ברכה על נס של אדם יחידי בבלי נד.‏ • פ"ט ה"א [סב.]‏
מתניתין בנסי ישראל, אבל בנסי יחידי שנעשו לו אינו צריך לברך.
כן מברכים גם על נס של אדם יחידי, אך מברך רק האדם בעצמו.
נס לשבט בבלי נד.‏ • פ"ט ה"א [סב.]‏
ונסי שבטים מהו שיברך? מאן דאמר כל שבט ושבט איקרי קהל - צריך לברך, מאן דאמר כל השבטים קרויין קהל - אין צריך לברך.
לא הובא.
אותיות שנבראו בהן שמים וארץ - אינו בירושלמי בבלי נה.‏ • פ"ט ה"א [סב.]‏
הביא כאן שיודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ (רש"י: ע"י צירופן, ובספר יצירה תני להו), ובירושלמי לא הובא.
יהי רצון על חלום רע, הטבת חלום - אינה בירושלמי בבלי נה:‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ה ה"א [לז:], ועיין מה שכתבנו שם.
עין הרע לא שולטת ביוסף - אינו בירושלמי בבלי נה:‏
עיין מה שכתבנו בברכות פ"ג ה"א [כד.].
ריקנין שבך מלאים מצוות כרימון - אינו בירושלמי בבלי נז.‏ • פ"ט ה"א [סב.]‏
כתב כאן (ובעוד כמה מקומות) שריקנין שבך (עמי הארץ) מלאים מצוות כרימון, ובירושלמי לא הובא כלל.
ברכה על נהר פרת בבלי נז:‏ • פ"ט ה"א [סב.]‏
הרואה בבל צריך לברך חמש ברכות ראה פרת אומר ברוך עושה בראשית, ראה מרקוליס וכו', ביתו של נבוכד נצר וכו', מקום כבשן האש וגוב אריות וכו', מקום שנוטלין ממנו עפר וכו'. ראה בבל אומר וטאטאתיה במטאטא השמד (ועל ראיית בבל אין ברכה).
במקום "ראה פרת אומר ברוך עושה בראשית" הביא "ראה בבל אומר ברוך שהחריב בבל הרשעה", ולירושלמי אין ברכה על החרבת בבל.
מצוה לראות מלכים בבלי נח.‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ג ה"א [כג:], ועיין מה שכתבנו שם.
נוסח הברכות פ"ט ה"א [סב:]‏
רב אמר: צריך לומר אתה ("ברוך אתה ה'"), ושמואל אמר: אינו צריך לומר אתה (אלא די ב"ברוך ה'").
לא הובא.
שם השם בברכות פ"ט ה"א [סב:]‏
הפותח ביו"ד ה"א (בתחילת הברכה אומר "ברוך אתה ה'") וחותם ביו"ד ה"א (בסוף הברכה אומר "ברוך אתה ה'") הרי זה חכם, באל"ף למ"ד (בתחילת הברכה אומר "ברוך אתה אלקינו") וחותם באל"ף למ"ד הרי זה בור (משום שאינו השם הנכבד), באל"ף למ"ד וחותם ביו"ד ה"א הרי זה בינוני (משום שהולכים אחר החתימה), ביו"ד ה"א וחותם באל"ף למ"ד הרי זו דרך אחרת (נזרקה בו מינות ולכן לא רצה לחתום בשם השם).
לא הובא.
מברך על חמור נאה "שכך לו בריות נאות בעולמו" בבלי נח:‏
הירושלמי דן בזה בעבודה זרה פ"א ה"ט [ח.], ועיין מה שכתבנו שם.
תשובות המינים פ"ט ה"א [סב:]‏
המינין שאלו את רבי שמלאי: כמה אלוהות בראו את העולם? אמר להן: ולי אתם שואלין? לכו ושאלו את אדם הראשון, שנאמר כי שאל נא לימים ראשונים וגו', אשר בראו (בלשון רבים) אלהים אדם על הארץ אין כתיב כאן, אלא למן היום אשר ברא (בלשון יחיד) אלהים אדם על הארץ. אמרו ליה: והכתיב בראשית ברא אלהים (ומשמע שבראשית ברא את אלקים. פירוש אחר: אלקים הוא בלשון רבים)! אמר להן: וכי בראו כתיב, אין כתיב אלא ברא. אמר רבי שמלאי: כל מקום שפרקו המינין תשובתן בצידן (שמהפסוק עצמו משמע שהם טועים). חזרו ושאלו אותו: מה אהן (זה) דכתיב נעשה אדם בצלמינו כדמותינו (בלשון רבים)? אמר להן: ויבראו אלהים את האדם בצלמם אין כתיב כאן, אלא ויברא אלהים את האדם בצלמו. אמרו לו תלמידיו: לאלו דחיתה בקנה, לנו מה אתה משיב? אמר להן: לשעבר אדם נברא מן העפר וחוה נבראת מן האדם, מאדם ואילך בצלמינו כדמותינו - אי איפשר לאיש בלא אשה, ואי איפשר לאשה בלא איש, אי איפשר לשניהן בלא שכינה ("בצלמינו כדמותינו" הוא ברבים משום שהוא משותף לאב לאם ולשכינה).
סנהדרין לח: גם כן הביא שאלות של המינים, ושתשובתם בצידם. אך בבבלי אין את הלשון "לאלו דחית בקנה לנו מה אתה משיב", אלא נשאר בתשובה ש"בצלמו" הוא לשון יחיד 1 .
הקב"ה נראה רחוק והוא קרוב פ"ט ה"א [סג.]‏
עבודה זרה נראית קרובה ואינה אלא רחוקה וכו' אבל הקב"ה נראה רחוק ואין קרוב ממנו וכו' ראה כמה הוא גבוה מעולמו (כל הרקיעים וכו') ואדם נכנס לבית הכנסת ועומד אחורי העמוד ומתפלל בלחישה והקב"ה מאזין את תפילתו.
לא הובא.
כיצד משה ברח מפרעה פ"ט ה"א [סג.]‏
בשעה שתפס פרעה את משה חייבו להתיז את ראשו וקהת החרב מעל צוארו של משה ונשברה וכו'. רבי אמר רבי אביתר: ולא עוד אלא שנתז החרב מעל צוארו של משה על צוארו של קוסנתירו (המוציא להורג) והרגתו וכו'. תני בר קפרא: מלאך ירד ונדמה להן כדמות משה ותפסו את המלאך וברח משה. אמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שברח משה מפני פרעה נעשו כל אוכלוסין שלו אילמין ומהן חרשין ומהן סומין, אמר לאילמין היכן הוא משה ולא היו מדברים, אמר לחרשים ולא היו שומעין, אמר לסומין ולא היו רואין.
לא הובא.
הצלת יונה, חנניה, מישאל, עזריה ודניאל פ"ט ה"א [סג.]‏
בשר ודם יש לו פטרון, אמרו לו הרי נתפס בן ביתך, אמר הרי אני מתקיים עליו, אמרו לו הרי הוא יוצא לידון, אמר להן הרי אני מתקיים עליו, אמרו לו הרי הוא מושלך למים - היכן הוא והיכן פטרונו. אבל הקב"ה הציל את יונה ממעי הדגה וכו', הציל לחנניה מישאל ועזריה מכבשן האש וכו', הציל את דניאל מגוב אריות וכו'.
לא הובא.
לא להתפלל למלאכים פ"ט ה"א [סג.]‏
אם באת על אדם צרה לא יצווח לא למיכאל ולא לגבריאל, אלא לי יצווח ואני עונה לו מיד.
לא הובא, והפוסקים הביאו את הירושלמי כאן כמקור לאיסור להתפלל למלאכים (דנו בזה שדי חמד ח"ח מערכת ראש השנה סי' א אות ב עמוד 288, שו"ת חתם סופר או"ח סי' קסו, מהר"ל נתיבות עולם נתיב העבודה פרק יב).
להיתלות בקב"ה פ"ט ה"א [סג.]‏
ומה מי שהוא נתלה בבשר ודם ניצול, מי שהוא נתלה בהקב"ה לא כל שכן.
לשון זו לא הובא, ולשון דומה הובאה בתענית ח. לגבי המעשה של חולדה ובור - ומה המאמין בחולדה ובור כך, המאמין בהקב"ה עאכ"ו.
ע"ז אינה שולטת בים גם לפי טעותם של הגויים פ"ט ה"א [סג.]‏
הירושלמי כאן הובא (בשינוי) בעבודה זרה פ"ג ה"א [יח:], ועיין מה שכתבנו שם.
מעשה בתינוק שהתפלל ונענה פ"ט ה"א [סג:]‏
מעשה בספינה אחת של גוים שהיתה פורשת מים הגדול והיה בה תינוק אחד יהודי. עמד עליהם סער גדול בים ועמד כל אחד ואחד מהן והתחיל נוטל יראתו בידו וקורא ולא הועיל כלום. כיון שראו שלא הועילו כלום אמרו לאותו יהודי: בני קום קרא אל אלהיך, ששמענו שהוא עונה אתכם כשאתם צועקים אליו, והוא גיבור. מיד עמד התינוק בכל לבו וצעק, וקיבל ממנו הקב"ה תפילתו ושתק הים. כיון שירדו ליבשה ירדו כל אחד ואחד לקנות צרכיו. אמרו לו לאותו תינוק: לית את בעי מזבין לך כלום? אמר להון: מה אתון בעי מן ההן (מה אתם רוצים ממני, שאני) אכסניא עלובה. אמרו לו: את אכסניא עלובה? אינון (הגויים) אכסניא עלובה, אינון הכא וטעוותהון (אליליהם) בבבל, ואינון הכא וטעוותהון ברומי, ואינון הכא וטעוותהון עמהון ולא מהנון (מועילים) להון כלום, אבל את כל אהן (מקום) דאת אזל אלהך עמך.
כל המעשה הזה לא הובא.
אל יפתח אדם פיו לשטן - אינו בירושלמי בבלי ס.‏ • פ"ט ה"א [סג:]‏
עיין מה שכתבנו בברכות פ"ג ה"א [כד.].
ברכת שלא עשני גוי, בור ואשה בבלי ס:‏ • פ"ט ה"א [סג:]‏
תני רבי יהודה אומר, שלשה דברים צריך אדם לומר בכל יום: ברוך שלא עשאני גוי, ברוך שלא עשאני בור, ברוך שלא עשאני אשה. ברוך שלא עשאני גוי - שאין הגויים כלום כל הגויים כאין נגדו, ברוך שלא עשאני בור - שאין בור ירא חט (חטא), ברוך שלא עשאני אשה - שאין האשה מצווה על המצות.
מנחות מג: הובאה סוגיא זו 2 , אך בכמה שינויים: שם הגירסא במקום "שלא עשני גוי" - "שעשני ישראל" (וגם שם יש גרסאות שונות. ובספר דקדוקי סופרים (במנחות שם בהגהות) כתב שגם בבבלי הגירסא במקור היא "שלא עשני גוי", והצנזורה שינתה ל"שעשני ישראל"). ברכת "בור" נדחתה ולמסקנה מברך "שלא עשני עבד" 3 . כמו כן בבבלי שם לא מובא הטעם לכך שמברכים שלא עשני אשה.
ברכת תפילין בבלי ס:‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ג [יד.], ועיין מה שכתבנו שם.
פרצופיהן ודעתם שונים זה מזה בבלי נח.‏ • פ"ט ה"א [סג:]‏
כשם שאין פרצופיהן דומין זה לזה כך אין דעתן דומה זה לזה.
הלשון: אין דעתם דומה זה לזה ואין פרצופיהן דומים זה לזה.
שמואל היה בקי בכוכבים בבלי נח:‏ • פ"ט ה"ב [סד.]‏
שמואל אמר: חכים אנא בשקקי שמיא (בשבילי השמים) כשקקי נהרדעא קרתי, בר מן ההן זיקא (זיקין, דהיינו כוכב שביט) לית אנא ידע מה הוא. וכי שמואל עלה לשמים? אלא על שם מי יספר שחקים בחכמה.
גם כן הובא, אך לא שאל מניין ידע בענייני הכוכבים.
נהר דינור - אינו בירושלמי בבלי נח:‏
עיין מה שכתבנו בחגיגה פ"ב ה"א [ט.].
טעמים לרעידת אדמה בבלי נט.‏ • פ"ט ה"ב [סד.]‏
אליהו ז"ל שאל לרבי נהוריי: מפני מה באין זועות (רעידת אדמה) לעולם? אמר ליה: בעון תרומה ומעשרות וכו'. (וטעמים נוספים:) בשעה שהקב"ה מביט בבתי תיטריות ובבתי קרקסיות יושבות בטח ושאנן ושלוה ובית מקדשו חרב הוא אפילון (רוצה להפיל) לעולמו להחריבו וכו'. בעון משכב זכור וכו'. מפני המחלוקת.
לא הביא את הסברים אלה אלא הסברים אחרים: הקב"ה זוכר שבניו בצער ומוריד דמעות, סופק את כפיו, מתאנח, בועט ברקיע, דוחק את רגליו 4 .
מטרת השקצים בעולם פ"ט ה"ב [סד.]‏
אליהו ז"ל שאל לרבי נהוריי: מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו? אמר לו לצורך נבראו, בשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואומר: מה אלו שאין בהן צורך - הרי אני מקיימן, אלו שיש מהן צורך - לא כל שכן. אמר ליה: עוד הן יש בהן צורך - זבוב לצירעה, פשפש לעלוקתה, נחש לחפפית, שכלון לחזיות, סממית לעקרב.
לא הובא הצורך שהקב"ה יביט בשקצים וכו'. אך הצורך בהם לרפואה הובא גם בבבלי שבת (עז:).
הרוח ביקשה להחריב את העולם פ"ט ה"ב [סד:]‏
בשלשה מקומות יצא הרוח שלא במשקל (שאינה מצויה) וביקש להחריב את העולם כולו: אחת בימי יונה ואחת בימי אליהו ואחת בימי איוב.
לא הובא.
כהן לע"ז שהיתה עינו צרה בה, שב בתשובה וחזר לקלקולו פ"ט ה"ב [סד:]‏
ויהונתן בן גרשום בן מנשה - נון תלוי, אם זכה בן משה ואם לאו בן מנשה. חברייא בעון קומי (לפני) רבי שמואל בר נחמן: כומר היה לעבודה זרה והאריך ימים? אמר לון: על ידי שהיה עינו צרה בעבודה זרה שלו. כיצד היתה עינו רעה בעבודה זרה שלו? הוה בר נש אתי למיקרבה תור או אימר או גדי לעבודה זרה, ואמר ליה פייסיה עלי (אמר לכהן שיפייס את הפסל עליו), והוא אמר ליה: מה זו מועילה לך? לא רואה ולא שומעת לא אוכלת ולא שותה לא מטיבה ולא מריעה ולא מדברת. אמר ליה: חייך ומה נעביד? ואמר ליה: אזיל עביד ואייתי לי חד פינך דסולת ואתקין עלוי עשר ביעין ואתקון קומוי והוא אכל מכל מה דאתי ואנא מפייס לה עליך (הבא סולת וביצים לפניה לאכול והיא תאכל ובכך אפייס אותה בשבילך). מכיון דאזיל ליה הוה אכיל לון (היה הכהן אוכל את האוכל בעצמו). זימנא חדא אתה חד בר פחין (אדם ריק וגרוע), אמר ליה כן. אמר ליה (לכהן): אם אין מועילה כלום, את מה את עביד הכא (מדוע אתה כהן בשבילה)? אמר ליה: בגין חיי (בשביל פרנסתי). כיון שעמד דוד המלך שלח והביאו. אמר ליה: את בן בנו של אותו צדיק ואת עובד עבודה זרה? אמר ליה: כך אני מקובל מבית אבי אבא - מכור עצמך לעבודה זרה ואל תצטרך לבריות. אמר ליה: חס ושלום לא אמר כן, אלא מכור עצמך לעבודה שהיא זרה לך ואל תצטרך לבריות. כיון שראה דוד כך שהוא אוהב ממון מה עשה העמידו קומוס על תיסבריות (אוצרות) שלו. הדא הוא דכתיב ושבואל בן גרשום בן משה נגיד על האוצרות - שבואל ששב אל אל בכל לבו ובכל כחו, נגיד על האוצרות שמינהו על תיסבריות שלו. מתיבין לרבי שמואל בר נחמן והא כתיב עד יום גלות הארץ! אמר לון: כיון שמת דוד עמד שלמה וחילף סנקליטין (השרים והממונים) שלו, חזר לקילקולו הראשון, הדא הוא דכתיב ונביא אחד זקן יושב בבית אל וגו' אמרין הוא הוא (אותו כהן, שחזר ונעשה נביא שקר).
בבא בתרא קט: המעשה הובא בקיצור, לא הובא שהיתה עינו צרה בעבודה זרה שלו, ולא שחזר לקלקולו 5 . והרשב"ם שם (קי. ד"ה ששב) הביא את הירושלמי. כמו כן בבבלי לא הובא שהיא נון תלויה.
ברכת הרקיע בטהרתו בבלי נט.‏ • פ"ט ה"ב [סה.]‏
הרואה את החמה בתקופתה ואת הלבנה בתקופתה ואת הרקיע בטיהרו אומר ברוך עושה בראשית. אמר רבי חונה: הדא דתימר (זה נאמר) בימות הגשמים בלבד לאחר שלשה ימים.
לא הובא ימות הגשמים ושלושה ימים.
עד מתי מברך ברכת הלבנה פ"ט ה"ב [סה.]‏
הרואה את הלבנה בחידושה אומר (מברך) ברוך מחדש חדשים. עד איכן (מתי)? רבי יעקב בר אחא בשם רבי יוסי: עד שתראה כחצי המטה (חצי עיגול, דהיינו שבעה ימים), רבי אחא ורבי חיננא בשם רבי יוסי: עד שתתמלא פגימתה (עיגול שלם), רבנן דקיסרין אמרין: עד י"ד יום, אמר רבי יוסי בי רבי בון: ויאות (נכון), כלום מתמלאת פגימתה אלא עד י"ד יום, הא (לכן) כל י"ד יום צריך לברך.
סנהדרין מא: 6 המחלוקת עד מתי מברך היא עד שבעה או עד שישה עשר יום, וכן מובא שם כל נוסח הברכה.
נוסח ברכת מוסף של ראש חודש פ"ט ה"ב [סה.]‏
בתפילה (חתימת הברכה במוסף של ראש חודש) - רבי יוסי בר נהוריא אמר: מקדש ישראל מחדש חדשים. רבי חייא בר אשי אמר: מקדש ישראל וראשי חדשים.
מד. ומט. פשוט שהנוסח הוא מקדש ישראל וראשי חדשים.
מחלוקת בנוסח ברכת הקברות בבלי נח:‏ • פ"ט ה"ב [סה.]‏
העובר בין הקברות מהו אומר? ברוך אתה ה' מחיה המתים. רבי חייא בשם רבי יוחנן: ברוך נאמן בדברו ומחיה מתים. רבי חייא בשם רבי יוחנן: היודע מספרכם הוא יעורר אתכם, הוא יגלה את העפר מעל עיניכם, ברוך אתה ה' מחיה המתים. רבי אליעזר בשם רבי חנינא: אשר יצר אתכם בדין וכלכל אתכם בדין וסילק אתכם בדין ועתיד להחיותכם בדין, היודע מספרכם הוא יגלה עפר מעיניכם ברוך מחיה המתים.
יש רק נוסח אחד, והוא דומה לדעה האחרונה בירושלמי, אמנם המילים "הוא יגלה עפר מעיניכם" אינם בבבלי.
בימי רשב"י לא היתה קשת, בקעה בקעה המלאי דינרי זהב פ"ט ה"ב [סה.]‏
כל ימיו של רבי שמעון בן יוחי לא נראתה הקשת בענן וכו'. כן הוה רבי שמעון בן יוחי אומר בקעה בקעה התמלאי דינרי זהב והיתה מתמלאה.
לא הובא המעשה בדינרים בבקעה. לגבי קשת בכתובות עז: אמר רשב"י לרבי יהושע בן לוי שאם יש צדיק גמור בדור לא נראית הקשת, ובימי רבי יהושע בן לוי באמת לא נראתה.
ברכת מלביש ערומים על בגדים חדשים בבלי נט:‏ • פ"ט ה"ג [סה.]‏
רבי בא (אבא) אבוה דרבי בא (אבא) מארי בשם רבי אחא: קנה אומר ברוך שהגיענו לזמן הזה, ניתן לו אומר ברוך הטוב והמטיב, לבש בגדים (חדשים) אומר ברוך מלביש ערומים.
לא הובאה ברכה זו על בגדים חדשים.
כח דהיתרא עדיף - אינו בירושלמי בבלי ס.‏ • פ"ט ה"ג [סה:]‏
לא סוף דבר חדשים (לא רק הקונה כלים חדשים מברך שהחיינו), אלא אפילו שחקים (שקנה אותם מאחר שכבר לבש אותם) כאילו הם חדשים לו (ומברך).
בסוגיא זו הובא הכלל "כח דהיתרא עדיף", וכן במקומות נוספים, אך בירושלמי כלל זה לא הובא בשום מקום 7 .
ברכת הטוב והמטיב על כלים חדשים בבלי נט:‏ • פ"ט ה"ג [סה:]‏
קנה (כלים חדשים) אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, ניתן לו אומר ברוך הטוב והמטיב.
אין על כך ברכת הטוב והמטיב. והתוס' (ד"ה ורבי) הביאו את הירושלמי הזה.
ברכה על עשיית סוכה לולב מזוזה תפילין וציצית פ"ט ה"ג [סו.]‏
העושה סוכה לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות סוכה, לאחרים לעשות לו סוכה לשמו, נכנס לישב בה אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לישב בסוכה, משהוא מברך עליה לילי יום טוב הראשון אינו צריך לברך עליה עוד. מעתה העושה לולב לעצמו אומר ברוך אשר קידשנו במצותיו וציונו לעשות לולב, לאחר לעשות לולב לשמו, כשהוא נוטלו אומר על נטילת לולב ואשר החיינו ומברך בכל שעה ושעה שהוא נוטלו. העושה מזוזה לעצמו אומר לעשות מזוזה, לאחר לעשות מזוזה לשמו, כשהוא קובעה אומר ברוך אקב"ו על מצות מזוזה. העושה תפילין לעצמו כו', לאחר כו', כשהוא לובש אומר על מצות תפילין. העושה ציצית לעצמו כו', לאחר כו', נתעטף כו'.
אין ברכה 8 על הכשר מצוה 9 . כמו כן הבבלי לא הביא בפרק זה כלל את ברכת המצוות, ברכות המילה וברכת הלבנה 10 , אלא בבבלי הן מפוזרות כל אחת במקומה 11 .
ברכות המילה פ"ט ה"ג [סו.]‏
המל צריך לומר ברוך אקב"ו על המילה וכו'.
לא הביא בפרק זה את דיני ברכות המילה, אלא בשבת קלז: בפרק רבי אליעזר דמילה (שפרק זה עוסק בכל דיני מילה).
מחלוקת האם מברך עובר לעשייתן פ"ט ה"ג [סו.]‏
מצות אימתי מברך עליהן? רבי יוחנן אמר: עובר לעשייתן, רב הונא אמר: בשעת עשייתן. אתיא דרב הונא כשמואל, דאמר רבי יוסי בי רבי בון בשם שמואל: כל המצות טעונות ברכה בשעת עשייתן חוץ מתקיעה וטבילה, ויש אומרים קידושין בבעילה, אמר רבי יונה אית לך חוריי (עוד ברכות אחרות שמברך עליהן בשעת עשייתן) תפילין של יד (יכול לברך עליהם) עד שלא יחלוץ, ושל ראש עד שלא ייבה (לפני שיניחם על ראשו) וכו'. שחיטה אימתי הוא מברך עליה? רבי יוחנן אמר: עובר לשחוט, יוסי בן נהוראי אומר: משישחוט.
פסחים ז: פשוט שמברך על כל המצוות עובר לעשייתן, חוץ מעל הטבילה.
תפילה על מעוברת שתלד זכר, רחל התפללה על דינה בבלי ס.‏ • פ"ט ה"ג [סו:]‏
דבית ינאי אמר ביושבת על המשבר (לא יתפלל שתלד זכר), הא קודם כן - יצלי (יתפלל), על שם הנה כחומר ביד היוצר. רבי בשם דבית ינאי: עיקר עיבורה של דינה זכר היה, מאחר שנתפללה רחל נעשית נקבה.
מפורש שלא יתפלל גם בזמן העיבור, כי הוא נחשב תפילת שווא, שהרי התפילה לא יכולה לשנות את המציאות 12 . כמו כן בבבלי לאה עצמה היא זו שהתפללה על כך, ולא רחל.
הנכנס לכרך של גויים ושל ישראל בבלי ס.‏ • פ"ט ה"ד [סו:]‏
נכנס לכרך מתפלל שתים וכו' הדא דאמר במדורה (בעיר) גוים, אבל בישראל אין צריך לברך. אם היה מקום שהורגין שם - אפילו במדורת ישראל צריך לברך.
לא חילק בין עיר של ישראל לעיר של גויים 13 .
ניתן רשות לרופא לרפא - אינו בירושלמי בבלי ס.‏ • פ"ט ה"ד [סו:]‏
הביא (כאן ובבבא קמא פה.) את הדרשה "ורפא ירפא" - מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות, ובירושלמי לא הוזכרה כלל.
בית דינו של ה' פ"ט ה"ה [סז.]‏
כל מקום שנאמר וה' - הוא ובית דינו.
לא הובא.
בריאת אדם וחווה - אינה בירושלמי בבלי סא.‏ • פ"ט ה"ה [סז.]‏
כאן (ובעוד מקומות) נחלקו האם צלע היא פרצוף או זנב 14 , וכן הביא שבתחילה עלה במחשבה לברוא שניים ולבסוף נברא רק אחד 15 . ובירושלמי לא הובא.
יצר הרע דומה לזבוב - אינו בירושלמי בבלי סא.‏ • פ"ט ה"ה [סז.]‏
בכל לבבך - בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע וכו'.
נחלקו האם יצר הרע דומה לזבוב או לחיטה, ובירושלמי לא הובא 16 .
שבעה מיני פרושין פ"ט ה"ה [סז.]‏
שבעה פרושין הן: פרוש שיכמי, ופרוש ניקפי, ופרוש קיזאי, פרוש מה הנכייה, פרוש אדע חובתי ואעשנה, פרוש יראה, פרוש אהבה. פרוש שיכמי - טעין מצוותא על כיתפא (נושא על כתפיו תשמישי מצוה להתגאות), פרוש ניקפי - אקיף לי (הלווה לי) ואנא עביד מצוה, פרוש קיזאי - עבד חדא חובה (עבירה) וחדא מצוה ומקזו חדא בחדא, פרוש מה הנכייה - מאן דאית לי מהנא מנכי עבד מצוה (אומר שאת כל רכושו הוא נותן לדבר מצוה), פרוש אדע חובתי ואעשנה - הי דא חובתה עבדית דאעביד מצוה כוותה (אמור לי איזה עבירה עשיתי. חמשת הפרושים דלעיל כוונתם לרעה), פרוש יראה - כאיוב, פרוש אהבה - כאברהם וכו'.
סוטה כב: הובאו גם כן שבעת הפרושים הללו, אך את כל חמשת הפרושים הראשונים ביאר באופנים אחרים (גם בבבלי כולם כוונתם לרעה), ואת השניים האחרונים לא גורסים למסקנת הבבלי, משום שכוונתם לטובה.
אברהם הפך יצה"ר לטוב, אך דוד הרג את יצה"ר פ"ט ה"ה [סז:]‏
אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב (שגם המעשים הצריכים תאווה גופנית לא עשה להנאתו אלא לשם שמים), דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך, אמר רבי אחא והפשיר עמו (עשה עימו פשרה, כך הגיה הפני משה וכך הוא בסוטה פ"ה ה"ה [כה.]) הברית והחסד וגו'. אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו והרגו בלבבו (הרחיק עצמו מתאוות גופניות ע"י תעניות וסיגופים), מאי טעמא ולבי חלל בקרבי.
בבא בתרא יז. כתב שאברהם יצחק ויעקב לא שלט בהן יצר הרע, ויש אומרים שאף בדוד, דכתיב וליבי חלל בקרבי.
רבי עקיבא גיחך בשעה שהוציאוהו להריגה בבלי סא:‏ • פ"ט ה"ה [סז:]‏
רבי עקיבה הווה קיים מיתדין קומי (נידון לפני) טונוס טרופוס (טורנוסרופוס) הרשע, רחתת ענתה דקרית שמע, שרי קרי קרית שמע וגחך. אמר ליה (טורנוסרופוס לרבי עקיבא): סבא, אי חרש (שוטה) את, אי מבעט בייסורין את (מדוע אתה מגחך). אמר ליה: תיפח רוחיה דההוא גברא, לא חרש אנא ולא מבעט בייסורין אנא, אלא כל יומי (ימי) קריתי פסוק זה והייתי מצטער ואומר אימתי יבואו שלשתן לידי, ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך, רחמתיה (אהבתי אותו) בכל לבי, ורחמתיה בכל ממוני, ובכל נפשי לא הוה בדיקה לי (לא בחנתי את עצמי), וכדון דמטת (עכשיו שהגיע זמן) בכל נפשי והגיעה זמן קרית שמע, ולא אפלגא דעתי (לא אשמח)? לפום כן (לכן) אנא קרי וגחך. לא הספיק לומר עד שפרחה נשמתו.
הובא אותו המעשה, אך לא הוזכר שרבי עקיבא גיחך. כמו כן בבבלי לא טורנוסרופוס דיבר עם רבי עקיבא, אלא תלמידיו.
יהודה בן פפוס או פפוס בן יהודה בבלי סא:‏
הירושלמי דן בזה בברכות פ"ב ה"ט [כא.], ועיין מה שכתבנו שם.
את ה' אלקיך תירא - לרבות את התורה פ"ט ה"ה [סז:]‏
נחמיה עימסוני שימש את רבי עקיבא עשרים ושתים שנה, ולמדו אתים וגמים ריבויין, אכין ורקין מיעוטין. אמר ליה: מה הוא ההן (מה מרבה זה) דכתיב את ה' אלהיך תירא? אמר ליה: אותו ואת תורתו.
פסחים כב: (וש"נ) מובא בכמה שינויים: נחמיה העמסוני ואמרי לה שמעון העמסוני היה דורש את כל האתים (ולא גמין), וכאשר הגיע מעצמו לפסוק "את ה' אלהיך" פירש מדרשותיו. עד שבא רבי עקיבא ודרש לרבות תלמידי חכמים (ולא את התורה) 17 .
בי"ד של מטה גזרו והסכים בי"ד של מעלה פ"ט ה"ה [סז:]‏
שלשה דברים גזרו בית דין שלמטן והסכים בית דין שלמעלן עמהן, ואילו הן: חרמה של יריחו ומגילת אסתר ושאילת שלום בשם.
מכות כג: במקום חרמה של יריחו הביא הבאת מעשר.
כל הדיבורים רעים ודברי תורה טובים פ"ט ה"ה [סח.]‏
כל פיטטיא (דיבורים) בישין, ופיטטיא דאוריתא טבין. כל כדבייא (כזבים, שקרים) טבין וכדבייא דאוריתא בישין (פני משה הגיה: כל כדבייא בישין וכדבייא דאוריתא טבין, שמותר לשקר רק בתורה, לומר שלא שנה מסכת זו).
כל זה לא הובא.
אם תעזבני יום - יומיים אעזבך, מגילת חסידים, ציפורין-ציפורי פ"ט ה"ה [סח.]‏
במגילת חסידים מצאו כתוב: יום תעזביני, ימים (יומיים) אעזבך. (משל) לשנים שיצאו אחד מטיבריא ואחד מציפורין (ציפורי) ופגעו זה בזה בחדא משכנא, לא הספיקו לפרוש זה מזה עד שהלך זה מיל וזה מיל נמצאו רחוקין זה מזה שני מילין. (וכן משל) ואשה שהיתה יושבת וממתנת לאיש, כל זמן שהיתה בדעתו להינשא לה היתה יושבת וממתנת לו, כיון שהפליג דעתו ממנה היא היתה הולכת ונישאת לאחר.
לא הובא הכלל "אם תעזבני יום יומיים אעזבך", וכן לא הובאו משלים אלו, ולא הוזכרה כלל "מגילת חסידים". כמו כן בבבלי נקראת "ציפורי", ובירושלמי "ציפורין" ולעיתים "ציפורים".
מאה מצוות ביום פ"ט ה"ה [סח.]‏
תני בשם רבי מאיר: אין לך אחד מישראל שאינו עושה מאה מצות בכל יום - קורא את שמע ומברך לפניה ולאחריה, ואוכל את פתו ומברך לפניה ולאחריה, ומתפלל שלשה פעמים של שמונה עשרה, וחוזר ועושה שאר מצות ומברך עליהן. וכן היה רבי מאיר אומר: אין לך אדם מישראל שאין המצות מקיפות אותו - תפילין בראשו, ותפילין בזרועו, ומזוזה בפתחו, מילה בבשרו, ארבע ציציות בטליתו מקיפין אותו.
לא הובא שכל אחד עושה מאה מצוות ביום, אך במנחות מג: כתב שחייבים לברך מאה ברכות ביום.
צניעותו של שאול בבלי סב:‏
הירושלמי דן בזה בסוכה פ"ה ה"ד [כד.], ועיין מה שכתבנו שם.
בנותיו של שמואל מתו בגלל עיבור שנה בחו"ל בבלי סג.‏
הירושלמי דן בזה בכתובות פ"ב ה"ו [יג.], ועיין מה שכתבנו שם.
חנניה עיבר שנים בחו"ל ורבי שלח לו שיפסיק בבלי סג.‏
הירושלמי דן בזה בנדרים פ"ו ה"ח [כג.], ועיין מה שכתבנו שם.
הנשאל ונאסר לא ישאל חכם אחר בבלי סג:‏
הירושלמי דן בזה בשבת פי"ט ה"א [פו:], ועיין מה שכתבנו שם.
מעשה בחכם שלא ענה משום ענווה בבלי סג:‏
הירושלמי דן בזה ביבמות פי"ב ה"ו [סט.], ועיין מה שכתבנו שם.
במשפחת עובד אדום ילדו שני בנים בכל חודש בבלי סג:‏
הירושלמי דן בזה ביבמות פ"ד הי"א [כח:], ועיין מה שכתבנו שם.
כאילו מקבל פני השכינה בבלי סד.‏
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ה ה"א [לא.], ועיין מה שכתבנו שם.

---