(שטז. 3+ שטז: 1-)

א. חרוסת

האם מצווה דווקא בחרוסת?

ת"ק – לא,

            ר' אמי – מטבלים בו משום הקפא שבחזרת.

אגב, ר' אסי – רשימה של מאכלים שהם תרופה למאכל אחר.

ר"א בר' צדוק – כן,

            ר' לוי – זכר לתפוח – "תחת התפוח עוררתיך" – לכן צריך שיהיה חמוץ (תפוח, יין)

            רי"ח – זכר לטיט – לכן צריך שיהיה סמיך.

                                ויש חיזוק מברייתא שהחרוסת זכר לטיט, והתבלין שבתוכה זכר לתבן.

ב. שאלת הילד – "מה נשתנה"

א. כשהבן לא יכול לשאול

            במשנה – אביו מלמדו.

            בברייתא – אשתו (אם א"א ללמד את הבן), אפילו שני ת"ח שואלים זה את זה , שואל לעצמו.

ב. מתי לא צריך מה נשתנה?

1. 1.בדף הקודם – כשאביי הקטן שאל למה עקרו את השולחן.
2. 2.אם הבן שאל באופן ספונטני על מזיגת הכוס לפני הסעודה

רשב"ם – לא צריך, תוס' – צריך.

1. 3.בסוף עמוד א – כשרב נחמן שאל את עבדו מה עבד ששוחרר צריך לומר לאדונו, והלה אמר שצריך להודות לו.

(אפילו שאין כאן שאלה, עצם זה שעורר עניין בשומעים זה מספיק,

            ויש שלא גורסים שבזה נפטר מלומר מה נשתנה).

ג. השאלות במה נשתנה

1. 1.חמץ ומצה – מצה.
2. 2.שאר ירקות – מרור.
3. 3.בשר צלי שלוק ומבושל – צלי.

הערות:

מתייחס למה שמונח על השולחן מתחילת הסדר, לא למה שיאכלו ב"שולחן עורך".

בהנחה שגם את החגיגה אוכלים צלי.
אחרי החורבן זה השתנה ל-יושבים – מסובים.

1. 4.מטבילים
   משנה – בכל הלילות פעם אחת, הלילה – 2.

דחייה – בשאר הלילות לא חייבים כלל!

שלב שני – בכל הלילות אין חייבים אפילו 1, הלילה חייבים 2

            דחייה – הרי זה לא ממש חיוב, אלא בשביל היכר לתינוקות.

שלב שלישי – בכל הלילות אין נוהגים אפילו 1, הלילה נוהגים 2.

(הכוונה שלא נהגו להטביל קודם לסעודה אפילו 1, וכאן הטבילו 2 קודם עיקר הסעודה).

 

ג. סיפור יציאת מצרים – המשך סדר ה"מגיד".

א. מתחיל בגנות ומסיים בשבח

            רב – רוחני – מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו.      

            שמואל – פיזית – עבדים היינו לפרעה במצרים.

                (למעשה בהגדה אנחנו עושים שני סבבים, כשתי השיטות).

ב. דורש את פסוקי מקרא ביכורים.

ג. המשך ההגדה –

1. 1.כל שלא אמר שלושה דברים לא יצא – פסח, מצה ומרור, עם ההסברים.

הערות:

1. a.מצה על שום שלא הספיק להחמיץ. נשים לב שהיה גם ציווי על המצה לפני היציאה.
2. b.רבא –יגביה אותם כשאומר, אך לא כשאומר פסח אחרי החורבן (אינו הפסח, ויראה כקודשים בחוץ).
3. 2.חייב אדם לראות את עצמו

משנה - "בעבוד זה עשה ה' לי...".

רבא – "ואותנו הוציא משם...".

1. 3.הודאה והלל

"לפיכך אנחנו חייבים...",

הלל (ב"ש – מזמור 1, ב"ה – 2 מזמורים),

וחותם בגאולה (ר"ט – בכה קצרה, ר"ע – ארוכה עם חתימה גם בסוף).

 

ד. סומא – האם חייב במצה ובסיפור יציאת מצרים

רב אחא ב"י – פטור ("בעבור זה" – גזירה שווה לבן סורר שהוריו סומים).

רב ששת ורב יוסף – חייב (שהרי היו עיוורים וערכו הסדר בביתם).

1. 1.לדעתם החיוב בזה"ז דרבנן, ולכן חכמים יכולים להחמיר על סומא.

דחייה – כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון,
(הרי ראב"י סובר שזה דרבנן ובכל זאת פוטר סומא כעין דאורייתא).

1. 2.חולקים על הלימוד של רב אחא ב"י, ("זה" נצרך לפשט ולא לדרשה).

           

שיעור דף יומי בקיצור - באדיבות הדף היומי של אתר סיני