בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • שמונה פרקים לרמב"ם
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

כ"ח כסלו תשע"ד

פרק ח'

איך יתכן שה' יגזור על אומה שתרשיע, אולם לאדם הפרטי תהיה האפשרות לבחור? היום נראה כיצד הרמב"ם מיישב את הפסוקים שנראה שהם סותרים את עקרון הבחירה החופשית.

undefined

בשביל הנשמה

כ"ח כסלו תשע"ד
4 דק' קריאה
ביאור גזירת בין הבתרים
וְהִנֵּה נִשְׁאַר לָנוּ דָּבָר לְבָאֲרוֹ בְּזֶה הָעִנְיָן. וְהוּא, שֶׁבָּאוּ קְצָת מִקְרָאוֹת, יְדַמּוּ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם שֶׁה' יִגְזֹר בַּמֶּרִי•, וְשֶׁהוּא יַכְרִיחַ עָלָיו, וְזֶה שֶׁקֶר. וּלְפִיכָך נְבָאֲרֵם, כִּי הַרְבֵּה נָשְׂאוּ וְנָתְנוּ בָּהֶם בְּנֵי אָדָם. מִזֶּה, אָמְרוֹ לְאַבְרָהָם: "וַעֲבָדוּם וְעִנּוּ אוֹתָם" וְכוּ' (בראשית טו, יג). אָמְרוּ: הֲלֹא תִּרְאֶה שֶׁכְּבָר גָּזַר עַל הַמִּצְרִים שֶׁיַּעַשְׁקוּ אֶת זֶרַע אַבְרָהָם, וּמַדּוּעַ עֲנָשָׁם, וְהֵם מֻכְרָחִים, אֵין מָנוֹס לָהֶם מִלְּשַׁעְבְּדָם כְּמוֹ שֶׁגָּזַר? וּתְשׁוּבַת זֶה, שֶׁזֶּה כְּאִלּוּ אָמַר יִתְעַלֶּה, כִּי הָעֲתִידִים לְהִוָּלֵד - יִהְיֶה מֵהֶם מַמְרֶה וְנִשְׁמָע, וְצַדִּיק וְרָשָׁע. וְזֶה אֱמֶת, וְלֹא בְּזֶה הַמַּאֲמָר יְחֻיַּב פְּלוֹנִי הָרָשָׁע לִהְיוֹת רָשָׁע בְּהֶכְרֵחַ, וְלֹא פְּלוֹנִי הַצַּדִּיק לִהְיוֹת צַדִּיק בְּהֶכְרֵחַ. אֶלָּא כֹּל מִי שֶׁהָיָה מֵהֶם רָשָׁע - בִּבְחִירָתוֹ הָיָה, וְאִלּוּ רָצָה לִהְיוֹת צַדִּיק - אָכֵן הָיָה, וְאֵין מוֹנֵעַ לוֹ. לְפִי שֶׁהַהוֹדָעָה לֹא הָיְתָה עַל אִישׁ אִישׁ, עַד שֶׁיֹּאמַר: כְּבָר נִגְזַר עָלַי, אֶלָּא בָּאָה עַל הַכְּלָל, וְנִשְׁאַר כֹּל אִישׁ בִּבְחִירָתוֹ עַל עִקַּר הַטֶּבַע. וְכֵן כֹּל אִישׁ וָאִישׁ מִן הַמִּצְרִים אֲשֶׁר עֲשָׁקוּם וְעָשׂוּ לָהֶם עָוֶל, אִלּוּ רָצָה שֶׁלֹּא לְעָשְׁקָם - הָיְתָה לוֹ הַבְּחִירָה בָּזֶה, לְפִי שֶׁהוּא לֹא גָּזַר עַל אִישׁ שֶׁיַּעֲשֹׁק.

ביאור "וקם העם הזה וזנה"
וְזֹאת הַתְּשׁוּבָה בְּעַצְמָהּ הִיא הַתְּשׁוּבָה עַל אָמְרוֹ: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר הָאָרֶץ" (דברים לא, טז). שֶׁאֵין הֶפְרֵשׁ בֵּין זֶה וּבֵין אָמְרוֹ: מִי שֶׁיַּעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה - נַעֲשֶׂה בּוֹ כָּך וְכָך, לְפִי שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה שָׁם לְעוֹלָם מִי שֶׁיַּעֲבֹר - יִהְיֶה הָאִיּוּם לְבַטָּלָה, וְיִהְיוּ הַקְּלָלוֹת כֻּלָּן לְבַטָּלָה, וְכֵן הָעֳנָשִׁים אֲשֶׁר בַּתּוֹרָה, וְלֹא בִּגְלַל מְצִיאוּת דִּין הַסְּקִילָה בַּתּוֹרָה, נֹאמַר שֶׁזֶּה אֲשֶׁר חִלֵּל הַשַּׁבָּת - מֻכְרָח עַל חִלּוּלוֹ, וְלֹא בִּגְלַל הַקְּלָלוֹת יְחֻיַּב שֶׁנֹּאמַר, שֶׁאוֹתָם שֶׁעָבְדוּ עֲבוֹדָה זָרָה וְחָלוּ בָּהֶם הַקְּלָלוֹת הָהֵן - נִגְזַר עֲלֵיהֶם בַּעֲבוֹדָתָהּ. אֶלָּא בִּבְחִירָתוֹ עָבַד כֹּל מִי שֶׁעָבַד, וְחָל עָלָיו הָעֹנֶשׁ, "גַּם הֵמָּה בָּחֲרוּ בְּדַרְכֵיהֶם וְכוּ' גַּם אֲנִי" וְכוּ' (ישעיה סו, ג-ד).

___________________________________

יִגְזֹר בַּמֶּרִי – יגרום לאדם לחטוא.

ביאורים
קיימת טענה כללית בקרב חלק מן המאמינים עמה מבקש הרמב"ם להתמודד לקראת סיום הקדמתו. הטענה היא שישנם פסוקים בתורה המעידים על כך שציבור מסוים יחטא. למשל, על המצרים נאמר שישעבדו את עם ישראל ארבע מאות שנה. כיצד אם כן מעניש ה' את המצרים על דבר אותו הוכרחו מראש לבצע בדבר ה'? כדי לפתור את הקושיה הזו פונה הרמב"ם לחלוקה בין כלל לפרט. נניח למשל שה' מיידע אותנו מראש על כך שהדור העתיד להיוולד יכלול בתוכו אנשים כופרים ועבריינים ולעומת זאת – צדיקים וחסידים. זוהי בוודאי אמירה נכונה. אלא שמובן שאין באמירה זו קביעה מי מבני האדם העתידים להיוולד ישתייך לכל סוג. כלומר, הקביעה הכללית לגבי טיב הרכב האוכלוסייה האנושית מותירה עדיין ביד הפרטים את ההחלטה והבחירה לאיזו חברה להשתייך. על כך אין כפייה. כך גם נכונים הדברים לגבי המצרים. אמנם נגזרה הגזירה שהמצרים ישעבדו את ישראל, אך לא נקבע מי מבין המצרים ישעבד. דבר זה ניתן לבחירה בידי כל פרט ופרט מבני העם המצרי. את אותו ההסבר מחיל הרמב"ם כלפי כל עונש שקיים בתורה. האם יעלה על הדעת שבגלל שעונשו של המחלל שבת הוא סקילה, ועונש זה מופיע בתורה, מתחייב מכך שמישהו מוכרח לחלל שבת?! ודאי שזוהי טענה מופרכת מעיקרה. האזהרה מעונש היא קביעה כללית שמניחה מראש שבכל חברה ישנם הסוטים מדרך הישר, אלא שההחלטה וכוח הבחירה נמצאים תמיד בידינו.

הרחבות
מדוע נענשו המצרים?
הֲלֹא תִּרְאֶה שֶׁכְּבָר גָּזַר עַל הַמִּצְרִים שֶׁיַּעַשְׁקוּ אֶת זֶרַע אַבְרָהָם, וּמַדּוּעַ עֲנָשָׁם. יש מספר הסברים בראשונים לענישת המצרים:
א. הרמב"ם תירץ שהגזירה הייתה על הכלל אבל לכל יחיד בפני עצמו הייתה בחירה. אולם, הראשונים הקשו עליו: 1. הראב"ד הקשה שלא יתכן לומר שליחידים הייתה בחירה חופשית, שכן אם כל היחידים לא היו עושים את הגזירה, היא לא הייתה מתקיימת: "יאמר הבורא לזונים למה זנית, ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי. יאמרו לו הזונים, ועל מי חלה גזרתך, על אותן שלא זנו, הנה לא נתקיימה גזרתך" [ראב"ד להלכות תשובה ו, ה]. 2. הרמב"ן הקשה, שהרי מי שקיים את גזירת ה', ראוי לשכר ולא לעונש: "שאפילו גזר שאחד מכל האומות יריע להם בכך וכך, וקדם זה ועשה גזרתו של הקדוש ברוך הוא, זכה בדבר מצוה" [רמב"ן לבראשית טו, יד]. המשך חכמה תירץ שהמצרים היו צריכים להכיר טובה ליוסף על כך שהצילם משנות הרעב והתעשרו בזכותו, ולא לשעבד את זרעו. לכן היה עליהם להשאיר את גזירת השעבוד שתתבצע על ידי אומה אחרת [בראשית טו, יג].
ב. הרמב"ן ביאר, שהמצרים נענשו על כך שהכבידו את השעבוד יותר ממה שה' גזר: "וכן היה במצרים שהוסיפו להרע, כי השליכו בניהם ליאור, וימררו את חייהם וחשבו למחות את שמם" [רמב"ן שם]. הרמב"ן מביא פסוק לחיזוק שיטתו, בו רואים שהקב"ה קוצף על הגויים מסיבה זו: "וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים, אשר אני קצפתי מעט והמה עזרו לרעה [זכריה א, טו].
ג. הראב"ד ביאר, שהמצרים נענשו על חטאים שקדמו לשעבוד: "שאין הבורא נפרע מאדם רע אלא ברע ממנו, ואחר שיפרע מזה יחזור ויפרע מן הרע ממנו ברשעו... והמצרים גם כן רשעים היו וראויים למכות ההם" [ראב"ד שם].
ד. האור החיים תירץ שהמצרים נענשו על כך שכוונתם הייתה לשעבד את עם ישראל על כך ששומרים את התורה: "כי האומות, טעם אשר יענונו, הוא לצד הבדלתנו מהם וקיום המצות אשר אנו מקיימים... ומעתה מה מקום לטענת שהם שלוחי אל הגוזר, והלא אל גזר על אשר עברו ענף אחד מדבריו, והם מריעים על שאינם עוברים על כל התורה" [אור החיים לבראשית טו, יד].

שאלות לדיון
למה עם ישראל נולד בצורה לא טבעית, בגלות ולא בארצו, מתוך סבל וייסורים?
מהי מידת הבחירה לאדם 'חילוני' בדורנו לחזור בתשובה?
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il