בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • וישב
לחץ להקדשת שיעור זה

'פולסא דנורא'

undefined

הרב נתנאל יוסיפון

תשע"ד
3 דק' קריאה
יום שישי, יט כסליו, הוא יום ההילולא של המנהיג הגדול של תנועת החסידות, המגיד ממזריטש זי"ע. על הנסיבות שהובילו לפטירתו, מספרים חסידים סיפור הנוגע ויורד עד תהום, וממנו יכולים אנו ללמוד כיצד להתנהג במחלוקות ימינו-
בימיו האחרונים של המגיד התגברה איבתם של המתנגדים אל החסידים, עד שנידו אותם ואסרו להתחבר ולהתחתן איתם, לאכול מפיתם ולשתות מיינם. תלמידי המגיד קבלו על כך בפני רבם בכל שלוש הסעודות של שבת, אך המגיד שתק והתעלם מדבריהם.
במוצאי שבת קודש התחברו עשרה תלמידים, והטילו בחשאי בבית המדרש חרם נגדי על המחרימים. כשנשלם הנידוי, הלכו התלמידים לישון. והנה, לאחר כשעה, שמעו התלמידים את קול נקישות הקביים, שהלך איתם המגיד מפני מחלת רגליו.
מיד קמו התלמידים ממשכבם, נטלו את ידיהם, ועמדו לפני רבם. אמר להם המגיד: "בני, מה עשיתם"?
השיבו – "כשל כוח הסבל".
אמר הרבי – "הסכלתם עשות, ואת ראשכם הפסדתם" (כלומר – בגלל הטלת החרם, הוכרח המגיד – ראש החבורה להסתלק. אך יש גירסא המוסיפה לסיפור, שבאותה שעה הבטיח המגיד לתלמידיו, שמכאן ואילך בעת המחלוקות של החסידים והמתנגדים תצליח תורת החסידות להתגבר ולהתפשט). באותה שנה נפטר המגיד.
בעת מחלוקת רעיונית, אנשים רבים נוטים לאמץ דרכי תגובה שמתאימים למחלוקת מעשית. אנשים חושבים למגר דעות רוחניות בעזרת חרב וחנית, בתי כלא, חרמות גידופים ועוד. בשדה המערכה המעשי כשצד אחד צודק והשני פושע, אמצעים אלו מועילים לעיתים. אך בשדה הרוח, ההתמודדות צריכה להיות בעיקרה רעיונית.
אם יש נקודת אמת בצד השני, הוא לא יעלם בנידוי וכדומה. עליך להשיב לטענותיו, לשכנע וכדומה. יתכן שלעיתים יסייע להצניע את דעתו ואפילו לסלק את ספריו, או להדגיש את דעתך באמצעים חריפים, אך עיקר המאבק מתרחש בשדה הרוח.
דוגמא טובה לכך מצויה בפרשתנו. את הוויכוח בין יוסף והאחים, ששורשו בוויכוח רוחני כפי שביארו מפרשים שונים, ניסו האחים להכריע בעזרת סילוק האובייקט המפריע לבית העבדים במצריים. אך דווקא הירידה לבור הכלא, נתנה את הכלים המתאימים ליוסף להופיע את דרכו ומשנתו לעיני כל העמים.
כך גם בחג החנוכה. היוונים ניסו בכוח הזרוע להכריע את דרכה הרוחנית של היהדות, אך דווקא התמודדות זו גרמה לגיבוש הזהות היהודית ביתר שאת. ניצחון החשמונאים בשדה הקרב בישר את העובדה שהיהדות הצליחה לעמוד מול התרבות היוונית השולטת בכיפת העולם, ואף לצאת כמנצחת. זהו נס פך השמן, הנראה כנס קטן ביחס לניצחונות המופלאים במלחמה, אך הוא מבטא את עיקר הסיפור.
כבר אמר חכם אחד, שכל דרך רעיונית חדשה, זקוקה לתחנה בבית הכלא, כדי להתפתח ולהתגבש. לפני מספר שנים, פקדתי פעם את ביתו של תלמיד חכם חשוב, שהיה בר פלוגתא לרעיונותיו של אדם רב השפעה. באותה תקופה, החלה המשטרה לגלות שרעיונותיו של בר הפלוגתא מסוכנים ועלולים לגרום למעשים בעייתיים (המחלוקת לא היתה קשורה לנושא – ארץ ישראל). סח לי הרב: המשטרה פנתה אלי בשאלה – כיצד לנהוג עם אותו פלוני שחולק עליך? עניתי להם – הדבר החשוב ביותר, שלא תכניסו אותו לכלא. זה רק יחזק את דרכו. ברעיונות נאבקים בדרכים רעיוניות.
ובחזרה ל – יט כסליו, כשתלמידי המגיד בחרו להתמודד בדרך הנידוי, הם הפסידו את ראשם, הצד הרוחני. ובהמשך להיפך – כשניסו המתנגדים לבלום את התפשטות תורת החסידות בעזרת כליאתו של בעל התניא, הצליחה תורת החסידות להתגבר ולהפיץ את מעיינותיה. ובאמת בעת שחרורו מהכלא, ציווה בעל התניא (אגרות הקודש ב') לחסידיו "לבלתי רום לבבם מאחיהם... לא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם, חס וחלילה".
אל לנו להיבהל ממחלוקות רעיוניות לאמיתה של תורה. הן מעידות שבית המדרש חי, תוסס ורלוונטי לחיים. ונתפלל שתגבר דרך היהדות הנאמנה לה' ולתורתו בימים ההם בזמן הזה.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il