האמת היא ששרה אמנו, כרוב האמהות בעבר ובהווה בחיים היהודיים, לא קיבלה את המגיע לה. רש"י, שמצטט את המדרש בבואו לתאר את חייה של שרה אמנו, אומר שכל שנות חייה היו "לטובה". הוא ודאי מתכוון "לטובה" במובן הרוחני והקדוש, מפני שבחייה הגשמיים היא חוותה מעט מאוד טוב: נדודים ברחבי מזרח התיכון בעקבות בעלה איש החזון אל יעדים זרים ולא מוכרים, ההילקחות בעל כורחה להרמון של פרעה, העקרות, העובדה שהגר אמתה נעשתה אשתו של אברהם וניסתה לתפוס את מקומה בבית, החטיפה על ידי אבימלך מלך פלשתים, הסכנה לחיי בנה היקר מידי אחיו-למחצה התוקפני והאלים ישמעאל ומותה כמעט חמישים שנה לפני מות בעלה.
כל אלה אינם דברים שיוצרים חיים מאושרים ו"טובים". למעשה, הם מעלים את השאלה הנצחית "מדוע דברים רעים קורים לאנשים טובים?"
אבל חרף חוסר היכולת שלנו להשיב תשובה אמיתית לשאלה הזאת באופן משכנע והגיוני, אנחנו צריכים, במבט לאחור, לראות את שרה אמנו באור מחודש של יראת כבוד והערכה. אנשים פחותים היו מתרסקים מסדרת אירועים כזאת בימי חייהם. המשנה מדברת על עשרה ניסיונות שבהם עמד אברהם אבינו. צריך להזכיר גם את הניסיונות ששרה אמנו עמדה בהם בחייה.
"חכמות נשים בנתה ביתה" אמר שלמה המלך. את זה בוודאי אפשר לומר על בית אברהם, הבית המייסד של העם היהודי. חוכמתה של שרה ועוז רוחה היו יסוד הבית הזה.
בחיי היומיום יש רגעים של סכנה, תסכול, אכזבה ואפילו טרגדיה. מי מבינינו יכול לומר באמת ובתמים שכל שנות חייו היו "לטובה"? במצב הזה, אנחנו צריכים לחזור להבנה ש"לטובה" בחיי שרה אמנו בוודאי הכוונה למובן הרוחני - מחויבות מתמדת לעבודת השם, לעזרה לזולת, לאופטימיות ולאורח חיים נעלה יותר מקיום גופני גרידא - ולהבין שגם אנחנו חייבים לחפש פירוש של "לטובה" בחיים שלנו.
המאמץ למצוא גישה של "לטובה" בחיים הוא לב התורה והפולחן היהודי. פעם הייתי צריך ללכת לבית דין רבני בישראל כדי להירשם כאדם נשוי. כפי שקורה לא פעם במשרדי ממשלה בישראל, ההמתנה לקבלת שירות הייתה ארוכה, האווירה לא מאוד נעימה והפקיד שטיפל בעניין היה זעוף ואדיש לבעיה שלי.
לבסוף יצא רב נפלא מאחד המשרדים בפנים וטיפל בי ובעניין שלי במהירות ובחמימות. כשהייתי טיפש מספיק להתחיל להתלונן בפניו על ההמתנה הממושכת והפקיד הלא משתדל, היסה אותי הרב בעדינות ואמר "כאן, בארץ ישראל, הכול טוב." וכאשר אדם נמצא ברמה רוחנית כזאת, זה בוודאי נכון.