דימוי קופות בשבת לקופות בשקלים פי"ח ה"א [פד.]‏
הירושלמי כאן הובא גם בשבת פ"ח ה"א [נד.], ועיין מה שכתבנו שם.
מקבל פני רבו וחבירו כאילו מקבל פני השכינה בבלי קכז.‏
הירושלמי דן בזה בעירובין פ"ה ה"א [לא.], ועיין מה שכתבנו שם.
אי בעי מפקר לנכסיה - אינו בירושלמי בבלי קכז:‏
עיין מה שכתבנו בברכות פ"ז ה"א [נג.].
טלטול מאכלי בעלי חיים כשיש לו בעלי חיים בבלי קכח.‏ • פי"ח ה"א [פה.]‏
תני: מטלטלין החרדל מפני שהוא מאכל יונים וכו', רבן שמעון בן גמליאל מתיר בלוף מפני שהוא מאכל לעורבים. מה אנן קיימין (במאי עסקינן)? אם בשיש לו מאותו המין (כגון עורבים) ואותו המין מצוי בשוק - דברי הכל מותר, אם בשאין לו מאותו המין ואין אותו המין מצוי בשוק - דברי הכל אסור. אלא כי נן (אנן) קיימין (מדובר) בשיש לו מאותו המין ואין אותו המין מצוי בשוק.
בבבלי דחה זאת והסיק שאין לו את בעלי חיים אלו, אך כיוון שראוי שיהיו לו - רשב"ג מתיר 1 .
לא מחלק בין בהמה טהורה לטמאה בבלי קכח:‏ • פי"ח ה"ג [פה:]‏
אי זהו הסיוע? מביא יין ונופח לתוך חוטמו, ונותן ידו למטה ומקבלו.
בבבלי מאריך בכל ענייני לידה, והירושלמי מקצר בהם. כמו כן הבבלי חילק בין בהמה טהורה לטמאה, והירושלמי לא חילק ביניהן 2 .
עושים ליולדת מדורה גם בימות החמה בבלי קכט.‏ • פי"ח ה"ג [פה:]‏
עושין לה מדורה אפילו בתקופת תמוז.
בבבלי כתוב שעושים לה מדורה רק בימות הגשמים, ויש גירסא (נדפסה בסוגריים עגולות) שלמסקנה עושים לה מדורה גם בימות החמה (כירושלמי).
בי"ד של מעלה, זוגות, מאדים ורוח - אינם בירושלמי בבלי קכט:‏ • פי"ח ה"ג [פה:]‏
בבבלי האריך כאן בענייני הקזת דם - מתי להקיז, בית דין של מעלה יושבים בשני ובחמישי, חשש לזוגות, שעתו של מאדים, רוח ששמו טבוח. ובירושלמי לא הובא 3 .
סומכים על המיילדות בהלכות לידה בשבת בבלי קכט:‏ • פי"ח ה"ג [פה:]‏
אמתיה דבר קפרא נפקא מיילדה בשבת, אתת ושאלת לרבי (האם לחתוך את הטבור בשבת). אמר לה: אזלון ושאלון לחייתא (תשאלו את המיילדות). אמרה ליה: ליכא חייא. אמר לה: זילי עיבידי כמנהגך. אמרה ליה: ליכא מנהג. אמר לה: איזילי חתיך כרבי יוסי.
בבבלי לא הובא המעשה ששאלו את המיילדות 4 .
קוברים את השליה לתת עירבון לארץ בבלי קכט:‏ • פי"ח ה"ג [פו.]‏
השיליא הזאת וכו' טומנין אותן בארץ כדי ליתן ערבון לארץ (שגם האדם יקבר בה).
בבבלי הזכיר שטומנים את השליא בארץ, אך לא הביא את הטעם לזה 5 .

---