בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • פסחים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

מסכת פסחים דף קי"ד

undefined

הרב אורי בריליאנט

ח' מרחשוון תשע"ד
2 דק' קריאה 16 דק' האזנה

(קיד. במשנה – קטו. 8+)

חלק א - סדר הברכות בקידוש

משנה + ברייתא:

ב"ש – יום, יין

  1. 1.שהיום גורם ליין שיבוא.
  2. 2.היום נכנס קודם.

בגמרא בהמשך – כמה שיותר להקדים עדיף).

ב"ה – יין, יום

  1. 1.בלי יין אין קידוש.
  2. 2.היין תדיר.

והלכה כב"ה.

למה נצרך, הרי יצאה בת קול שהלכה כמותם?

  1. 1.לפני הבת קול.
  2. 2.כרי' יהושע שאין משגיחין בבת קול.

 

(קיד. משנה שנייה)

חלק ב – כרפס ומרור

עקרונית עדיף שיאכל ירק אחד לכרפס וירק אחר למרור, ולכתחילה צריך שהמרור יהיה אחרי המצה ולא בזמן הכרפס.
אבל, אם אוכל לשניהם את אותו ירק - האם יצא בראשון (בכרפס) גם במרור (אפילו שלא התכוון)? תלוי האם מצוות צריכות כוונה.

ביאור המשנה

"הביאו לפניו" את השולחן (תוס'), עושה שני דברים:

  1. 1.כרפס – "מטבל בחזרת" = מקיים את מצוות טיבול בחזרת, כדי להתמיה התינוקות (בעצם האכילה, בטיבול).
    "עד שיגיע לפרפרת הפת" – עד שיגיע לשלב הבא שזה אכילת המרור שהיא "פרפרת הפת".
  2. 2.מרור – "הביאו לפניו מצה וחזרת וחרוסת" (תוס' – הכל היה לפניו בתחילת הסדר, אך מסלקים השולחן ומחזירים).

המחלוקת:

 

ר"ל – מצוות צריכות כוונה

מצוות לא צריכות כוונה

במשנה – מביאים לפני פעמיים, פעם בשביל כרפס ופעם בשביל מרור, ובשניהם מטבל.

הראשון לשם כרפס (היכר)
השני לשם מרור (לכן מטבל שוב),
ולא יוצא בראשון גם בהיכר וגם במרור, כי לא כיוון.

מטבל פעמיים בשביל יותר היכר לתינוקות,

הראשון מרור, השני היכר,
ולכן עדיף לא לעשות שניהם מחזרת כדי שלא להקדים את המרור למצה.

 

למה המשנה דיברה שבשניהם השתמש במרור?

להשמיע שאפילו שהראשון מרור – לא יצא.

למה לסבך את המקרה שיצא ידי חובה בראשון? הרי המשנה יכלה לדבר על שהראשון ירק אחר, ולהתמקד בחידוש שצריך שני טיבולים?

תשובה – היינו חושבים שאם יש לו רק חזרת, עדיף שידלג על הטיבול הראשון כדי לא לצאת ידי חובת מרור לפני המצה. קמ"ל שבכ"ז מטבל ויוצא במרור לפני הזמן.

בברייתות

2. רי"ס – למרות שאת הכרפס עשה עם חזרת, מצווה להביא שוב חזרת בשביל מרור.

"מצווה" – משמע חובה של ממש, ולא רק להיכר התינוקות.

1. "אכלן בלא מתכוון – יצא".

מתי מברך ומתי עדיף שיצא ידי מרור? (קיד: 6-)

אדמה – על הראשון, וכולל גם את השני.

מרור – לפני האכילה שבה יותא ידי חובת מרור.

הדיון בגמרא:

רב הונא – יברך מרור על השני.

רב חסדא – לכתחילה עדיף שיכוון לצאת במרור בראשון ושם יברך.

בראשון.

 

 

(קיד: שליש תחתון עד 6-)

חלק ג – שני תבשילים

שני התבשילים הם זכר לקרבן פסח וקרבן חגיגה (כדי שהפסח יאכל על השובע).

עד כמה צריך שיהיו דומים להם?

  1. A.האם דווקא בשר?

רב הונא – לא חייבים בשר, אלא אפילו סלק ואורז.

  1. 1.רבא רצה דווקא את זה, כיון שזאת הדוגמא שהביא רב הונא.
  2. 2.מכאן שלא חוששים לרי"ח בן נורי שאורז מין דגן הוא ונחשב חמץ.

רב יוסף – דווקא שני מיני בשר (כמו הקרבנות).

  1. B.האם ממש שני תבשילים נפרדים?

רב הונא ורב יוסף – משמע שנפרדים לגמרי.

חזקיה ורבינא – גם כשנעשו יחד –

חזקיה – דג וביצה שעליו.

רבינא – עצם עם בשר + רוטב שעליו.

שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il