדורות הבאים. דבר אחד בטוח: הם יחיו בעולם שונה מאוד מזה שאני חייתי בו. כשאני גדלתי בשיקגו בחצי הראשון של המאה הקודמת, יהדות אירופה הושמדה ונדמה היה שהיהדות האורתודוכסית על סף הכחדה. ברית המועצות והקומוניזם בכלל נראו הגל של העתיד, וההתיישבות היהודית הקטנה בארץ ישראל הייתה בסכנה בגלל המדיניות האנטי-יהודית של המנדט הבריטי בארץ, והאלימות העקובה מדם של הערבים נגד היהודים שחיו בארץ נמשכה.
הערבים היו הרוב בארץ ישראל אז והיו חמושים ובלתי מתפשרים. בקיצור, זאת לא הייתה תקופה משמחת לגדול בה כנער יהודי אורתודוכסי קטן ושמנמן בשיקגו. כשבית הספר היהודי בשיקגו נפתח סוף סוף, וההורים שלי העבירו אותי ממערכת החינוך הממלכתית לאותו בית ספר יהודי בחיתוליו, הרבה שכנים עם כוונות טובות הזהירו את הוריי שבהעברה הזאת הם מצמצמים את הסיכויים שלי להצליח בעתיד.
היום, במבט לאחור, הוודאות הזאת וכל התחזיות על דעיכת האורתודוכסיה, ניצחון הקומוניזם, ההשמדה של היישוב היהודי בארץ ישראל וחוסר היכולת של בתי ספר תורניים באמריקה ליצור אנשים "מצליחים" – כל התיאורים האלה של העתיד התגלו כבלתי מדויקים, בלשון המעטה. חיזוי העתיד הוא מדע שאבד עליו הכלח. רק תשאלו כל כלכלן.
אני חושב שמסיבה זו הדור של הנכדים שלי ממהר פחות מהדור שלי לנסות לנחש איך ייראה עתידו. העולם שלהם היום טוב ממה שהיה עולמי. קיומה של מדינת ישראל, צמיחתה והצלחתה המתמשכות, הגידול העצום בלימוד התורה ובאורתודוכסיה בעולם היהודי, הקידמה האדירה בטכנולוגיה, ברפואה ובתוחלת החיים - כל אלה יחד נותנים לדור הזה נקודת התחלה טובה מאוד שממנה אפשר להמשיך ולבנות.
כרגיל, גם כאן יש מקום לדברי חז"ל, "אין בעל הנס מכיר בנסו". אדם שזוכה לנסים לא מזהה אותם כנסים. הדור של היום מקבל הרבה דברים כמובנים מאליהם. הוא לא מבין שהסבים והסבתות שלו לא ציפו כלל שתקום מדינה יהודית חזקה בארץ ישראל ולא דמיינו ישיבות עם שמונות עשרות אלפי תלמידים או נשים יהודיות שלומדות תורה.
העתיד הזה, שהוא כבר ההווה שלנו, הוא משהו שהדור שלי לא חזה, ואולי אפילו לא העז לקוות לו גם בחלומותיו הפרועים ביותר. עם זאת, כל הדברים הבלתי אפשריים האלה התרחשו והפכו למציאות בעולמנו היום.
לכן נשאלת השאלה: איזה עתיד נכדיי צופים לעצמם? ואולי חשוב מזה, איזה מאמצים הם מוכנים לעשות וכמה כישרון וממון הם מוכנים להשקיע כדי להשיג את העתיד הרחוק שעליו הם חולמים?
אני סבור שהדור החדש הזה עוד לא התמודד עם השאלות המאתגרות האלה. אך הוא בוודאי יצטרך להתמודד איתן בעתיד הקרוב מאוד. מאחר שהעתיד תמיד נשאר עלום, הדור הקודם לא יכול לעשות הרבה כדי להכין את הדור הבא לאתגרים הלא מוגדרים ולא מוכרים שהעתיד צופן בתוכו. אנחנו יכולים לחנך את הדור הבא, לתת לו סיוע כספי ואף לשמש לו דוגמה, אני מקווה. אך הוא יצטרך לצלוח בעצמו את המים הסוערים של העתיד.
אני מתחזק מאוד כשאני רואה מה יד אלוקים, כביכול, עשתה למען הדור שלי. אני בטוח שהסבים והסבתות שלי היו נדהמים והמומים ממה שהדור שלי ברצות ד' הצליח להשיג וזכה לראות.
הדבר הקבוע היחיד בהיסטוריה היהודית היה המצפן המוסרי שהתורה ולימודה נותנים לנו יחד עם יד ההשגחה, כביכול. שני הגורמים האלה ילוו גם את הנכדים שלנו, כשהם יתמודדו עם העולם שלהם והעתיד שלהם. יש שפע של תחזיות מפחידות לגבי העתיד של ארצות הברית, של מדינת ישראל, של יהדות העולם ושל המוסר ההולך ופוחת בעולם המערבי. אינני מבטל את הדעות האלה בקלות, אך ניסיון החיים שלי לימד אותי שחוסר הוודאות לגבי העתיד לא מאפשר לנו לחזות אותו בדייקנות. לכן אני מעדיף להיות אופטימי בעניין העולם העתידי שבו יחיו נכדיי. מי שהביא אותנו עד הלום בחסדו וברחמיו יעביר אותנו גם את שאר הדרך.