אחד מרגעי השיא של פרשתנו הוא אותו רגע של התעלות שהפך להיות סמל לדורות. דוגמא ומופת להתגברות בעבודת ד' - זהו רגע מנוסתו של יוסף מאשת פוטיפר ועמידתו בנסיון.
חז"ל קושרים את הזכות של מנוסה זו לנס קריעת ים סוף. וזה לשון המדרש: "שמעון איש קטרון אומר בזכות עצמות של יוסף אני קורע להם את הים שנ' ויעזוב בגדו אצלה וינס החוצה (בראשית לט יב) וכתיב הים ראה וינס (תהלים קיד ג)" (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה ג).
המנוסה נזכרת גם בהפטרת פרשת וישב בנבואתו של עמוס:
"וְאָבַד מָנוֹס מִקָּל וְחָזָק לֹא יְאַמֵּץ כֹּחוֹ וְגִבּוֹר לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ: וְתֹפֵשׂ הַקֶּשֶׁת לֹא יַעֲמֹד וְקַל בְּרַגְלָיו לֹא יְמַלֵּט וְרֹכֵב הַסּוּס לֹא יְמַלֵּט נַפְשׁוֹ: וְאַמִּיץ לִבּוֹ בַּגִּבּוֹרִים עָרוֹם יָנוּס בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם יְקֹוָק" (עמוס ב' יד-טז).
מנוסה זו נזכרת שוב בסופו של הספר. "וז"ל הכתוב:
"רָאִיתִי אֶת אֲדֹנָי נִצָּב עַל הַמִּזְבֵּחַ וַיֹּאמֶר הַךְ הַכַּפְתּוֹר וְיִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים וּבְצַעַם בְּרֹאשׁ כֻּלָּם וְאַחֲרִיתָם בַּחֶרֶב אֶהֱרֹג לֹא יָנוּס לָהֶם נָס וְלֹא יִמָּלֵט לָהֶם פָּלִיט" (ט' א).
שתי המנוסות הללו שליליות והן באות כעונש על "מכירת יוסף", הנזכרת גם היא בהפטרה:
"כֹּה אָמַר יְקֹוָק עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם" (ב' ו).
הכוונה היא לרעידת האדמה שסימנה את נפילתו של עוזיהו ואחר כך את המנוסה של צבאו וצבאו של ירבעם השני והתמוטטות האימפריה שהקימו.
אי אפשר לסיים את הדיון במנוסה בלי להביא גם את דברי הנביא זכריה (שנקראים גם הם כהפטרה בחג הסוכות). הנביא זכריה משתמש בלשונו של הנביא עמוס אבל הופך את הנבואה לטובה. וז"ל:
"וְיָצָא יְקֹוָק וְנִלְחַם בַּגּוֹיִם הָהֵם כְּיוֹם הִלָּחֲמוֹ בְּיוֹם קְרָב: וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם מִקֶּדֶם וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים מֵחֶצְיוֹ מִזְרָחָה וָיָמָּה גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד וּמָשׁ חֲצִי הָהָר צָפוֹנָה וְחֶצְיוֹ נֶגְבָּה: וְנַסְתֶּם גֵּיא הָרַי כִּי יַגִּיעַ גֵּי הָרִים אֶל אָצַל וְנַסְתֶּם כַּאֲשֶׁר נַסְתֶּם מִפְּנֵי הָרַעַשׁ בִּימֵי עֻזִּיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה וּבָא יְקֹוָק אֱלֹהַי כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ: וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא לֹא יִהְיֶה אוֹר יְקָרוֹת וְקִפָּאוֹן: וְהָיָה יוֹם אֶחָד הוּא יִוָּדַע לַיקֹוָק לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה וְהָיָה לְעֵת עֶרֶב יִהְיֶה אוֹר:
וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלִַם חֶצְיָם אֶל הַיָּם הַקַּדְמוֹנִי וְחֶצְיָם אֶל הַיָּם הָאַחֲרוֹן בַּקַּיִץ וּבָחֹרֶף יִהְיֶה" (זכריה י"ד ג-ח).
גם בנבואה זו נזכרים רעידת האדמה והמנוסה. אבל כאן הכל חיובי, רעידת האדמה מבשרת גאולה וישועה. כמו שבעבר הים נבקע לשני חלקים בזכות מנוסת יוסף גם כאן ההר יבקע לשני חלקים חלקו ינוע צפונה וחלקו ינוע דרומה והמים החיים יבקעו וילכו לשני כיוונים. חלקם אל ים המלח מזרחה וחלקם אל הים התיכון. מעין חזרה על הגאולה שהייתה בזמן יציאת מצרים על ים סוף.
הלקח לדורות הוא ששכר מצוה ועמידה בנסיון נצבר לדורי דורות כמאמר הכתוב
"נֹצֵר חֶסֶד לָאֲלָפִים" (שמות ל"ד ז).

הבה נתפלל כי נהיה גם אנו ראויים לנסים בזכות יוסף הצדיק.