בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • סוכות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

הקשר בין ימי הדין לשמחת הסוכות

undefined

הרב הלל גפן

13 דק' קריאה
הקושי
מדי שנה אנו חווים מעבר חד בין ימי הדין לבין ימי הסוכות הבאים מיד אחריהם. בימי הדין שוררת אוירה רצינית, אוירה של דקדוק במעשים וחשבון נפש, תפילה ותשובה ויראת הדין. מיד לאחר מכן באים ימים של שמחה, ולכאורה היראה מפנה את מקומה למהלך נפשי אחר ושונה. כמה מגדולי ישראל עסקו בשאלה מה ענינה של סמיכות הזמנים הזו? מדוע דוקא כך קבעה תורה, שימי הסוכות יבואו כל כך צמוד לימי הדין? במאמר זה נעסוק בכמה אופנים שבהם הסביר השפת אמת את הסמיכות בין ימי הדין לחג הסוכות. בחלק מן ההסברים הדגש הוא על ימי הדין והתשובה, ובחלקם הוא שם יותר דגש על ימי השמחה, ומסביר מדוע צריכים לבוא ימי תשובה לפניהם.

השמחה והיראה משלימות זו את זו
השמחה והיראה נראות כמהלכים נפשיים סותרים זה את זה, אך האמת היא הפוכה, כפי שנאמר בתנא דבי אליהו 1 :
עוד אמר דוד המלך, אני בעולם הזה מה אני, אלא יראתי מתוך שמחתי ושמחתי מתוך יראתי ואהבתי עלת על כולן.

ר' יוסף אלבו בספר העיקרים 2 שואל כיצד זה קורה, הרי "עבודת הש"י אי אפשר שתושג על השלמות אלא אם כן היא בשמחה ובטוב לבב" ומצד שני נתבאר "שעיקר עבודת הש"י ראוי שתהיה ביראה", והרי "היראה דבר מחריד הלב ומעציב אותו ואיך אפשר שתהיה עבודת הש"י מושגת בעצבון ושמחה ביחד עם היותם הפכיים?" תשובתו של ר' יוסף אלבו היא שהשמחה תלויה בשלימות כוחות נפשו של האדם, שכל כח פועל כראוי לו. לכן כאשר האדם ירא ממי שראוי לירא מפניו הדבר מעיד על בריאות נפשו, וזה מביא לו שמחה.
השפת אמת 3 משבח תשובה זו ומביא עוד דוגמאות לדבר. כאשר אדם היה בא לבית המקדש הוא היה מלא פחד ומלא שמחה. מצד אחד מקום המקדש הוא מקום התגלות השכינה, ונצטוינו בו על מורא המקדש 4 , ומצד שני הוא מקום השמחה שהתורה מצווה את ישראל להביא את קרבנותיהם אליו ולשמוח שם, כמו שנאמר "ושמחתם לפני ה' אלהיכם אתם ובניכם ובנותיכם" 5 . דוגמא נוספת מוצא השפת אמת בדמותו של יצחק אבינו. יצחק שמידתו היתה מידת היראה, "פחד יצחק" 6 , נקרא יצחק על שם השחוק והיה מלא שמחה.
ההסבר העמוק לכך הוא שרבש"ע ברא את העולם כדי להיטיב לברואיו, ואין זה סותר את מה ש"הכל ברא לכבודו" כיון שהטובה שהקב"ה היטיב עמנו היא שזכינו לעובדו ולירא ממנו ולהכיר את כבודו וחכמתו. לפי זה היראה מביאה לשמחה, ומשום כך דוקא לאחר ראש השנה ויום הכיפורים, שזכינו לשוב בתשובה ולהגיע למדרגה של יראת שמים, באים ימי השמחה של חג הסוכות. הביטוי המרכזי של שמחת חג הסוכות היה שמחת בית השואבה, "כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו", ושמחה זו נערכה בירושלים שהיא מקום היראה.
במקום אחר 7 השפ"א מתבטא שהשמחה הבאה על ידי יראה היא זכה וברורה. לכן נאמר "והיית אך שמח". המילה "אך" היא לשון של בירור, כמו שהספרי 8 לומד מהפסוק "אך את הזהב" שבהגעלת כלים יש להעביר את החלודה ולהגעיל את הכלי לבדו. כך גם כאן יש לברר את השמחה על ידי היראה, שלא תהיה זו שמחה הנובעת מדמיונות בעלמא אלא שמחה אמיתית הבאה מתוך חשבון צלול של עולם ברור. המילה "אך" באה גם לרמז על כ"א הימים שמראש השנה עד שמיני עצרת, שהם ימי הדינים.

הסוכה היא הגנה לבעלי תשובה מפני הקטרוגים
התשובה היא חסד אלוקי, כמו שכתב הרמח"ל במסילת ישרים 9 : "הנה באמת, איך יתקן האדם את אשר עיות והחטא כבר נעשה? הרי שרצח האדם את חברו, הרי שנאף, איך יוכל לתקן הדבר הזה? היוכל להסיר המעשה העשוי מן המציאות? אמנם, מדת הרחמים היא הנותנת... שהתשובה תנתן לחוטאים בחסד גמור, שתחשב עקירת הרצון כעקירת המעשה... וזה חסד ודאי שאינה משורת הדין". נמצא שבעלי תשובה זוכים למדרגה שאינה באה להם מכח עצמם, אלא מצד החסד האלוקי של רבש"ע. וכך מתבטא השפת אמת 10 :
כי הבעלי תשובה אין להם מקום והקב"ה נותן לו מקום והוא הסוכה. כי בנ"י המה עתה בעלי תשובה ויושבין בצלו של מקום. וכפי מה שיודע האדם שאין לו מקום מצ"ע (=מצד עצמו) נותן לו הקב"ה מקום. ומקום זה גבוה ממה שזוכה במעשיו. ועל זה אמרו במקום שבע"ת עומדין אין צדיקים גמורים יכולין לעמוד. כי הבע"ת יושבין במקום הניתן להם משמים כנ"ל.

מצד אחד "מקום שבעלי תשובה עומדים" הוא מדרגה מיוחדת, שהוא גבוה יותר ממה שאדם מסוגל להשיג מכח עצמו. אולם מצד שני הדבר גורר עליהם קטרוגים, כיון שמתעוררות טענות מדוע ניתן להם חסד זה. משום כך בני ישראל שנגאלים מיצר הרע בראש השנה וביוהכ"פ ע"י חסד עליון זקוקים להגנה, וזה תפקידה של הסוכה:
והנה בר"ה ויוכ"פ נגאלין בנ"י מיצה"ר בחסד עליון. ואחר זה צריכין הגנה יותר. כי התקון שאינו בא מצד זכות עצמו רודפין אחריו הקטרוגים. לכן הקב"ה מגין עלינו אח"כ בסוכה. וע"ז נאמר ברוך פודה ומציל. פודה בר"ה ויוכ"פ ומציל בסוכות שלא יבואו הקטרוגים להבא 11 .

מה הוא המקור לכך שהסוכה מגינה? ר' שמעון (סוכה ו, ב) סובר שסוכה צריכה ד' דפנות, ולמד זאת מהפסוק "וסכה תהיה לצל יומם מחרב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר" 12 . פירש שם רש"י שללא ד' מחיצות לאו מחסה מזרם הוא, שהרוח משיב את הזרם דרך דופן הפרוץ. במדרש 13 מוכח שמדובר על הגנה רוחנית מפני הדין לעתיד לבוא:
אמר להם הקב"ה לישראל בעה"ז אמרתי לכם שתעשו סוכה לשלם לי את גמולי שגמלתי עמכם שנא' בסוכות תשבו שבעת ימים למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו' ואני מעלה עליכם כאלו אתם גומלים לפני, אבל לעתיד לבא אני אופיע במלכותי ואני מגן עליכם כסוכה שנאמר (ישעיה ד) וסוכה תהיה לצל יומם.

כאמור, השפ"א רואה צורך בהגנה מפני הקטרוגים על החסד שנעשה עם ישראל בכך שנתקבלה תשובתם, והגנה זו נעשית על ידי הסוכה. כפי שיבואר להלן, מצות סוכה מחדדת את ההתבטלות הגמורה של אדם מישראל אל רבש"ע, באופן שכל מה שאדם עושה בדירתו נעשה לשם שמים ולצורך מצוה. לכן מצוה סוכה מבטאת את הדבקות הפנימית של ישראל ברבש"ע, ואת כך שהחטא הוא חיצוני להם ואינו שייך למהותם. משום כך שייכת בהם תשובה, המעבירה את הלכלוך החיצוני ומגלה את המהות הפנימית.

הסוכה היא סימן לנקודה הפנימית שבישראל
עם ישראל זוכה בימי הדין למחילה על חטאיו. זה ענינו של יוהכ"פ, כמו שאנו חותמים את ברכת קדושת היום - "מלך מוחל וסולח לעוונותינו ולעוונות עמו בית ישראל ומעביר אשמותינו בכל שנה ושנה". מחילה זו מביאה קטרוגים מצד אומות העולם שאינן זוכות למעלה זו, וכך אומרת הגמרא בתחילת מסכת עבודה זרה 14 : "לעתיד לבא מביא הקדוש ברוך הוא ספר תורה ומניחו בחיקו ואומר למי שעסק בה יבא ויטול שכרו". אומות העולם באים אף הם כדי ליטול שכר, וכאשר רבש"ע מוכיח להם שלא שמרו את התורה הם טוענים: "רבש"ע, ישראל שקיבלוה היכן קיימוה?" עד שהקב"ה אומר להם:
"מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה, יבא נבוכדנצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם, יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה, יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני (ואליהו בן ברכאל הבוזי) ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה, שנאמר: "יתנו עידיהם ויצדקו (ישעיהו מג)".

כבר שאל התוס' רי"ד שם: הרי תשובתו של הקב"ה מסתמכת על יחידים שנהגו בצדקות, אך מצבו של שאר העם לא היה כזה. אמנם חנניה מישאל ועזריה לא עבדו לצלם, אך שאר העם השתחוו לו! והוא עונה שהיחידים הצדיקים מגלים על תכונתו של העם כולו, "כיון שהיו בהם צדיקים שקיימו את התורה עדות היא לישראל שקיימו את התורה", לעומת אוה"ע שבהם לא מצאנו גם יחידים כאלה.
כיון שנסתתמה טענתם הם אומרים: "רבונו של עולם תנה לנו מראש ונעשנה". השפ"א 15 מפרש אמירה זו כבקשת חסד של חזרה בתשובה: "כי כל בע"ת הוא בחסד עליון שהקב"ה פושט יד לקבלו ולפנים משורת הדין. וע"ז טוענין הרשעים, כדאיתא בגמ' לעתיד לבוא אומות רוצין לשוב והש"י נותן להם מצות סוכה". טענת אוה"ע היא: הרי גם ישראל חוטאים לפעמים אלא שהם חוזרים בתשובה ורבש"ע מכפר להם לפנים משורת הדין, וא"כ מדוע לא תינתן גם לנו אפשרות זו? כדי להשיב על טענתם רבש"ע בוחן אותם ע"י מצות סוכה:
אמר להן הקדוש ברוך הוא שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח בערב שבת מהיכן יאכל בשבת? אלא אף על פי כן מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה … ואמאי קרי ליה מצוה קלה משום דלית ביה חסרון כיס. מיד כל אחד [ואחד] נוטל והולך ועושה סוכה בראש גגו והקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם חמה בתקופת תמוז וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו ויוצא, שנאמר ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו.

הגמרא מבארת שאין לטעון שמבחן זה אינו הוגן משום שהקב"ה הקשה עליהם באופן מיוחד על ידי שהקדיר להם חמה, כיון ש"ישראל נמי זימנין דמשכא להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא". גם הטענה מה בכך שיצאו מן הסוכה, הרי אמר רבא "מצטער פטור מן הסוכה" נדחית, כיון ש"נהי דפטור בעוטי מי מבעטי".
מצות סוכה מבחינה בין ישראל לאוה"ע. השפת אמת מסביר מדוע דוקא מצוה זו מוכיחה את עדיפותם של ישראל, ומאפינת את הנקודה המיוחדת שבהם.
והתשובה כי הקב"ה דיין אמת. ומי שיש בו נקודה פנימיות לטוב רק שאינו יכול להוציא מכח אל הפועל השי"ת עוזר לו. וכיון שיכול להיות תחת צלו ית' הוא סימן שיש בו נקודה של אמת כמ"ש [בזוה"ק] מאן דהוא מגזעא ושרשא דישראל ישבו בסוכות כו'. והרשעים א"י להיות בסוכה כדכתיב לא יגורך רע. וזה טעם מצות סוכה אחר המשפט בר"ה ויוכ"פ שהוא עדות על המשפט אמת.

מצות סוכה דורשת אפשרות של התבטלות טוטלית לרבש"ע. בישראל יש נקודה פנימית של דבקות אלקית שמכוחה הם יכולים לחסות בצילא דמהימנותא, כמו שציטט השפ"א את דברי הזוה"ק 16 : "מאן דהוא מגזעא ושרשא דישראל ישבו בסוכות". ודאי שגם מי שאינו מגזעא ושרשא דישראל מסוגל לשבת באופן פיזי בסוכה, אך ענינה של הסוכה אינו מצטמצם בכך. ענינה של הסוכה הוא שכל מה שעושה אדם בדירתו, בתחום הכי אישי ופרטי, אינו מנותק מהדבקות ברבש"ע. האכילה והשינה ושאר עניניו של אדם נעשים לשם שמים ומהוים מצוה אלוקית, ועל ידי כך אדם ממליך עליו את רבש"ע לגמרי. ודאי שלא כל אדם מישראל הגיע למדרגה זו, אך זו הסגולה המאפינת את כלל ישראל, ולכן הקב"ה עוזר להם להוציא אותה אל הפועל על ידי מגורים בסוכה. מי שאין בו סגולה זו הוא בגדר "רע", כיון שהרוע הוא חלק ממהותו, ועל זה נאמר "לא יגורך רע" שמשום כך אינו יכול לגור בסוכה. כך גם לענין חזרה בתשובה. מי שיש בו נקודה פנימית של דבקות אלוקית, אלא שנכשל וחטא, רבש"ע עוזר לו לחזור בתשובה שלימה. אולם אוה"ע שאין בהם נקודה זו אינם ראויים לחסד זה של חזרה בתשובה. לכן מצות סוכה היא עדות על כך שמשפטו של הקב"ה ביום הדין, המבוסס על תשובתם של ישראל, הוא משפט אמת.

עיקר כוונתם של ישראל היא לעבוד את ה' בלב טהור, מתוך הזדהות פנימית, ואילו העוונות מהוים מסך מבדיל בין האדם לבין בוראו, ומעכבים את האדם מלגלות את כוחותיו הרוחניים הנטועים בנשמתו. "כי אם עונתיכם היו מבדלים בינכם לבין אלהיכם" 17 . יש לחטא השפעה מתמשכת גם לאחר זמן עשייתו, כיון שלא רק המעשה יש בו פגם אלא בעיקר כוחות הנפש שהביאו את האדם אל המעשה האסור. מקור כל כוחות החיים היא הנשמה האלוקית שבאדם, ולכן עצם העובדה שהיתה לאדם תשוקה לעשות מעשה אסור, וכח הרצון לא היה מספיק חזק לעמוד כנגדה, יש בה כדי לגרום צער גדול ולעכב את השמחה. "כל חטא מדאיב את הלב, מפני שהוא סותר את האחדות שבין האישיות הפרטית עם כל ההויה כולה" 18 .
ישראל מבקשים מחילה וסליחה על עוונותיהם כדי שיוכלו לעבוד את ה' מתוך שמחה, ואילו העוונות מעכבים את השמחה. השפת אמת 19 עומד על כך שלפי זה בקשת הסליחה מקבלת ערך גבוה יותר, היא אינה באה מתוך צורך אישי של פחד מיום הדין, אלא לשם שמים, כדי שאפשר יהיה לעבוד את ה' באופן שלם יותר:
...אך באמת בנ"י עיקר בקשתם מחילה וסליחה כדי שיוכלו לעבוד השי"ת בלב טהור כמ"ש עמך הסליחה למען תורא.

השפת אמת קובע שעל פי זה "אחר יוהכ"פ שנתכפרו העונות ונטהרו נפשות בנ"י יש לקחת לעבודת הש"י בשמחה", כיון שהכוונה הגבוהה הזו נבחנת על ידי עבודת ה' בשמחה לאחר ימי הדין, ו"ע"י שעובדין אח"כ בשמחה הוא סימן שבקשת הסליחה הי' לשם שמים".
עבודת ה' בשמחה לאחר ימי הדין אינה רק דרישה שבאה לאחר יוהכ"פ, אלא היא זכות שמסייעת לאדם ביום הדין עצמו, כיון שרבש"ע רואה עתידות ומכפר לאדם גם בזכות זו. כך מסביר השפ"א את הדקדוק במלים "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך כי כבר רצה האלקים את מעשיך" - רבש"ע כבר רצה את מעשיך, את עבודת ה' בשמחה, והביא אותם בחשבון ביום הדין.

הסוכה היא מדרגה עליונה יותר של תשובה
הישיבה בסוכה מבטאת את הרצון להיות מונהגים לגמרי על ידי רבש"ע. זו הודעה שאנו, בבחירתנו, מעדיפים לוותר על הבחירה החופשית ולתת לרבש"ע להנחותנו בדרך מישור.
ולכן אף כי הבחירה ניתן לאדם עכ"ז יש גם לזה בחירה. שבוחר בכל נפשו שלא להיות בבחירתו. רק בוחר בהנהגתו ית' שינחנו באורח מישור 20 .

השפת אמת קובע כאן שהאדם הדבק ברבש"ע בכל נפשו יכול בבחירתו לרצות בהנהגתו של הקב"ה ללא עיכוב של גורמים חיצוניים. יתכן שהמקור לדברי השפ"א הוא בגמרא במסכת ערכין 21 הדנה בפסוק 22 "ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד", ואומרת:
אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? אלא… דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה.

אנשי כנסת הגדולה בקשו רחמים כדי לבטל את יצר ע"ז, וזכות זו הגינה על אנשי דורם כסוכה. במקום אחר 23 מתוארת תפילתם של אנשי כנסת הגדולה:
"ויזעקו בקול גדול אל ה' אלהיהם (נחמיה ט)" מאי אמור? אמר רב יהודה ואיתימא רב יונתן: בייא בייא! היינו דאחרביה לביתא וקליא להיכלא, וקטלינהו לצדיקי, ואגלינהו לישראל מארעייהו, ועדיין הוא מרקד בינן. כלום יהבתיה לן אלא לקבולי ביה אגרא - לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן!

ביטול יצרא דעבודה זרה הוא בעצם ויתור על הבחירה החופשית בכל הנוגע לחטא ע"ז. מהלך כזה אינו פשוט, כיון ששכרו של אדם נקבע "לפום צערא אגרא", ככל שאדם משקיע מאמץ כדי להתגבר על יצרו כך שכרו גדול יותר, ואם ניטלת ממנו הבחירה החופשית אין מקום לשכר. הכרעת אנשי כנה"ג בהתלבטות זו היתה שעדיף לוותר על השכר המגיע למתגבר על יצרו ובלבד שלא להיכשל בחטא ע"ז, "לא איהו בעינן ולא אגריה בעינן". הצעד הזה יש בו זכות שהגינה על ישראל כסוכה, כיון שגם הסוכה יש בה תוכן של הגנה. "לא מפני החוזק החמרי שבמחיצותיה הקלושות והחלשות, שתים כהלכתן ושלישית אפ' טפח, אלא מפני שהחוק, דבר ד', הוא אשר גזר אומר שבימי החג הקדוש הזה חג האסיף, זאת היא בית דירתנו" 24 .
התורה אומרת "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" 25 , ונחלקו חכמים 26 באלו סוכות הושיב הקב"ה את ישראל: "ענני כבוד היו - דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר סוכות ממש עשו להם". הטור 27 הביא את שיטתו של ר' אליעזר: "והסוכות שאומר הכתוב שהושיבנו בהם הם ענני כבודו שהקיפן בהם לבל יכה בהם שרב ושמש". השפת אמת 28 מבאר שתפקידם של ענני הכבוד לא היה רק להגן מפני שרב ושמש, והוא מביא את דברי הזוה"ק 29 :
רבי אלעזר פתח: כה אמר יי' זכרתי לך חסד נעוריך וגו' (ירמיה ב), האי קרא על כ"י [=כנסת ישראל] אתמר בשעתא דהות אזלא במדברא עמהון דישראל, זכרתי לך חסד דא עננא דאהרן דנטלא בחמש אחרנין דאתקשרו עלך ונהירו עלך, אהבת כלולותיך דאשתכללו לך (ס"א וכלהו אשתכללו בך) ואעטרו לך ואתקינו לך ככלה דתעדי תכשיטהא וכ"כ למה, בגין לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.

ענני הכבוד נקראים כאן "עננא דאהרן" כיון שניתנו לישראל בזכות אהרן, כמו שאמרה הגמרא 30 : "שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה… מת אהרן - נסתלקו ענני כבוד". יתירה מתנתו של אהרן שיש לה זכר לדורות. השפת אמת הסביר שאהרן זכה לכך בגלל התשובה 31 :
לפי שאהרן הי' בעל תשובה והכניס עצמו בחטא ישראל והשיב אח"כ כולם בתשובה. לכן מתנה שלו נשאר לדורות שאחר עשי"ת מתגלה הארת ענני כבוד בסוכות.

הסוכה מגינה על ישראל על ידי שהיא מאחדת אותם, וזו "אהבת כלולותיך" שכל ישראל נכללים כאחד. השפת אמת 32 מצא לכך רמז בדברי חז"ל "כל ישראל ראוין לישב בסוכה אחת" 33 , וכן בשם החג "חג האסיף". זה גם עניינה של מצות ד' מינים שבלולב שכוללת את כל חלקי עם ישראל. ובמה זכו לכך? משום "לכתך אחרי במדבר", משום ההתבטלות הגמורה אל הרצון האלוקי. עם ישראל עזב את החשבונות החומריים, הטבעיים, והלך אחר רבש"ע אל המדבר כדי לחיות חיים שמעל הטבע 34 .
גם לישיבה בסוכה, בצילא דמהימנותא, יש משמעות דומה כיון שהיא מבטאת התבטלות גמורה כלפי רבש"ע. אין לנו בית משלנו, ואנו רק אורחים של הקב"ה ויושבים בצלו. התבטלות זו באה מאהבת ה' שעשה עמנו חסד וטהר אותנו מחטאינו 35 .




^ 1.. אליהו רבה פרשה ג.
^ 2.. מאמר שלישי פרק לג.
^ 3.. סוכות תרנא, עמ' 220.
^ 4.. רמב"ם הל' בית הבחירה ז א: מצות עשה ליראה מן המקדש שנאמר ומקדשי תיראו ולא מן המקדש אתה ירא אלא ממי שצוה על יראתו:
^ 5.. דברים יב-יב.
^ 6.. בראשית לא-מב: "לולי אלהי אבי אלהי אברהם ופחד יצחק היה לי". שם פס' נג: "וישבע יעקב בפחד אביו יצחק".
^ 7.. שנת תרלט, ד"ה והיית אך שמח. ראה גם שנת תרמג, ד"ה השמחה.
^ 8.. ספרי זוטא פיסקא לא אות כב: "אמר אך לחלוק חלודה שלהן".
^ 9.. פרק ד - בדרך קנית הזהירות.
^ 10.. לסוכות שנת תרל"ו.
^ 11.. המשך דברי השפ"א שם.
^ 12.. ישעיהו ד ו.
^ 13. . מדרש תנחומא אמור פרק כב. ראה גם מקורות נוספים: השל"ה (ספר שמות, פרשת ויקהל פקודי, תורה אור ג') הביא את המדרש בעקידה פרשת ויקהל: "אמר להם הקב"ה לישראל, אתם עשיתם לי משכן מיריעות עזים אני אגין עליכם לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה ד, ה) 'וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כבוד חופה, וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר'". ראה גם ספר מאור ושמש (רמזי יום א' של סוכות ד"ה או): סוכה לשון סכך והגנה שהסוכה מגנת עלינו מכל מיני מקטרגין ומכל רע, וגם לעתיד ינצלו ישראל על ידה מלהט היום הבא כמאמר הכתוב וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם ומטר כי ימטר על רשעים וגו', שגם לעתיד ינצלו על ידי הסוכה שהיא צילא דמהימנותא והסוכה תגין עליהם מחמת האמונה שהאמינו בה' בעולם הזה ועשו כל המצות מחמת אמונתם בו יתברך, וקבלו עליהם עול מלכותו והמשיכו אלהותו עליהם ולכן לא יזיקו להם חום השמש ולהט יום הבא וינצלו מכל מיני פורעניות.
^ 14.. ב, א.
^ 15.. סוכות תרלה.
^ 16.. חלק ג', פרשת אמור דף קג א.
^ 17.. ישעיהו נט ב.
^ 18.. אורות התשובה ח ג.
^ 19.. ליום הכיפורים תרנא.
^ 20.. שפת אמת, סוכות שנת תרלה.
^ 21.. דף לב עמוד ב.
^ 22.. נחמיה ח-יז.
^ 23.. מסכת סנהדרין דף סד עמוד א.
^ 24.. מאמרי הראי"ה א' עמ' 149.
^ 25.. ויקרא כג-מג.
^ 26.. מסכת סוכה דף יא עמוד ב.
^ 27.. טור אורח חיים סימן תרכה.
^ 28.. סוכות שנת תרלה.
^ 29.. זוהר כרך ג (ויקרא) פרשת אמור דף קג עמוד ב.
^ 30. . מסכת תענית דף ט עמוד א: שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן: משה, ואהרן, ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן: באר, וענן, ומן. באר - בזכות מרים, עמוד ענן - בזכות אהרן, מן - בזכות משה … מת אהרן - נסתלקו ענני כבוד.
^ 31.. שפת אמת ספר דברים - לסוכות - שנת תרנ"א.
^ 32.. לחג הסוכות תרנא.
^ 33.. סוכה כז-ב.
^ 34. . ראה אגרות ראי"ה ג-נט: "ויושבים אנו בסוכות, זכר לאותן הסוכות של הדור הפלאי, דור הדורות, דור המדבר, אשר קפל בעוזו וכלליותו את כל הדורות כולם והטביע בקרב כולם את הלמעלה מהטבעיות, את אור ד' עליון הרחב והחפשי, זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי בארץ לא זרועה".
^ 35. . יתכן גם לומר שתשובה מיראה באה מתוך חשבון פרטי של האדם הדואג למעלתו הרוחנית. לעומת זאת, כאשר אדם מבטל עצמו אל רבש"ע, עד כדי שמרצונו הוא מוותר על הבחירה החופשית, הדבר בא מתוך דאגה לכך שלא יהיה חילול ה' בעולם, ובזה מתבטאת אהבת ה' ולכן זו תשובה מאהבה.


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il