קשירה במשכן היתה במיתרים בבלי קיא:‏ • פט"ו ה"א [עז.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בשבת פ"ז ה"ב [נא:], ועיין מה שכתבנו שם.
האם המשכן נחשב לעולם או לשעה פט"ו ה"א [עז.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בעירובין פ"ה ה"א [לב:], ועיין מה שכתבנו שם.
מותר לחתוך חותמות שבכלים לכו"ע פט"ו ה"ב [עח.]‏
ושבכלים בשבת מתירין ואין צריך לומר ביו"ט (כך הגיהו הפני משה וקרבן העדה ע"פ התוספתא. ופירושו שמותר להפקיע לפקפק ולחתוך חותמות שבכלים לכו"ע).
בבבלי ביצה לב. יש גם את דעת רבי נחמיה שאוסר לחתוך משום שסובר שאין כלי (הסכין) ניטל אלא לצורך תשמישו, ובירושלמי דעה זו לא הובאה כלל 1 .
מחלוקת מה מטרת שבתות וימים טובים פט"ו ה"ג [עח.]‏
רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן: לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לאכילה ולשתייה, (אבל) על ידי שהפה זה מסריח (מביטול תורה) התירו לו לעסוק בהן בדברי תורה. רבי ברכיה בשם רבי חייא בר בא (אבא): לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהן בדברי תורה. מתניתא מסייעה בין לדין בין לדין, כיצד הוא עושה או יושב ואוכל או יושב ועוסק בדברי תורה. (והברייתא השנייה:) כתוב אחד אומר שבת הוא לה' וכתוב אחר אומר עצרת לה' אלהיך הא כיצד תן חלק לתלמוד תורה וחלק לאכול ולשתות.
בבבלי מחלוקת זו לא הובאה, אך בדומה לזה נחלקו (ביצה טו: ופסחים סח:) שרבי אליעזר אומר שביום טוב אוכל ושותה או יושב ושונה, ורבי יהושע אומר חציו לה' וחציו לכם.
אין להרבות בדיבור בשבת בבלי קיג:‏ • פט"ו ה"ג [עח:]‏
רבי שמעון בן יוחי כד הוה חמי לאימיה משתעיא סגין (כאשר ראה שאימו מרבה בדיבור בשבת), הוה אמר לה: אימא, שובתא היא (שבת היום, ולא ראוי להרבות בדיבור).
בבבלי לא הובא, ובשו"ע (או"ח סי' שז סעיף א) כתב שאין להרבות בדברים בטלים.
האם להיקבר בתכריכים לבנים, להיקבר עם מקל בבלי קיד.‏
הירושלמי דן בזה בכתובות פי"ב ה"ג [סה:], ועיין מה שכתבנו שם.
מחלוקת האם מבדילים ביו"כ שבמוצ"ש בבלי קיד:‏ • פט"ו ה"ג [עח:]‏
יום הכיפורים שחל להיות וכו' לאחר שבת אין מבדילין - מה (זו רק דעת) כרבי עקיבה, ברם כרבי ישמעאל מבדיל.
בבבלי פשוט שלא מבדילים.

---