בשו"ע כתוב: "צריך ליזהר מאוד בכבוד אביו ואימו ובמוראם" (יו"ד סי' ר"מ סע' א) וחז"ל מרחיבים בסיפורים מוכרים ועוצמתיים ביחס לזהירות הנדרשת במצווה זו, וביחס לשכרם של אלו המקיימים אותה, כפי שאומרת התורה עצמה: "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך על האדמה אשר ה' אלוקיך נותן לך".

בדור שלנו, אנו עומדים מול מציאות חדשה שלא נתקלו בה בדורות קודמים. בדרך כלל, ההשכלה התורנית שלנו גבוהה יותר לעומת השכלתו של הדור הקודם, וכתוצאה מכך, יש מצבים שאנו מקפידים יותר באופן כללי על ההלכות, ובמיוחד על הלכות כשרות, ודור ההורים לא תמיד מבין זאת ולא בהכרח מתחבר לדברים. בחיוך, אפשר לומר שזהו מעין "צער גידול הורים"...
בהלכות כיבוד אב ואם בשו"ע (שם סע' ט"ו) כתוב: "אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצוות עשה, בין מצוות לא תעשה, אפילו מצוות של דבריהם - לא ישמע לו", וטעם הדבר מובא בש"ך: "דכתיב :"איש אימו ואביו תיראו, אני ה'" - כולכם (גם ההורים) חייבים בכבודי".
לעיתים, הפער ברמות ההקפדה יוצר קושי לאכול אצל ההורים. מאות שאלות נשאלנו על כך, כיצד יש לנהוג במצבים שונים ומשונים שאין כאן מקום לפרטם, אך בכל זאת ננסה לתת קו הלכתי כללי שעל פיו יש לבחון כל מצב לגופו ולהכריע בהתאם.
ברור שהמצב הרצוי הוא שלא לרדת בשום מצב מרמת הכשרות שאנו רגילים בה, ובכל זאת, במציאות מורכבת יש מקום לפעול לפי ההבחנה הבאה:
ראשית צריך לזכור שדברים רבים יש באפשרותנו לפתור ולתקן בצורה פשוטה למדי (כמו הפרשת תרומות ומעשרות).
אמנם, בדברים הנוגעים לספקות באיסורי דאורייתא אין מקום להקל ולעגל פינות (למשל בפירות ערלה ולעניין חרקים), אך מאידך, באיסורי דרבנן יש בהחלט פתח נרחב להקל במצבים מסוימים (כדוגמת חטיפים המכילים רכיבי חלב גוי).
כדי לקבל הכרעות נכונות במה להקל ובמה להחמיר, יש כמובן צורך בלימוד הלכות ובמתן תשומת לב להכרת המציאות הכשרותית.
אבל כמובן, חשוב תמיד להקפיד בדרך הדיבור וההתנהלות מול ההורים, שיהיו דברים היוצאים מן הלב ויתקבלו בעז"ה על לב ההורים.
שנזכה לראות בהתקיימות דברי הנביא: "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם"

באדיבות: כושרות יעוץ והכוונה בכשרות