עומדים אנו לפני חג-השבועות, חג מתן-תורה.
יש כאלה שהחג עבורם הוא יום חופש, נופש, יום מנוחה, יום פנוי לבילויים, הם ילכו לבלות את היום הזה ברחצה בים, או בפיקניק באחת החורשות. יום זה יעבור בלי להשאיר אצלם רושם מיוחד.

ויש כאלה שחג השבועות, יום מתן-התורה, הוא להם יום של התרוממות רוחנית, יום של לימוד תורה, יום של רענון הזיכרון של מעמד הר-סיני. ליום זה מתכוננים ומצפים מחג-הפסח. סופרים ספירת-העומר ומתקדמים בכל יום לקראת היום הגדול - יום מתן-תורה. ביום זה ירבו בלימוד התורה ובשמחת החג ובהלל ובהודאה, והוא ישאיר בליבם של אלו רושם עמוק לימים הבאים.

והלב שואל, מתי יבוא היום שעמינו כולו ישוב לחוג את החג הזה באופן שלם, מלא, בהתרוממות ושמחה? הלב שואל וגם מאמין שכל העם ישוב לאמונתו. עם ישראל עם גדול הוא, אינו מסתפק בשאיפות קטנות. הוא צמא לגדולה, הוא אינו יכול להסתפק בשאיפות ואידיאלים אנושיים. הוא צמא לגדולה, הוא צמא לאלוקים. רק בתורה האלקית הוא ימצא את מבוקשו. רק בה הוא יוכל לרוות את הצימאון הנשמתי שלו.

אם בעבר היה רושם, שאלו שהתרחקו מהתורה, מאמצים להם דרך אחרת, אידיאלים אחרים - אלטרנטיביים, היום המצב אינו כזה. האידיאלים האחרים פשטו את הרגל, איבדו את ערכם, ואותם שהאמינו בהם, מאוכזבים מהם.

לפני כמה שנים, התקיימה סדרה של מפגשים בין אנשי אמונה מההתנחלויות לבין חברי קיבוצים חילוניים מאזור בית-שאן, מפגשים שמטרתם היתה להכיר אלו את אלו, ולהציג אלו בפני אלו את דעותיהם. סוכם שבמפגש הראשון תציג קבוצה אחת את דעותיה ובמפגש השני הקבוצה השנייה, וכן חוזר חלילה. הגישה של כולם היתה כנה, מתוך רצון אמיתי לשמוע ולהכיר, ומתוך נכונות ללמוד אלו מאלו את מעלותיהם.

כעבור פגישות מועטות, התברר שלאנשי הקיבוצים לא הייתה דרך שהם רוצים להציג. והם ביקשו לשמוע את דרך האמונה, להכיר, לשאול. בין חברי הקיבוצים היו מורים ואנשי חינוך.

כן, זוהי המציאות - אין לעם ישראל דרך אחרת. הרחוקים מאמונה מודים שהם במשבר אידיאולוגי. הם אומרים: הדרך שניסינו ללכת בה, איננה מושכת עוד. רעיונות השיתוף והשוויון של הקיבוץ - סר חינם מעליהם. הם אומרים בכנות: עלינו לבחון את דרכינו, במה טעינו, מה צריך לתקן.

יש מאמינים שהחיפושים האלו יובילו בסופו של דבר את כולם לדרך האמונה, כי בלי שאיפה שמטפסת ועולה לגובה עליון על-אנושי, אי-אפשר. אמנם חיפושי-הדרך, הלבטים הרציניים, הביקורת, יביאו לתפיסה עמוקה יותר של אמונה, לאמונה טהורה, לאמונה זכה ובהירה, ויתברר למפרע שהכל היה לטובה. יתברר שהמשברים הרוחניים היו לטובה.

לקראת חג-השבועות חג מתן-תורה, זה הזמן להתחדשות. לחדש את הברית בין ישראל לד'. חג השבועות יכול להיות חג של קבלת התורה מחדש לכולנו.