בית המדרש

  • מסכת ברכות
לחץ להקדשת שיעור זה

פרק א - מאימתי

undefined

הרב אחיקם קשת

תשע"ג
11 דק' קריאה
פתיחת המסכת בבלי ב.‏ • פ"א ה"א [א.]‏
אנן תנינן משעה שהכהנים נכנסין לוכל (לאכול) בתרומתן וכו' (פותח מיד בסוגיית זמן קריאת שמע).
בבבלי פותח בענייני לשון המשנה (מאימתי) וסדר המשנה (קריאת שמע של ערבית ושל שחרית) 1 .
קריאת שמע בבית הכנסת בבלי ב.‏ • פ"א ה"א [א:]‏
הקורא קודם לכן (קריאת שמע של ערבית קודם זמנה) לא יצא ידי חובתו, אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת (שבזמנם היו קוראים קריאת שמע בבית הכנסת קודם זמנה)? אמר רבי יוסי: אין קורין אותה בבית הכנסת בשביל לצאת ידי חובתו, אלא כדי לעמוד בתפילה מתוך דבר של תורה.
בבבלי לא הובא, ורש"י (ב. ד"ה עד) ותוס' (שם ד"ה מאימתי) הביאו את הירושלמי.
ספק קרא שמע פ"א ה"א [א:]‏
רבי זעירא בשם רב ירמיה: ספק בירך על מזונו ספק לא בירך - צריך לברך, דכתיב ואכלת ושבעת וברכת. ספק התפלל ספק לא התפלל - אל יתפלל, ודלא כרבי יוחנן דאמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו, למה שאין תפילה מפסדת וכו'. ספק קרא (שמע) ספק לא קרא - צריך לקרות.
בבבלי כא. ספק התפלל הובא כמו בירושלמי, בספק קרא שמע נחלקו, וספק בירך לא הובא בבבלי כלל.
בין השמשות וצאת הכוכבים פ"א ה"א [ב.-ג.]‏
כמה כוכבים יצאו ויהא לילה, רבי פינחס בשם רבי אבא בר פפא: כוכב אחד ודאי יום, שנים ספק לילה, שלשה ודאי לילה וכו'. רבי יעקב דרומנה בשם רבי יהודה בן פזי: כוכב אחד ודאי יום, שנים לילה. ולית ליה ספק (לשיטתו אין זמן שהוא ספק יום ספק לילה)? אית ליה ספק בין כוכב לכוכב.
בבבלי שבת לה: מובאת רק הדעה הראשונה.
בין השמשות תלוי בלבנה פ"א ה"א [ב:]‏
הלבנה בתקופתה (באמצע החודש) התחיל גלגל חמה לשקע ותחילת גלגל לבנה לעלות - זהו בין השמשות (באמצע החודש הלבנה זורחת במזרח בדיוק בזמן שהחמה שוקעת במערב).
בבבלי שבת לד: דן בבין השמשות ולא תלה זאת בלבנה.
ישור הרגליים בתפילה, למלאכים אין ברכיים בבלי י:‏ • פ"א ה"א [ד.]‏
זהו שעומד ומתפלל צריך להשוות את רגליו. תרין אמורין (אמוראים נחלקו בפירוש "להשוות רגליו") - רבי לוי ורבי סימון, חד אמר כמלאכים וחד אמר ככהנים. מאן דאמר ככהנים - לא תעלה במעלות על מזבחי, שהיו מהלכים עקב בצד גודל וגודל אצל עקב (ופירושו שרגליו זו לפני זו), ומאן דאמר כמלאכים - ורגליהם רגל ישרה (ופירושו זו ליד זו). רבי חנינא בר אנדריי בשם רבי שמואל בר סוטר: המלאכים אין להן קפיצין (ברכיים. וכן כתב הירושלמי שבועות פ"ו ה"ה [לא.] שלמלאכי חבלה אין ברכיים, ועיין מה שכתבנו שם).
בבבלי למד זאת רק מהפסוק ורגליהם רגל ישרה, ופשוט שפירושו שרגליו זו ליד זו (וכן הלשון בבבלי "יכוון את רגליו"), ולא הביא את הפסוק בכהנים וכן לא הוזכר שאין למלאכים ברכיים.
בברכת כהנים הציבור אומר פסוקים פ"א ה"א [ד.]‏
זה שרואה את הכהנים בבית הכנסת, בברכה ראשונה צריך לומר ברכו את ה' מלאכיו וכו'.
בבבלי סוטה לט: הביא דין זה אך הוסיף שיש חולקים ואומרים שלא לומר את פסוקים אלו.
זמנם של איילת השחר, עלות השחר והנץ החמה פ"א ה"א [ד:]‏
הירושלמי כאן הובא גם ביומא פ"ג ה"ב [יד.], ועיין מה שכתבנו שם.
גאולת ישראל קמעה קמעה פ"א ה"א [ד:]‏
דלמא (מעשה), רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה (בשחר) וראו איילת השחר (שם כוכב) שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לרבי שמעון בן חלפתא בירבי: כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה (קמעה), כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת, מאי טעמא כי אשב בחושך ה' אורי לי (שהחושך הוא משל לגלות והאור הוא משל לגאולה). כך בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך, ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס, ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך, ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה.
בבבלי לא הובא.
גודלו של גן עדן, עץ חיים פ"א ה"א [ד:]‏
עץ חיים אחד מששים לגן, וגן אחד מששים לעדן, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן. תמצית כור תרקב שותה (מתמצית המים שמשקים בית כור אפשר להשקות תרקב שהוא אחד משישים של כור), תמצית כוש מצרים שותה (וכך מצרים היא אחד משישים של כוש), נמצאת אומר מצרים מהלך ארבעים יום, וכוש מהלך שבע שנים ועוד.
בבבלי תענית י. ופסחים צד. הובא בכמה שינויים: הוסיף שעדן הוא אחד משישים של גיהינם, לא הביא את עץ חיים ועוד.
עובי הרקיע פ"א ה"א [ה.]‏
עוביו של רקיע מהלך חמש מאות שנה וכו'. תני בשם רבי יהושע: עוביו של רקיע כשתי אצבעיים. מילתיה דרבי חנינא פליגא, דאמר רבי אחא בשם רבי חננא: תרקיע עמו לשחקים חזקים כראי מוצק תרקיע, מלמד שהן עשויין כטס.
בבבלי פסחים צד: דן בזה, אך הביא רק את הדעה שעוביו מהלך חמש מאות שנה.
כמה אשמורות ביום ובלילה בבלי ג:‏ • פ"א ה"א [ה.]‏
רבי אומר: ארבע אשמורות ביום וארבע אשמורות בלילה וכו'. רבי נתן אומר: שלש.
בבבלי נחלקו רק באשמורות שבלילה.
דוד ביזה עצמו לכבוד המצוות בבלי ד.‏
הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"ב ה"ד [יב.], ועיין מה שכתבנו שם.
אורכם של עונה, עת ורגע בבלי ז.‏ • פ"א ה"א [ה.]‏
העונה (שיעור זמן) אחד מעשרים וארבעה לשעה, העת אחד מעשרים וארבעה לעונה, הרגע אחד מעשרים וארבעה לעת. כמה הוא הרגע? רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר כדי לאומרו, ורבנן אמרין הרגע כהרף עין, תני שמואל: הרגע אחד מחמשת ריבוא וששת אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה לשעה.
בבבלי גם כן דן באורכו של רגע, ויש בזה גרסאות שונות. לגבי עונה בשבת פו. (ועוד מקומות) פשוט שהיא י"ב שעות (ומראה הפנים כאן דן בזה). ושיעור "עת" לא הובא בבבלי כלל.
קריאת שמע על המיטה להבריח מזיקין בבלי ה.‏ • פ"א ה"א [ה:]‏
מה טעם אמרו אדם צריך לקרות שמע בביתו בערב? בשביל להבריח את המזיקין.
בבבלי הוזכרה קריאת שמע על המיטה, וכאילו אוחז חרב בידו, ורש"י (שם ד"ה כאלו) ביאר שהיא להבריח את המזיקין, אך דבר זה לא מפורש בגמרא.
דרשות "אל תקרי" - אינן בירושלמי בבלי ה.‏ • פ"א ה"א [ה:]‏
בבבלי הביא כאן את הדרשה אל תקרי תלמדֶנו אלא תלמדֵנו. ודרשות "אל תקרי" נמצאות בבלי קרוב למאה פעמים (כמעט כולן בענייני אגדה), ובירושלמי לא הובאו כלל 2 (תורה שלמה חלק כ"ט פרק י ד"ה לעיל). אמנם חומת ירושלים (שער ו ד"ה אצל, נדפס בתחילת הירושלמי) סובר שגם הירושלמי דורש "אל תקרי", אלא שהוא לא כותב זאת בפירוש (ומביא דוגמא לזה מדרשת הבבלי (ברכות ל:) "אל תקרי בהדרת קודש אלא בחרדת קודש", שבירושלמי (ברכות פ"ה ה"א [לז.]) כתב "השתחוו לה' בהדרת קודש - בחרדת קודש").
לקרוא שמע שוב ושוב בבלי ה.‏ • פ"א ה"א [ו.]‏
רבי שמואל בר נחמני כד הוה נחית לעיבורה הוה מקבל רבי יעקב גרוסה, והוה רבי זעירא מטמר ביני קופייא (התחבא בין הקופות שלא יראוהו), משמענא היך הוה קרי שמע והוה קרי וחזר וקרי עד דהוה שקע מיניה גו שינתיה (שמע איך היה חוזר על קריאת שמע שוב ושוב עד שירדם), ומאי טעמא, רבי אחא ורבי תחליפא חמוי בשם רבי שמואל בר נחמן: רגזו ואל תחטאו אמרו בלבבכם על משכבכם ודומו סלה.
בבבלי לא הובא, והובא להלכה (רמ"א או"ח סי' רלט סעיף א).
תיכף לנטילת ידיים ברכה - במים ראשונים פ"א ה"א [ו.]‏
תכף לנטילת ידים ברכה וכו' וכל מי שהוא תוכף לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה.
בבבלי מב. גם כן כתב "תכף לנטילת ידיים ברכה", אך שם משמע שהם מים אחרונים, וכך גם פירש רש"י (ד"ה לנטילת). אך בירושלמי משמע שהיא נטילת ידיים שקודם הסעודה, וכן העיר גליון הש"ס על הבבלי שם.
סמיכת גאולה לתפילה בבלי ד:‏ • פ"א ה"א [ו.]‏
וכל מי שהוא תוכף גאולה לתפילה אין השטן מקטרג באותו היום וכו'. אמר רבי אמי כל מי שאינו תוכף לגאולה תפילה למה הוא דומה לאוהבו של מלך שבא והרתיק (ביקש להיכנס) על פתחו של מלך, יצא (המלך) לידע מה הוא מבקש ומצאו שהפליג (הלך), עוד הוא הפליג (גם המלך הלך).
בבבלי הובא דין סמיכת גאולה לתפילה, אך הטעם לזה לא הובא 3 , ורש"י (ד"ה זה הסומך) הביא את הירושלמי הזה.
שבחי יופיו של רבי יוחנן - אינם בירושלמי בבלי ה:‏ • פ"א ה"א [ו.]‏
בבבלי הביא כאן את שבחו של רבי יוחנן שהיה יפה וזרועו האירה את הבית. ובירושלמי לא הובא 4 .
המתפלל צריך להסב פניו לכותל בבלי ה:‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ד ה"ד [לה.], ועיין מה שכתבנו שם.
הקב"ה מצוי גם בבתי מדרש בבלי ו.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ה ה"א [לז.], ועיין מה שכתבנו שם.
הקב"ה מתפלל, בא לבהכ"נ ומניח תפילין - אינו בירושלמי בבלי ו.-ז.‏ • פ"א ה"א [ו.]‏
בבבלי כאן הובא שהקב"ה מתפלל, בא לבית הכנסת ומניח תפילין, ואינו בירושלמי כלל 5 .
מקום קבוע לתפילה בתוך בית הכנסת בבלי ו:‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ד ה"ד [לה.], ועיין מה שכתבנו שם.
צדוקי, ביתוסי, אפיקורוס ומין - כמעט ואינם בירושלמי בבלי ז.‏ • פ"א ה"א [ו.]‏
בבבלי הביא מעשה בצדוקי שציער את רבי יהושע בן לוי בפסוקים, ובירושלמי לא הובא. ובכלל הבבלי הזכיר במקומות רבים צדוקים, ביתוסים, אפיקורסים ומינים, מעשים שונים שהיו איתם ואת טענותיהם, ובירושלמי כמעט ולא הוזכרו.
להיכנס לבית הכנסת שתי דלתות בבלי ח.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ה ה"א [לז:], ועיין מה שכתבנו שם.
התחילו עשרה ויצאו מקצתם בבלי ח.‏
הירושלמי דן בזה במגילה פ"ד ה"ד [ל:], ועיין מה שכתבנו שם.
לחזור על הפרשה קודם הסעודה בשבת בבלי ח:‏
הירושלמי דן בזה בברכות השמטות ד"ה בכל, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).
לכבד זקן ששכח תלמודו בבלי ח:‏
הירושלמי דן בזה במועד קטן פ"ג ה"א [יא.], ועיין מה שכתבנו שם.
קורא קודם ואחר הנץ - אינו בירושלמי בבלי ח:‏ • פ"א ה"א [ו.]‏
פעמים שאדם קורא את שמע, אחת לפני עמוד השחר ואחת לאחר עמוד השחר ונמצא יוצא ידי חובתו של יום ושל לילה.
בבבלי גם כן הובא, והוסיף שפעמים שקורא אחת קודם הנץ ואחת אחר הנץ, וגם כן יוצא ידי חובה של יום ושל לילה.
להחמיר על עצמו ולהקל לאחרים פ"א ה"א [ו:]‏
ורבן גמליאל פליג על רבנין (רבנן) ועבד עובדא כוותיה (והחמיר על עצמו לקרוא לאחר חצות)? והא רבי מאיר פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה (ולא החמיר על עצמו), והא רבי עקיבא פליג על רבנין ולא עבד עובדא כוותיה.
בבבלי מפורש שרבן גמליאל לא חולק על חכמים, וגם מה שחכמים אמרו עד חצות הוא רק לכתחילה (ומראה הפנים דן בזה). הקושיא מרבי מאיר ורבי עקיבא לא הובאה בבבלי, ובשבת קלד. כתב שרבי מאיר מיקל לאחרים ומחמיר על עצמו.
תכלת דומה לים, והאם הוא כחול או ירוק פ"א ה"א [ז:]‏
שכל המקיים מצות ציצית כאילו מקבל פני שכינה, מגיד שהתכלת דומה לים, והים דומה לעשבים, ועשבים דומין לרקיע, ורקיע דומה לכסא הכבוד, והכסא דומה לספיר, דכתיב ואראה והנה על הרקיע אשר על ראש הכרוב כאבן ספיר כמראה דמות כסא.
בבבלי סוטה יז. ומנחות מג: דומה לזה, אך שם לא מוזכרים עשבים וספיר. ומראה הפנים ביאר שלפי זה נחלקו התלמודים מהו צבע התכלת: לירושלמי הוא גרי"ן (בלשוננו: ירוק), כמו העשבים, ולבבלי הוא בלו"א (בלשוננו: כחול), כמו השמים והים.
קריאת שמע אחרי הנץ, ותיקין בבלי ט:‏ • פ"א ה"ב [ז:]‏
מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום.
בבבלי הלשון: ותיקין היו גומרין אותה (ומוכח שמתחילים קודם הנץ, שלא כירושלמי) עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום (והיפה עיניים (ד"ה ותיקין) דן בזה).
זמן קריאת שמע עד שלוש שעות בדיעבד בבלי ט:‏ • פ"א ה"ב [ז:]‏
הלכה כרבי יהושע (שזמן קריאת שמע עד שלוש שעות) בשוכח (בדיעבד, ומשמע שלכתחילה כוותיקין).
בבבלי בפשטות הלכה כרבי יהושע, ולא רק בדיעבד.
מצוה לראות מלכים בבלי ט:‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ג ה"א [כג:], ועיין מה שכתבנו שם.
קריאת שמע ותפילה פ"א ה"ב [ח.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בשבת פ"א ה"ב [ז.], ועיין מה שכתבנו שם.
רשב"י לא הפסיק מלימודו אפילו לקריאת שמע פ"א ה"ב [ח.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בשבת פ"א ה"ב [ז.], ועיין מה שכתבנו שם.
פה מיוחד לדברי תורה פ"א ה"ב [ח.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בשבת פ"א ה"ב [ז.], ועיין מה שכתבנו שם.
ללמוד על מנת לעשות פ"א ה"ב [ח.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בשבת פ"א ה"ב [ז.], ועיין מה שכתבנו שם.
המחלוקת האם דורשים סמוכים בבלי י.‏
הירושלמי דן בזה ביבמות פ"א ה"א [א:], ועיין מה שכתבנו שם.
תפילה צדקה ותשובה יחד מבטלים גזירות בבלי י.‏
הירושלמי דן בזה בתענית פ"ב ה"א [ח:], ועיין מה שכתבנו שם.
ויסב חזקיהו אל הקיר בבלי י:‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ד ה"ד [לה.], ועיין מה שכתבנו שם.
טבלה של רפואות בבלי י:‏
הירושלמי דן בזה בפסחים פ"ט ה"א [סד.], ועיין מה שכתבנו שם.
אלישע נקרא קדוש בבלי י:‏
הירושלמי דן בזה ביבמות פ"ב ה"ד [יב.], ועיין מה שכתבנו שם.
גיחזי היה גדול בתורה והיה חוטא בבלי י:‏
הירושלמי דן בזה בסנהדרין פ"י ה"ב [נב:], ועיין מה שכתבנו שם.
חביבים דברי סופרים מדברי תורה פ"א ה"ד [ח:]‏
רבי בא (אבא) בר כהן בשם רבי יודה בן פזי: תדע לך שחביבין דברי סופרים מדברי תורה שהרי רבי טרפון אילו לא קרא לא היה עובר אלא בעשה וע"י שעבר על דברי בית הלל נתחייב מיתה על שם ופורץ גדר ישכנו נחש. תני רבי ישמעאל: דברי תורה יש בהן איסור ויש בהן היתר, יש בהן קולין (קלים) יש בהן חומרין (חמורים), אבל דברי סופרים כולן חמורין הן, תדע לך שהוא כן, דתנינא תמן: (זקן ממרא) האומר אין (מצוות) תפילין (שהוא) לעבור על דברי תורה פטור, חמש טוטפות (שהוא) להוסיף על דברי סופרים (שהרי בתורה לא מפורש שהן רק ארבע) חייב. רבי חנניה בריה דרבי אדא בשם רבי תנחום בירבי חייא: חמורים דברי זקנים (חכמים) מדברי נביאים.
בבבלי סוגיא דומה לזה בעירובין כא:, שצריך להיזהר בדברי סופרים יותר מבדברי תורה, אך לא הביא ראיה מבל תוסיף, ולא הביא שחמורים מדברי נביאים.
נביא צריך מופת, אך חכם אינו צריך פ"א ה"ד [ט.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בסנהדרין פי"א ה"ד [נה:], ועיין מה שכתבנו שם.
יצאה בת קול שהלכה כבית הלל בבלי יא.‏ • פ"א ה"ד [ט.]‏
הירושלמי כאן הובא גם ביבמות פ"א ה"ו [ט.], ועיין מה שכתבנו שם.
מספר הברכות בקריאת שמע בבלי יא.‏ • פ"א ה"ה [ט.]‏
(המקור למספר הברכות של קריאת שמע) רבי סימון בשם רבי שמואל בר נחמן: על שם והגית בו יומם ולילה - שתהא הגיית היום והלילה שוין (מספר הפרשיות והברכות, וכיוון שבשחר יש שלוש פרשיות ושלוש ברכות, ובערב יש רק שתי פרשיות (לדעה אחת) הוסיפו בערב עוד ברכה). רבי יוסי ברבי אבין בשם רבי יהושע בן לוי: על שם שבע ביום הללתיך על משפטי צדקך.
בבבלי לא הובא טעם למספר זה 6 , ורש"י (יא. ד"ה בשחר) הביא את הירושלמי.
עשרת הדברות בקריאת שמע פ"א ה"ה [ט.]‏
מפני מה קורין שתי פרשיות הללו בכל יום? רבי לוי ורבי סימון, רבי סימון אמר מפני שכתוב בהן שכיבה וקימה. רבי לוי אמר מפני שעשרת הדברות כלולין בהן: אנכי ה' אלהיך - שמע ישראל ה' אלהינו, לא יהיה לך אלהים אחרים על פני - ה' אחד וכו'.
בבבלי לא הובא, והובא בתוס' (יב: ד"ה בקשו) וכן הובא במשנה ברורה (סי' סא ס"ק ב) להלכה.
ברכות התורה בבלי יא:‏ • פ"א ה"ה [ט:]‏
שמואל אמר השכים לשנות קודם קריאת שמע צריך לברך, לאחר קריאת שמע אין צריך לברך. אמר רבי בא (אבא): והוא ששנה על אתר (שלמד מיד לאחר הברכות). רבי חונא אמר נראין הדברים: מדרש צריך לברך, הלכות אין צריך לברך. רבי סימון בשם רבי יהושע בן לוי: בין מדרש בין הלכות צריך לברך. אמר רב חייא בר אשי נהגין הוינן ויתבין קומוי (יושבים לפני) רב בין מדרש בין הלכות זקיקינן למיברכה.
בבבלי החילוקים הם בין מקרא, מדרש, משנה ותלמוד. כמו כן לא הובא שם הדין שצריך ללמוד מיד אחר הברכות, והתוס' (ד"ה שכבר) הביאו את הירושלמי.
קד קידה ונעשה צולע בבלי יב.‏ • פ"א ה"ה [י.]‏
אי זו כריעה ואי זו בריכה? רבי חייא רבא הראה בריכה לפני רבי ונפסח (נעשה פיסח) ונתרפא, רבי לוי בר סיסי הראה כריעה לפני רבי ונפסח ולא נתרפא.
בבבלי סוכה נג., תענית כה., ומגילה כב: הובא רק המעשה שלוי קד קידה לפני רבי ונעשה צולע.
גילו של ראב"ע בבלי יב:‏ • פ"א ה"ו [יא.]‏
אמר להן רבי אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה וכו' אף על פי שנכנס לגדולה האריך ימים, הדא אמרה שהגדולה מקצרת ימים.
בבבלי כח. כתוב שבאותו הזמן היה בן שמונה עשרה (ואז מינו אותו לנשיא), אלא ששערו הלבין כאדם בן שבעים. ומהירושלמי כאן מוכח שהיה בן שבעים ממש.




^ 1.דרך הבבלי במקומות רבים לפתוח מסכתות בסוגיות שאינן הלכתיות, כגון לשון המשנה וסדר המשנה, אך הירושלמי פותח מייד בסוגיא הלכתית. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎עג‎.
^ 2.יתכן שקשור לכך שבירושלמי גם לא הובאה כלל המחלוקת האם יש אם למקרא או למסורת. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סה‎.
^ 3.כדרכו של הבבלי לא להביא טעם אגדתי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎לג‎.
^ 4.הבבלי משבח בכמה מקומות את יופיים של אנשים שונים, והירושלמי לא הזכיר זאת. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎נב‎.
^ 5.דרך הירושלמי לא להביא אגדות שעוסקות במעשיו של הקב"ה (ומה שנראה כביכול כהגשמה), והבבלי מביאן. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎מח‎.
^ 6.כדרך הירושלמי להביא טעם אגדתי, והבבלי ממעט בטעמים כאלה. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎לג‎.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il