אין ספק שיש השפעה לגיל מתקדם. מבחינה גופנית קשה לנו יותר לעשות דברים שפעם יכולנו לבצע בקלות: נורות מסרבות עכשיו להתחלף, פריטים על הרצפה מתנגדים למאמצים להרים אותם, האותיות הולכות וקטנות והולכות ומטשטשות ורגעים של קשיי זיכרון הופכים לדבר שבשגרה.
שלמה המלך מונה בקהלת את החולשות שנלוות לגיל מתקדם בפירוט חי וחסר רחמים. עם זאת, כולנו מתפללים לחיים ארוכים ולגיל זקנה. כמו שאומרים, זה עדיף על האפשרות האחרת. אבל, בסופו של דבר, אני מרגיש שיש גם זכויות יתר מסוימות שנלוות לשנים המצטברות. יש זכויות יקרות-ערך שאדם מרוויח ככל שהוא הולך ומזדקן. אדם מבוגר יותר אמנם מוגבל יותר מבחינה גופנית ותפקודית, אך יש לו חופש גדול יותר מעכבות חברתיות וחיצוניות מסוימות.
הוא כבר לא מייחס חשיבות לאופנה ולסגנון כפי שעשה בצעירותו. רוב הקשישים מסוגלים להשלים עם המצב החברתי והכספי שלהם, והדחף לצבור עוד ועוד פוחת, אם כי לא נעלם לגמרי כל עוד אנחנו חיים.
הזמן ממלא תפקיד גדול יותר מאי-פעם, ולעתים קרובות אנשים מבוגרים מתקשים למצוא דרך למלא את הזמן הרב שהתפנה להם. השנים של הפנסיה הופכות לעתים קרובות לשנים של שעמום ושל חוסר סיפוק רגשי. האתגר הגדול הוא להצליח לנצל את יתרונות הגיל ולהתעלם, במידת האפשר, מן הבעיות והחסרונות שנלווים לשנים המתקדמות האלה.
אחת מזכויות היתר שאני חש שגילי המתקדם מעניק לי היא היכולת לדבר בכנות ובצורה מפורשת יותר על עצמי ועל דעותיי. כשאדם כבר לא שואף למעמד נכבד יותר או לתהילה רבה יותר (ובוודאי שלא לפרסום שלילי), המחשבות שלו משתחררות מן הצורך המתמיד להיות מושפע מן התקינות הפוליטית הנדרשת היום ומהדיכוי של הקונפורמיזם.
לא פעם חשבתי שהקב"ה עכב בכוונה את ניסיון עקידת יצחק עד שאברהם הגיע לגיל מתקדם מאוד. גם אז, לפי מפרשים רבים ולפי המדרש, היה אברהם מוטרד ממה שעולם יחשוב עליו ועל מסר המונותיאיזם שלו אם הוא יבצע את "הרצח" הבלתי מוסבר הזה לכאורה.
עם זאת, מאחר שהניסיון הזה היה ניסיון אחרון בחייו הארוכים, דעות של אנשים אחרים ושאלות של יחסי הציבור מילאו תפקיד מזערי בהחלטה של אברהם להישמע למצוות האל בכל מחיר. הגיל מעניק לאדם את האומץ שבא מן האמונה. כך, דעות שאדם היה שומר לעצמו בגיל צעיר יותר מחשש שיעוררו מחלוקת לא רצויה, מקבלות ביתר קלות ביטוי פומבי אצל אנשים באים בימים.
זה לא שהאדם נעשה אדיש לגמרי למה שחושבים עליו כשהוא מגיע לגיל זקנה. מה שקורה הוא שיש לו אפשרות להגיע להכרה של האני האמיתי שלו ולתת ביטוי אמיתי לניסיון שצבר בשנות חייו ולחוכמה שרכש, כך אנחנו מקווים.
התלמוד מכיר בזכויות היתר של הזקנה במובנים רבים. בתלמוד עצמו נאמר בעניין דעה מסוימת של אחד החכמים "אם חכמה אין כאן, זקנה אין כאן?" גם אם אין כאן חכמה, יש כאן לפחות הניסיון שנצבר משנות חיים רבות. אני מכיר הרבה אנשים בפנסיה לכאורה שמשמשים כעת כיועצים וכמדריכים לחברות וליזמים צעירים. לניסיון שלהם ולידע שצברו יש חשיבות וערך עצום.
אחת הזכויות של הזקנה היא הכרת הכישלון. אדם לא יכול לחיות בעולם הזה בלי לחוות רגעים, אם לא שנים, של הצלחות קטנות ואפילו של כישלונות קשים. אם אדם אינו יודע להתמודד עם הכישלון, עם תהפוכות במצבו הכספי, עם אכזבות אישיות ובעיות משפחתיות, סביר להניח שהוא לא ישיג הצלחה בתחומים האלה בהמשך החיים.
צחוק הגורל הוא שהצעירים נרתעים מלקבל ממבוגרים הדרכה ועצות שאלה מוכנים לתת להם. רוב האנשים לא אוהבים שאומרים להם מה ואיך לעשות. עם זאת, אנשים מבוגרים הם משאב עצום של חכמה, של הימנעות מטעויות ולעתים גם של פרספקטיבה ברורה יותר על החיים.
מסיבה זו היהדות שמה דגש על כבוד גדול לזקנים. אין זה מקרה שרוב המנהיגים הדגולים של העם היהודי ובמיוחד בעולם התורני בשנים האחרונות וגם בימים עברו, היו אנשים בגיל מתקדם ובעלי ניסיון רב.
משה התחיל את הקריירה שלו כמנהיג בגיל שמונים, לא הגיל שבו קהילה כלשהי בעולם הייתה שוכרת את שירותיו כמנהיגה רוחני. עם זאת, ברור שיש יתרונות חיוניים וחשובים שנלווים לגיל הזקנה. אין ספק שבחברה בכלל ובמשפחה בפרט רצוי וצריך לנצל אותם.