בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • נושאים שונים
לחץ להקדשת שיעור זה

רוח הקנאה ורוח הנזירות

ישראל בתקופת פלישתים נזקקים לרוח גבורה מיוחדת, רוח נזירית, שתימצא להם בדמותו של שמשון, נזיר אלוקים מרחם. תרגומה של הנזירות לרוח גבורה ייעשה על ידי הצתת קנאת הבעל באשתו.

undefined

הרב מנחם שחור

תשע"ב
2 דק' קריאה
"למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? ללמדך שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין". מהסמיכות בין פרשת נזיר ופרשת סוטה למדו חז"ל שמוסד הנזירות מהווה תיקון לקילקולים בתחום הקדושה המוצגים בפרשת סוטה. על פי ההבנה הפשוטה של תפישה זו, הנזיר הפרוש מענייני העולם מייצג פרישה גדולה יותר גם מן העריות. ואכן, במקומות רבים מצינו ששתיית יין מקושרת עם הזנות, וכך אומרים לסוטה החכמים המשקים אותה: "בתי, הרבה יין עושה".
אמנם הנזיר עצמו לא נצטווה על פרישה יתרה מן העריות יותר מכל איש ישראל, והדבר מצריך ביאור. יותר מכך, דמות הנזיר התנ"כי הגדול, שמשון, נכשלת דווקא בתחום זה של עריות, "שמשון הלך אחר עיניו, ניקרו פלישתים את עיניו". בשורות הבאות ננסה לטעון שדמותו של הנזיר לא מהווה אנטי-תזה שלילית לדמות הסוטה, אלא דווקא המשך חיובי לדמות הבעל המקנא, שעברה עליו רוח קנאה.
הפסוק המציג את שמשון הנושא עיניו לבנות פלישתים, מייחס את הנפילה הזאת למהלך אלוקי-שמיימי: "ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא כי תואנה הוא מבקש מפלישתים". סיבבה ההשגחה האלוקית שהתואנה מפלישתים תהיה דווקא בתואנה של בעל המקנא לאשתו הנלקחת ממנו.
ישראל בתקופת פלישתים נזקקים לרוח גבורה מיוחדת, רוח נזירית. רוח זו תימצא להם בדמותו של שמשון, נזיר אלוקים מרחם. תרגומה של הנזירות לרוח גבורה ייעשה על ידי הצתת קנאת הבעל באשתו. לא יצליח שמשון להוציא מקרבו את רוח הגבורה הנזירית הנדרשת, אלא על ידי רוח קנאת הבעל המפעמת בו.
הדבר מעמיד באור חדש את כל מאבקם של ישראל באומות העולם המצֵרים להם. בבואך לצייר את דמות הישראלי הזועם את אויבי ה', שווה בנפשך את דמות הבעל הנבגד, הכואב, אשר כל מעיינות אהבתו לאשתו מפעפעים לרוח קנאה עזה, אלוקית. נאמנים פצעי אוהב.
דמותו של הנזיר מוצגת בנבואה כחסד אלוקי עם ישראל, לצד דמותו של הנביא, "ואקימה מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים". בהעמידנו את דמות הנזיר בשורה אחת עם דמות הבעל המקנא, מקבלת כל פרשיית סוטה אור חדש ונוקב: רוח טהרה גדולה, אלוקית, עוברת על הבעל המקנא לאשתו, בניין נכון של בתי ישראל, על נאמנותם וטהרתם, יצמיח לנו נזירים, גיבורים - תובעי נאמנות גדולה מהעולם כולו אל תפקידו וטהרתו.
בתקופה האחרונה עלתה לדיון הציבורי קדושתן של בנות ישראל ומקומן במסגרת הצבאית. רוח קנאה גדולה מקנאים אנו לטהרתן של בנותינו. דמותה של האישה בצבא ישראל היא דמות האם, הדמות המחוללת את תרבות הלחימה. עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל.
הבו לנו בצבא הגנה לישראל קצינות חינוך בדמותן של מרים פרץ וחגית ריין. אל תתפתו לוותרנות המערבית, המהלכת על הקו הדק של הצחוק-השחוק בטהרתן של בנות צעירות. טהרה זו אינה שוללת את החופש, את הביטוי העצמי היצירתי. אדרבה, הנזירים והנזירות נותנים דרור שופע לעצמותם, משלחים פרע שיער ראשם.
יזכנו ה' להיות שותפים בבניינה של רוח קנאה - רוח טהרה. רוח שתתורגם לגבורה גדולה במלחמתנו עם אויבי ה'.
מתוך העיתון בשבע
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il