בית המדרש

  • מסכת שבת
לחץ להקדשת שיעור זה

פרק ו - במה אשה

undefined

הרב אחיקם קשת

תשע"ג
4 דק' קריאה
חציצה בשערות פ"ו ה"א [לג:]‏
נימא אחת חוצצת, שתים ספק, שלש אינן חוצצות.
בבבלי נידה סז. נחלקו בשתי נימות האם ספק או שאינן חוצצות.
הטעם לאיסור תכשיטים בבלי נז.‏ • פ"ו ה"א [לג:]‏
תכשיטין למה הן אסורין? אמר רבי בא (אבא): על ידי שהנשים שחצניות, והיא מתרתן להראותן לחבירתה, והיא שכיחה (שוכחת) ומהלכת בהן ד' אמות.
בבבלי נט: הובא החשש "דלמא שלפא ומחויא לחבירתה", אך לא הובאה הלשון "נשים שחצניות".
התירו לבית רבי מראה, תספורת ויוונית פ"ו ה"א [לד.]‏
שלשה דברים התירו לבית רבי: שיהו רואין במראה ושיהו מספרין קומי ושיהו מלמדין את בניהן יוונית, שהיו זקוקין למלכות.
בבבלי בבא קמא פג. וסוטה מט: התירו לאבטולוס בן ראובן לספר קומי, ולבית רבן גמליאל התירו "לספר בחכמת יוונית", ואין היתר לראות במראה.
אשת ר"ע מכרה את שערה בשביל שילמד בבלי נט:‏ • פ"ו ה"א [לד.]‏
מעשה ברבי עקיבה שעשה לאשתו עיר של זהב. חמתיה איתתיה דרבן גמליאל וקניית (קינאה) בה. אתת ואמרת קומי בעלה (לרבן גמליאל). אמר לה: הכין הויית עבדת לי כמה דהוות עבדה ליה (וכי עשית לי כמו שאשת רבי עקיבא עשתה לרבי עקיבא)? דהוות מזבנה מקליעתא דרישה (מכרה את שער ראשה) ויהבה ליה והוא לעי באוריתא.
בבבלי נדרים נ. כתוב שכאשר רבי עקיבא היה עני אמר לאשתו שאם היה לו ממון היה עושה לה ירושלים דדהבא. ובבבלי כאן כתוב שעשה לה ירושלים דדהבא. ובאבות דרבי נתן (פ"ו אות ב) כתוב: אמרו לו תלמידיו רבי ביישתנו ממה שעשית לה, אמר להם הרבה צער נצטערה עמי בתורה. כמו כן בבבלי לא מוזכר שמכרה את שערה 1 .
במה מותר לצאת לחצר בבלי סד:‏ • פ"ו ה"א [לד:]‏
רבי אינייני בר סוסיי אמר משום רבי ליעזר: כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה חייבת חטאת - אסורה לצאת בו בחצר, כל מקום שאמרו לא תצא ואם יצתה אינה חייבת חטאת - מותרת לצאת בו בחצר וכו'. רבי לייא בשם רבי שמעון בר חייא: אפילו במקום שאמרו לא תצא ואם יצאת אינה חייבת חטאת אסורה לצאת בו לחצר.
בבבלי לגבי כל שאסרו חכמים לצאת בו לרה"ר - נחלקו האם מותר לצאת בו לחצר.
טעמים נוספים לאיסור סנדל המסומר בבלי ס.‏ • פ"ו ה"ב [לד:]‏
מפני מה גזרו על סנדל מסומר? יש אומרים שהיו רואות את ראשו ומפילות, ויש אומרים שהיו שומעות קולו ומפילות, ויש אומרים על ידי שהיו נדחקין זה בזה והורגין זה את זה.
בבבלי לא הובאו שני הטעמים הראשונים - שהיו מפילות.
טעמים למספר המסמרים בסנדל המסומר בבלי ס:‏ • פ"ו ה"ב [לד:]‏
כמה מסמרין יהו בו (בסנדל המסומר)? רבי יוחנן אמר: חמשה, כחמשה ספרי תורה. רבי חנינא אמר: שבעה, וכימיך דבאך וכו'. רבי היה נותן שלשה עשר בזה ואחד עשר בזה, כמיניין משמרות (משמרות כהונה), וכמסמרות נטועים - מה משמרות כ"ד אף מסמרים כ"ד.
בבבלי גם כן יש מחלוקות במספר המסמרים, אך לא הובאו טעמים לכך 2 .
שני סנדלים - אחד לחול ואחד לשבת פ"ו ה"ב [לד:]‏
לאו אורחיה דבר נשא (בן אדם) מיהוי ליה תרין סנדלין חד לחולא וחד לשובתא (קרבן העדה: בניחותא, שאין הדרך בכך. פני משה: בתמיה, וכי אין דרכו בסנדל מיוחד לשבת).
בבבלי לא הובא.
מדמה דיני הוצאה לדיני טומאה בבלי נט:‏ • פ"ו ה"ג [לו:]‏
דרבי נחמיה זו היא, דתנינן תמן טבעת של מתכת וחותם שלה של אלמוג - טמאה, טבעת של אלמוג וחותמה של מתכת - טהורה.
בבבלי גם כן דימה את דיני הוצאה לדיני טומאה, אך הוסיף באחד התירוצים שיש לחלק ביניהם 3 .
הלשון "מגדף בה" - אינה בירושלמי בבלי סב:‏ • פ"ו ה"ג [לו:]‏
בבבלי הביא כאן (ובעוד מקומות) את לשון הקושיא "מגדף בה רבי אבהו", ובירושלמי לא השתמש בלשון זו כלל (הזכיר זאת גם חומת ירושלים שער ו ד"ה וישנם, נדפס בתחילת הירושלמי) 4 .
כלי זיין בבלי סג.‏ • פ"ו ה"ד [לו:]‏
וחמושים עלו בני ישראל מארץ מצרים - מלמד שהיו מזוינים בחמשה עשר מיני זיין.
בבבלי לא הובא.
אגדות על שכר לעוה"ב וימות המשיח - אינן בירושלמי בבלי סג.‏
עיין מה שכתבנו בברכות פ"ה ה"ה [מא.].
ת"ח צריך לנקום ולנטור כנחש - אינו בירושלמי בבלי סג.‏
עיין מה שכתבנו ביומא פ"ב ה"א [י.].
הכתב על הציץ בבלי סג:‏
הירושלמי דן בזה ביומא פ"ד ה"א [כ:], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת ב"ה וב"ש קשורה במחלוקת האם נידה תתקשט בבלי סד:‏
הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ט הי"א [נד:], ועיין מה שכתבנו שם.
מראית העין בחדרי חדרים מותר בבלי סד:‏
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ח ה"ט [נה:], ועיין מה שכתבנו שם.
שן תותבת מעץ בבלי סה.‏ • פ"ו ה"ה [לז:]‏
שן תותבת - מה אית לך (מה החשש להוצאה)? עוד היא מבהתה מימור לנגרא עבד לי חורי היא נפלה ליה (האשה מתביישת לומר לנגר עשה לי שן אחרת משום שהקודמת נפלה לי), ומחזרתה ליה.
בבבלי לא דן בשן של עץ.
מחלוקת ב"ש וב"ה בנשים המסוללות בבלי סה.‏
הירושלמי דן בזה בגיטין פ"ח ה"ח [מח.], ועיין מה שכתבנו שם.
גירסא הפוכה במחלוקת האם קיטע יוצא בקב בבלי סה:‏ • פ"ו ה"ח [לח.]‏
הקיטע יוצא בקב שלו דברי רבי יוסי, ורבי מאיר אוסר.
בבבלי במשנה הגירסא הפוכה, ובגמרא נחלקו האם להפוך את הגירסא 5 .
אבן תקומה ולחשים - אינם בירושלמי בבלי סו:‏ • פ"ו ה"ט [לח:]‏
הבנים יוצאים בקשרים בקישרי פואה וכו'.
בבבלי האריך בענייני אבן תקומה (אבן שנושאות נשים מעוברות כדי שלא יפילו), חידש שבלחשים אומרים את שם האמא, והאריך בעוד ענייני סגולות ולחשים. ובירושלמי לא הובא 6 .
שינוי השם והמקום גורם פ"ו ה"ט [לט.]‏
פעמים ששינוי השם גורם, פעמים ששינוי המקום גורם.
בבבלי ראש השנה טז: ארבעה מקרעין גזר דינו של אדם: צדקה, צעקה, שינוי שם, שינוי מעשה, ויש אומרים אף שינוי מקום.
עתידה בת קול לומר "מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו" פ"ו ה"ט [לט:]‏
עתידה בת קול להיות מפוצצת באהלי צדיקים ואומרת כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו וכו'. עתיד הקב"ה לעשות מחיצתן של צדיקים לפנים ממחיצתן של מלאכי השרת.
בבבלי לא הובא.




^ 1.דרך הירושלמי לספר יותר על מסירות נפש. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎לז‎.
^ 2.כדרכו של הבבלי לא להביא טעם אגדתי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎לג‎.
^ 3.דרך הירושלמי לדמות סוגיות בנושאים שונים יותר מהבבלי. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎סד‎.
^ 4.דרך האמוראים בירושלמי להיות נוחים זה לזה יותר מהאמוראים בבבלי (כדברי הגמרא סנהדרין כד.). עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎נג‎.
^ 5.בכמה מקומות אותה מחלוקת מובאת גם בבבלי אך הדעות הפוכות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎‎ע‎.
^ 6.דרך הירושלמי למעט בסגולות. עיין בפרק "שיטות הירושלמי והבבלי" סעיף ‎מו‎.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il