בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • אורות התשובה
לחץ להקדשת שיעור זה
ט' אב תשע"ג

פרק י"ג ז'-ט'

"לא עליך המלאכה לגמור ואי אתה בן חורין להיבטל ממנה". דברי חז"ל אלו שייכים לתחומים רבים. היום נלמד כיצד הם באים לידי ביטוי בתהליך התשובה.

undefined

בשביל הנשמה

ט' אב תשע"ג
4 דק' קריאה
היחלשות הרצון
ז. עִקַּר כְּבֵדוּת הַהַשָּׂגָה• הוּא בָּא מִמַּה שֶּׁהָרָצוֹן אֶל הַטּוֹב וְאֶל הַשְּׁלֵמוּת נֶחֱלָשׁ עַל יְדֵי פְּגָמֵי הַמִּדּוֹת וְהָעֲווֹנוֹת. וּבֶאֱמֶת הָיָה רָאוּי גַּם לְהִתְעַנּוֹת כְּדֵי לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּחֹמֶר•*, הַמּוֹנֵע אֶת הָרָצוֹן מִלַּעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹתָיו, אֲבָל צָרִיךְ לִשְׁקֹל גַּם כֵּן אֶת הַכֹּחַ הָרוּחָנִי וְהַגּוּפָנִי• אִם הוּא מַסְכִּים לָזֶה. וּבְכָל אֹפֶן אֵין לְהִתְיָאֵשׁ מֵעֲלִיַּת הָרָצוֹן, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנִּשְׁאָרִים כַּמָּה פְּגָמִים שֶׁלֹּא נִתְקְנוּ - בֵּין בַּמִדּוֹת, בֵּין בְּמַעֲשִׂים - צָרִיךְ לְצַפּוֹת לְחֶסֶד ד' וְלִתְשׁוּעָה עֶלְיוֹנָה, כִּי "טוֹב וְיָשָׁר ד' עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ"•. צעקת המוסר הפנימי ותוצאותיה
ח. הַמּוּסָר הַפְּנִימִי צוֹעֵק הוּא בְּקִרְבּוֹ שֶׁל אָדָם: בֶּן אָדָם, שׁוּבָה מֵעֲווֹנוֹתֶיךָ. לִפְעָמִים הַצְּעָקָה כָּל כָּךְ הוֹמָה• הִיא עַד שֶׁהִיא מְעַרְבֶּבֶת אֶת כָּל הַהַרְמוֹנְיָה• שֶׁל הַחַיִּים, וְהָאָדָם מֻכְרָח לַעֲלוֹת בְּמַעֲלוֹת הָרוּחָנִיּוּת הַגְּבוֹהָה מֵעֶרְכּוֹ•, עַד כְּדֵי לְבַסֵּס אֶת סֵדֶר עוֹלָמוֹ הַפְּנִימִי. אֲבָל כָּאן הַגְּבוּרָה מֻכְרָחָה לָבֹא לְעֶזְרָה, גְּבוּרָתוֹ הַפְּנִימִית שֶׁל הָאָדָם צְרִיכָה לַעֲמֹד לוֹ בְּעֵת כִּשְׁלוֹן הָרוּחַ הַיּוֹתֵר מָרוּר. מִפְּנֵי אֹמֶץ הַכֹּחַ• שֶׁל הַתְּבִיעָה הַמּוּסָרִית, לִפְעָמִים מְבֻלְבָּל הוּא הָאָדָם וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהֵחָלֵץ מִמַּסְגְּרוֹתָיו, מִדּוֹת וּתְכוּנוֹת רָעוֹת, מַעֲשִׂים רָעִים, עוֹזְבֵי דֶּרֶךְ תּוֹרָה וּמוּסָר, מְעִיקִים עָלָיו; רוֹאֶה הוּא דַּרְכּוֹ סוּכָה בַּסִּירִים•, אֵין מוֹצָא לְתִקּוּן, חָבוּל• הוּא בִּידֵי אֲחֵרִים וְאֵין מָעֳמָד. אֲבָל מִכָּל אֵלֶּה - אוֹר שֶׁמֶשׁ צְדָקָה יִזְרַח.

אל יבהל מהמניעות
ט. אַל יִבָּהֵל אָדָם מִפְּנֵי הַמְּנִיעוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ עַל הַתְּשׁוּבָה. וַאֲפִלּוּ אִם הַתְּשׁוּבָה קָשָׁה לוֹ, מִפְּנֵי דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ•, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא יוֹדֵעַ בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא יְדֵי חוֹבָתוֹ, וּמִתּוֹךְ אֵיזוֹ רִפְיוֹנוֹת אֵינֶנּוּ יָכוֹל לְתַקֵּן אֶת הָעִנְיָנִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵין חֲבֵרָיו - אַל יַנִּיחַ בִּלְבָבוֹ שׁוּם חֲלִישׁוּת דַּעַת הַגּוֹרֶמֶת לְהַקְטִין יִקְרַת עֶרְכָּהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה•. וְאֵין סָפֵק, שֶׁמִּתּוֹךְ הַהַשְׁלָמָה בְּכָל מַה שֶּׁאֵין לוֹ מְנִיעוֹת, יְזַכֵּהוּ הַשֵׁם יִתְבָּרַךְ לְתַקֵּן בְּכִי טוֹב גַּם אֶת כָּל הַדְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ עֲלֵיהֶם מְנִיעוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְנַצְּחָן.
לא לעכב את התשובה מפני מניעות
ט1. אֵין לְעַכֵּב אֶת הַתְּשׁוּבָה מִכָּל מְנִיעָה רוּחָנִית וְקַל וָחֹמֶר גַּשְׁמִית, וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁהוּא רוֹאֶה שֶׁאֵינֶנּוּ שָׁב מִכַּמָּה עִנְיָנִים שֶׁאֵין עֲלֵיהֶם שׁוּם הִתְנַצְּלוּת•, מִכָּל–מָקוֹם יָשׁוּב בְּשִׂמְחָה מִכָּל מַה שֶּׁלִּבּוֹ נוֹדְבוֹ לָשׁוּב מֵהֶם.

תקנת להבא לפני לשעבר
ט2. יְסוֹד הַתְּשׁוּבָה צָרִיךְ לְעוֹלָם לִהְיוֹת מֻנָּח עַל הַתִּקּוּן שֶׁל לְהַבָּא. וּבַתְּחִלָּה לֹא יָשִׂים כָּל כָּךְ לְעִקָּר מְעַכֵּב עַל דְּבַר הֶעָבָר, כִּי אִם יָבֹא מִיָּד לַעֲסֹק בְּתִקּוּן הֶעָבָר יִמְצָא מְנִיעוֹת רַבּוֹת וְיִהְיוּ דַּרְכֵי הַתְּשׁוּבָה וְקִרְבַת ד' קָשִׁים לְפָנָיו. אֲבָל בִּהְיוֹתוֹ עָסוּק בֶּאֱמֶת לְתַקֵּן אֶת מַעֲשָׂיו, הַדָּבָר מֻבְטָח שֶׁאָז יַעַזְרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם* גַּם כֵּן עַל תַּקָּנַת הֶעָבָר.

___________________________

כְּבֵדוּת הַהַשָּׂגָה – הקושי להשיג תכנים רוחניים. לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּחֹמֶר – את הכוח המושך של הגשמיות. צָרִיךְ לִשְׁקֹל וכו' – אדם צריך לבחון שהתענית לא תפגע בכוחו הרוחני או הגופני. יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ – יורה לחטאים את הדרך המתאימה לתשובה. הוֹמָה – מרעישה. הַהַרְמוֹנְיָה – סידור כוחות החיים בצורה מאוזנת. הָאָדָם מֻכְרָח וכו' – המצב הנוכחי מעורבב וכדי לסדרו צריך להתעלות ממדרגתו על מנת שיוכל לסדר את הערבוביה. אֹמֶץ הַכֹּחַ – הכוח החזק. בַּסִּירִים - בקוצים. חָבוּל – תפוס. דְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ – שלא מספיקה בהם חרטה, אלא תיקון מעשי, שיפייס לחברו. אַל יַנִּיחַ בִּלְבָבוֹ וכו' – אל ישאיר בקרבו שום חלישות דעת הגורמת לו לזלזל בתשובה שעשה. הִתְנַצְּלוּת – יכולת לתרץ את עצמו.


ביאורים
הלימוד היום מרכז כמה וכמה פסקאות וננסה לעבור על העיקרון של כל אחת מהן בקצרה. כל עבֵרה מחלישה את הרצון הטוב. תחושת הכבדות, נובעת מן המצב החומרי שאליו 'נפלנו' בעקבות החטא וממנו אנו מבקשים להתנקות. במובן זה, תענית היא כלי להתנקות מן הנטייה החומרית. עם זאת, חשוב לבדוק האם אנו מסוגלים לצום תוך כדי תפקוד נורמטיבי – פיזית ונפשית. אם אין כוח כזה – נתפלל לה' שיסייע בידינו להשלים את מה שהחסרנו בדרכים אחרות. פסקה ח' עוסקת בתביעת התיקון שמולידה לפעמים רצון לקפוץ מיד לתיקון מוחלט. נטייה זו מאפיינת במיוחד בעלי תשובה. הרב קוק מבאר שלמרות הדחף העוצמתי הזה, חשוב להגביל את התהליך ולהניע את החיים בהדרגה, שתביא בסופו של דבר לתיקון אמיתי יותר. לסיום, פסקאות ט, ט1 וט2 עוסקות כולן במצבים שבהם האדם צריך להתמודד עם גורמים המונעים את תהליך התשובה ומחלישים אותה. פעמים זוהי תחושה שיש דבר מסוים שאין בכוחנו לתקן כעת ולכן 'אנו מרימים ידיים' מכל תהליך התיקון, פעמים אלה דברים שלא שבנו עליהם עדיין והם מחלישים את הרוח מלתקן דברים אחרים ופעמים אלה מחשבות מן העבר שמקרקעות אותנו ואינן נותנות לנו לנוע קדימה. התרופה לכל המניעות והמחסומים הללו אחת היא: פשוט להמשיך הלאה. לתקן את מה שבכוחנו לתקן ולהתפלל לה' שיסייע בידנו להמשיך את שהתחלנו. אין מתייאשים מהתיקון אך מתרכזים במה שיש בכוחנו לעשות כעת. אין שוקעים בעבר, אלא נושאים עיניים לעתיד ומנסים לראות מה בכוחנו לשנות כעת.

הרחבות
* היחס לתענית
וּבֶאֱמֶת הָיָה רָאוּי גַּם לְהִתְעַנּוֹת כְּדֵי לְהַתִּישׁ אֶת כֹּחַ הָרַע שֶׁבַּחֹמֶר. הרמב"ם כותב שהצום אינו רצוי מצד עצמו, ויש להשתמש בו רק לשם תיקון המידות כמו נטיית האדם יתר על המידה אל החומריות, וכן עשו החסידים. אולם "כאשר ראו הסכלים (טיפשים) שאותם החסידים עשו אלו המעשים, ולא ידעו כוונתם - חשבום טובות (חשבו שהצום והסיגופים טובים מצד עצמם), וכוונו אליהם, בחושבם שיהיו כמותם (כמו החסידים), והתחילו לענות גופותיהם בכל מיני עינוי, וחשבו שהם קנו לעצמם מעלה... ושבזה יתקרב האדם לה'; כאילו ה' שונא את הגוף, ורוצה להמיתו ולאבדו. והם לא ידעו שאלו הפעולות רעות, ושבהן תושג פחיתות מפחיתויות הנפש" [שמונה פרקים לרמב"ם פרק ד]. ומחדש הרב קוק , שאף אם התענית יכולה להועיל לתיקון מידה מסוימת, עדיין יש לבחון את השפעתה על שאר כוחותיו של האדם. לכן נפסק להלכה שאם התענית שאדם עושה לכפרה פוגעת בלימוד התורה אסור לו להתענות [ביאור הלכה או"ח תקעא ד"ה ת"ח].
* הקב"ה מסייע לשבים
מֻבְטָח שֶׁאָז יַעַזְרוּהוּ מִן הַשָּׁמַיִם. הקב"ה משתוקק לתשובתם של ישראל, לכן גם מסייעם. וכן דורשים חז"ל על הפסוק "...קוֹל דּוֹדִי דוֹפֵק פִּתְחִי לִי אֲחֹתִי רַעְיָתִי..." [שיר השירים ה, ב] "אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בנַי פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרניות נכנסות בו" [שיר השירים רבה ה, ב]. ומובא בשם הבעל שם טוב שאף "שהפתח יכול להיות דק כחודה של מחט" מכל מקום צריך שהרצון לשוב בתשובה ינבע מעומק הלב [פרי צדיק, לראש חודש אלול ד].

שאלות לדיון
א. מהו תפקידם של "המניעות"? מה הן בונות באדם?
ב. מה הפירוש לתקן את העבר? אם האדם מצליח לתקן את ההווה ולחיות נכון, מה עוד נשאר?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il