להתפלל ולהיפטר מחבירו מתוך דבר של תורה בבלי לא.‏ • פ"ה ה"א [לו:]‏
לא יעמוד אדם ויתפלל לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטילין, אלא מתוך דבר של תורה. וכן אל יפטר אדם מתוך חבירו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטילים, אלא מתוך דבר של תורה.
הלשון להתפלל "מתוך שמחה של מצוה", ולהיפטר מחבירו "מתוך דבר הלכה". והגר"א הגיה שגם לגבי להיפטר מחבירו צריך לגרוס "מתוך שמחה של מצוה".
העוסק בצורכי ציבור, האם יתפלל בבלי לא.‏ • פ"ה ה"א [לז.]‏
העוסק בצורכי ציבור כעוסק בדברי תורה.
לא הובא, ונפסק בשו"ע (או"ח סי' צג סעיף ד). ובשו"ע שם יש שפירשו שדינו כעוסק בתורה ויכול להתפלל מתוך כך, ויש שפירשו שאין צריך להפסיק ולהתפלל (וכן דן בזה מראה הפנים).
הפסוקים ה' צבאות עמנו משגב לנו וגו', הלשון "חברייא" פ"ה ה"א [לז.]‏
רבי חזקיה רבי יעקב בר אחא רבי יסא בשם רבי יוחנן: לעולם אל יהא הפסוק הזה זז מתוך פיך - ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה, רבי יוסי בי רבי אבון רבי אבהו בשם רבי יוחנן וחברייא: ה' צבאות אשרי אדם בוטח בך. רבי חזקיהו בשם רבי אבהו: יהי רצון לפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתצילנו משעות החצופות הקשות הרעות היוצאות המתרגשות לבוא לעולם.
לא הובא לומר את פסוקים אלו, אך הובא פעמים רבות בתפילה ובסליחות. כמו כן הירושלמי בפעמים רבות קורא לחלק מהאמוראים "חברייא", ובבבלי כמעט ולא הובא 1 .
מספר הכוכבים - אינו בירושלמי בבלי לב:‏ • פ"ה ה"א [לז.]‏
הביא כאן את מספר הכוכבים וחלוקתם למזלות, חילות, לגיונות וכו'. ובירושלמי לא הובא.
דרשות "אל תקרי" - אינן בירושלמי בבלי ל:‏ • פ"ה ה"א [לז.]‏
עיין מה שכתבנו בברכות פ"א ה"א [ה:].
מקור לתפילת י"ח מתפילת חנה בבלי לא.‏
הירושלמי דן בזה בברכות השמטות ד"ה ה"ג, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).
להתפלל בקול או בלחש בבלי לא.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ד ה"א [כט:], ועיין מה שכתבנו שם.
ישמיע לאוזניו את התפילה בבלי לא.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ד [טז.], ועיין מה שכתבנו שם.
למתפלל מותר לשבת בצד מתפלל אחר בבלי לא:‏
הירושלמי דן בזה בברכות השמטות ד"ה פ"ד, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).
אסור להתענות בשבת בבלי לא:‏
הירושלמי דן בזה בתענית פ"ג הי"א [יז.], ועיין מה שכתבנו שם.
לשבת לפני ואחרי התפילה בבלי לב:‏ • פ"ה ה"א [לז.]‏
זה שהוא עומד ומתפלל צריך לישב שתי ישיבות - אחת עד שלא יתפלל ואחת משיתפלל, עד שלא יתפלל - אשרי יושבי ביתך, ואחת משיתפלל - אך צדיקים יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.
לא הובא.
ברכה בתורתם ובמלאכתם של חסידים בבלי לב:‏ • פ"ה ה"א [לז.]‏
חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת וכו' על ידי שהיו חסידים היתה ברכה ניתנת בתורתן וברכה נתנת במלאכתן.
הלשון: תורתם משתמרת ומלאכתן מתברכת.
עדיף להתפלל בביתו פ"ה ה"א [לז.]‏
אמר רבי יוחנן: המתפלל בתוך ביתו כאילו מקיפו חומה של ברזל. מחלפה שיטתיה דרבי יוחנן: תמן אמר רבי אבא אמר רבי חייא בשם רבי יוחנן צריך לאדם להתפלל במקום שהוא מיוחד לתפילה, וכה אמר אכן (וכאן אמר כך)? כאן ביחיד וכאן בציבור (ביחיד יתפלל בתוך ביתו, בציבור יתפלל בבית הכנסת. גליון הש"ס על הירושלמי הביא פירוש שאין הכוונה בביתו אלא בבית המדרש. וכן עמודי ירושלים (נדפס בירושלמי לאחר המסכת) דן בזה).
ז: מפורש שעדיף להתפלל בבית הכנסת, ובדף ח. שעדיף להתפלל היכן שלומד. אך אין דעה שעדיף בביתו.
הקב"ה מצוי גם בבתי מדרש פ"ה ה"א [לז.]‏
דרשו את ה' בהמצאו - איכן (היכן) הוא מצוי? בבתי כניסיות ובבתי מדרשות.
ו. נזכר שהוא מצוי רק בבתי כנסיות ולא בבתי מדרשות.
להיכנס לבית הכנסת שתי דלתות פ"ה ה"א [לז:]‏
זה שנכנס לבית הכנסת צריך להכנס לפנים משני דלתות.
ח. הביא זאת והסיק שפירושו כשיעור שני פתחים.
היגע בתלמודו לא במהרה משכח פ"ה ה"א [לז:]‏
אמר רבי יוחנן: ברית כרותה היא, היגע תלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח. אמר רבי יוחנן ענתנייתא: ברית כרותה היא, היגע תלמודו בצנעה לא במהרה הוא משכח, מה טעם ואת צנועים חכמה. אמר רבי יוחנן: ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר לא במהרה הוא משכח. אמר רבי תנחום: הסובר תלמודו לא במהרה הוא משכח, מה טעם פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך.
לא הובא, והובא להלכה בשו"ע (יו"ד סי' רמו סעיף כב).
יהי רצון על חלום רע, הטבת חלום - אינה בירושלמי פ"ה ה"א [לז:]‏
זה שהוא רואה חלום קשה צריך לומר: יהי רצון מלפניך ה' אלהי ואלהי אבותי שיהו כל חלומתי שחלמתי, בין בלילה הזה בין בשאר הלילות, בין שחלמתי אני ובין שחלמו לי אחרים, אם טובים הם יתקיימו עלי לששון ולשמחה לברכה ולחיים וכו' הפכת מספדי למחול לי וגו' ולא אבה ה' אלהיך וגו' אז תשמח בתולה וגו'.
נה: כתוב לומר זאת בברכת כהנים. כמו כן יש בנוסח שם כמה שינויים: אינו פותח ב"יהי רצון" אלא ב"רבונו של עולם", לא מביא את פסוקים אלה ועוד. פסוקים אלה הובאו בבבלי (שם) בהטבת חלום בפני שלושה, שאומרים לחולם "טבא הוא וטבא ליהוי וכו'", ובירושלמי לא הובאה הטבת חלום כלל 2 .
הפסקה בכתיבת השם פ"ה ה"א [לז:]‏
היה כותב את השם - אפילו מלך שואל בשלומו לא ישיבנו. היה כותב שנים או שלשה שמות, כגון אל אלהים ה' - הרי זה גומר את אחד מהן ומשיב שאילת שלום.
לא הובא.
נפל לבור אריות ולכבשן - אין מעידים שמת בבלי לג.‏
הירושלמי דן בזה ביבמות פט"ז ה"ג [פג.], ועיין מה שכתבנו שם.
גם בעקרבים אין מעידים שמת בבלי לג.‏
הירושלמי דן בזה ביבמות פט"ז ה"ג [פג.], ועיין מה שכתבנו שם.
השטן מרקד - אינו בירושלמי בבלי לג.‏ • פ"ה ה"א [לח.]‏
כתוב שבימי ניסן השטן מרקד בין קרניו של שור שחור, וביטוי זה - שהשטן מרקד - הובא בעוד מקומות בבבלי, ובירושלמי לא הובא כלל 3 .
המעשה ברבי חנינא בן דוסא שהוכש בבלי לג.‏ • פ"ה ה"א [לח.]‏
אמרין עליו על רבי חנינא בן דוסא שהיה עומד ומתפלל ובא חברבר (בלשון הבבלי ערוד, וכן בירושלמי ברכות פ"ח ה"ה [ס:]), והכישו ולא הפסיק את תפילתו, והלכו ומצאו אותו חברבר מת מוטל על פי חורו. אמרו: אי לו לאדם שנשכו חברבר, ואי לו לחברבר שנשך את רבי חנינא בן דוסא. מה עיסקיה דהדין חברבריא? כד הוות נכית (נושך) לבר נשא, אין (אם) בר נשא קדים למיא - חברברא מיית, ואין חברברא קדים למיא - בר נשא מיית. אמרו לו תלמידיו: רבי לא הרגשת? אמר להן: יבא עלי (שבועה), ממה שהיה לבי מתכוין בתפילה אם הרגשתי. אמר רבי יצחק בר אלעזר ברא לו הקב"ה מעיין תחת כפות רגליו לקים מה שנאמר רצון יריאיו יעשה ואת שוועתם ישמע ויושיעם.
לא הובא כל העניין של המים והמעיין 4 , ורש"י (ד"ה ומת) ותוס' (ד"ה אבל) שם הביאו את הירושלמי.
מחלוקת האם הטל נעצר פ"ה ה"ב [לח:]‏
הירושלמי כאן הובא גם בתענית פ"א ה"א [א:], ועיין מה שכתבנו שם.
אליהו החזיר את הטל כדי לרפא את בן הצרפית פ"ה ה"ב [לח:]‏
הירושלמי כאן הובא גם בתענית פ"א ה"א [א:], ועיין מה שכתבנו שם.
דיני טעות בתפילת גשם וטל פ"ה ה"ב [לח:]‏
הירושלמי כאן הובא גם בתענית פ"א ה"א [ב.], ועיין מה שכתבנו שם.
ברכת חונן הדעת בשבת בבלי לג.‏ • פ"ה ה"ב [לט:]‏
דרבי אמר: תמיהני היאך ביטלו חונן הדעת בשבת, אם אין דיעה תפילה מניין? (בתמיה).
תמיה זו לא הובאה.
מבדיל אפילו עד יום חמישי פ"ה ה"ב [לט:]‏
אם לא הבדיל במוצאי שבת מבדיל אפילו בחמישי בשבת.
פסחים קה.-קו. נחלקו האם מבדיל רק עד יום רביעי (ולא עד בכלל) או כל השבת (עד שבת הבאה) 5 .
לתת עיניהם בכוס ובנר בהבדלה בבלי לג.‏ • פ"ה ה"ב [לט:]‏
העונין אמן (על הבדלה) צריכין ליתן עיניהם בכוס ועיניהן בנר.
לא הובא, ונפסק ברמ"א (או"ח סי' רצו סעיף א).
טעמים לאיסור אמירת "על קן ציפור" בבלי לג:‏ • פ"ה ה"ג [מ.]‏
רבי יצחק בשם רבי סימון: כקורא תיגר על מדותיו של הקב"ה - על קן ציפור הגיעו רחמיך ועל אותו האיש לא הגיעו רחמיך! רבי יוסי בשם רבי סימון: בנותן קיצבה למדותיו של הקב"ה - עד קן ציפור הגיעו רחמיך וכו'. אמר רבי יוסי בי רבי בון: לא עבדין טבות (לא יפה עושים) שעושין למדותיו של הקב"ה רחמים.
הובאו שני טעמים: שמטיל קנאה במעשה בראשית, ושעושה מידותיו של הקב"ה רחמים.
מותר לומר "מודים מודים" ו"קן ציפור" ביחיד בבלי לג:‏ • פ"ה ה"ג [מ.]‏
הדא דאמר בציבור (שאסור לומר "מודים מודים" או "על קן ציפור יגיעו רחמיך"), אבל ביחיד תחנונים הן.
לא הובא, תוס' (לד. ד"ה אמר) הביא את הירושלמי ופירש זאת לגבי "מודים מודים", ומראה הפנים הביא פירוש שהוא לגבי "על קן ציפור".
מחזירים ש"ץ שטעה בשלוש ברכות פ"ה ה"ג [מ.]‏
לכל אין מחזירין אותו (ש"ץ שטעה) חוץ ממי שלא אמר מחיה המתים ומכניע זדים ובונה ירושלים, אני אומר מין הוא.
כט. כתב כך רק לגבי ברכת הצדוקים (מכניע זדים).
דברים שרובם ומיעוטם רע, סירוב לעבור לפני התיבה בבלי לד.‏ • פ"ה ה"ג [מ.]‏
שלשה דברים רובן ומיעוטן רע ובינוניתן יפה - השאור והמלח והסירוב.
הלשון: רובם קשה ומיעוטם יפה.
קורא בתורה ואינו יודע להמשיך פ"ה ה"ג [מ.]‏
הירושלמי כאן הובא גם במגילה פ"ד ה"ה [לא:], ועיין מה שכתבנו שם.
סירוב לעבור לפני התיבה בבלי לד.‏ • פ"ה ה"ג [מ:]‏
בתחילה מסרב, שנייה מעמעם, ובשלישית רץ ובא.
הלשון: בשנייה מהבהב, ובשלישית פושט את רגליו ויורד.
להיכן חוזר הטועה בתפילה בבלי לד.‏ • פ"ה ה"ג [מ:]‏
אמר לון רבי אבון בשם רבי יהושע בן לוי: זה שעובר (לפני התיבה) תחתיו (במקום זה שטעה) יתחיל ממקום שפסק (הטועה). אמרין ליה: והא תנינן מתחילת הברכה שטעה זה! אמר לון: מכיון דעניתון קדושתא כמי שהוא תחילת ברכה (לאחר קדושה נחשב לתחילת ברכה חדשה).
הוזכר גם חילוק בין שלוש הברכות הראשונות, הברכות האמצעיות ושלוש האחרונות 6 .
אמן אחר ברכת עצמו פ"ה ה"ד [מ:]‏
לא יענה אחר עצמו אמן, ואם ענה הרי זה בור. אית תניי תני: הרי זה בור, ואית תניי תני: הרי זה חכם. אמר רב חסדא: מאן דמר (דאמר) הרי זה חכם - בעונה בסוף (כגון בסוף תפילת שמונה עשרה), ומאן דמר הרי זה בור - בעונה על ברכה וברכה.
מה: חילק שעל בונה ירושלים יענה ועל שאר ברכות לא, ונחלקו רש"י ותוס' האם בונה ירושלים דווקא או גם בסוף ברכות קריאת שמע ופסוקי דזמרא.
ברכות ראשונות ואחרונות בתפילה בבלי לד.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ד [יז.], ועיין מה שכתבנו שם.
כהן שלא נושא את כפיו עובר רק בעשה אחד פ"ה ה"ד [מא.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בברכות פ"ג ה"א [כג:], ועיין מה שכתבנו שם.
ברכת כהנים בעיר שכולה כהנים בבלי לד.‏ • פ"ה ה"ד [מא.]‏
עיר שכולה כהנים נושאין את כפיהן. למי הן מברכין? לאחיהן שבצפון, לאחיהם שבדרום, לאחיהם שבמזרח, לאחיהם שבמערב. ומי עונה אחריהן אמן? הנשים והטף.
סוטה לח: הלשון "למי מברכין? לאחיהן שבשדות". כמו כן עניית אמן במקרה זה לא הובאה בבבלי.
מקור להשתחוואה באבות ובמודים בבלי לד.‏
הירושלמי דן בזה בברכות השמטות ד"ה במנהיג, ועיין מה שכתבנו שם (בסוף המסכת).
אגדות על שכר לעוה"ב וימות המשיח - אינן בירושלמי בבלי לד:‏ • פ"ה ה"ה [מא.]‏
הביא אגדות "כל הנביאים כולן לא נתנבאו אלא וכו' עין לא ראתה אלהים זולתך", ודעה ש"אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שיעבוד מלכויות בלבד", וכן בעוד מקומות. ובירושלמי לא הובאו כלל 7 .

---