בית המדרש

  • מדורים
  • רביבים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

זכויות שהפכו לחובות

חשיבות הדיון על היחס הנכון לאריאל שרון * "אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה - איבד את הראשונות" * כאשר צדיק מחליט שאין ערך במצוות שעשה ובוחר להרשיע - יש בכך חילול השם כפול ומכופל * זכויותיו של שרון כלוחם וכמפקד לא אבדו, אבל זכויותיו כשותף בבניין הארץ אבדו * גם בעת שסייע להתיישבות, שרון לא היה "אבי ההתיישבות" * שאלה: החותן שלי עוסק במתן כשרויות ואוכל רק מהדרין בהכשר בד"ץ. האם עליי ועל אשתי לנהוג כמותו?

undefined

הרב אליעזר מלמד

שבט תשע"ד
5 דק' קריאה
על היחס לראש הממשלה אריאל שרון ז"ל
שאלה: כיצד צריך להתייחס לראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, כאל אדם טוב או רע? ואולי בכלל איננו צריכים לעסוק בשאלה זו, כי מי אנחנו שנשפוט אדם - הרי איננו חוקרי כליות ולב, ואיננו יכולים לדעת את מה שבמצפוני לבו של האדם?
תשובה: מי שהממד המוסרי אינו חשוב בעיניו אינו מוטרד משאלה זו. ואדרבה, ייתכן שיגנה את העוסקים בה, מפני שהוא מתנגד לשיפוט המוסרי. אבל מי שערכי המוסר עומדים במרכז חייו אינו יכול להתעלם משאלה זו. במיוחד בעת שכלי התקשורת השונים עוסקים בהספדים ובסיכומים על תולדות חייו, יש הכרח לדון בשאלה זו, שיש ממנה גם לקח לדורות.
אמנם לגבי שמירת התורה והמצוות קשה לנו לחרוץ דין גמור. מפני שלדאבון הלב בדורות האחרונים, בעקבות גורמים שונים, רבים מאחינו הפסיקו לשמור מצוות בתחום שבין אדם למקום. וכבר כתבו גדולי הרבנים שיש צד של אונס במעשיהם, וכדי לדון בתחום זה צריכים לבחון כליות ולב.
אולם לגבי הצד הלאומי, הנוגע לדברים שבין אדם לחברו ובין אדם לעמו שהם גלויים לעין, חובה עלינו לדון על פי מה שעינינו רואות.

הולכים אחר הסוף
מובא בתלמוד הבבלי: "רבי שמעון בן יוחאי אומר: אפילו צדיק גמור כל ימיו ומרד באחרונה - איבד את הראשונות, שנאמר: 'צדקת הצדיק לא תצילנו ביום פשעו'. ואפילו רשע גמור כל ימיו ועשה תשובה באחרונה - אין מזכירים לו שוב רשעו, שנאמר: 'ורשעת הרשע לא ייכשל בה ביום שובו מרשעו'" (קידושין מ, ב).
שאלו שם חכמים: ומדוע מעשיו האחרונים מבטלים את הראשונים? לכאורה ראוי להחשיב את כל הזכויות וכל החובות, ולשקול אותם זה לעומת זה! השיב ריש לקיש: "בתוהא על הראשונות", שהואיל והתחרט על מעשיו הטובים הראשונים - ביטל אותם.
כל הדברים הללו מובאים בתלמוד הירושלמי (פאה א, א), ועוד הוסיפו מדברי רבי יוחנן, שאם הרשע חזר בתשובה שלמה, לא בלבד שעוונותיו הראשונים נמחקים אלא "כל העבירות שעשה הן נחשבות לו כזכיות". וכפי שאמר ריש לקיש: "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכויות" (בבלי יומא פו, א). וזה בתנאי שהתשובה הייתה שלמה ומאהבה.

קידוש השם וחילול השם
מעבר לכך שעמדתו של האדם כלפי מעשיו היא הקובעת את ערכם, כאשר החלטתו האחרונה של האדם היא ידועה ומפורסמת - יש בה קידוש השם או חילול השם. שאם רשע הגיע למסקנה שטעה, הרי שיש בתשובתו קידוש השם, ואנשים רבים מתרשמים מכך שהנה גם מי שטעם מכל העבירות הצטער לבסוף והתחרט מכל ליבו. ומתברר למפרע שכל העבירות שעשה נהפכו לזכויות, כי דווקא בזכותם רבים חוזרים בעקבותיו בתשובה.
ומנגד, אם צדיק החליט שאין ערך במצוות שעשה, ובחר להרשיע, הרי שיש בזה חילול השם כפול ומכופל. שהכול אומרים: הנה זה שהכיר לעומק את ערך המצוות חזר בו והחליט להרשיע, ואין קץ לנזק שבמעשיו. וכל המצוות שעשה נהפכות לרועץ, שדווקא בגללן אנשים מחליטים לנטוש את הדרך הטובה.

סיכום
לפיכך, כל מה שעשה שרון בבניין יהודה שומרון ועזה אבד לו בעת שהחריב את היישובים בגוש קטיף וצפון השומרון וגירש את תושביהם. אבל מעשיו הגדולים בבניין הצבא, בקרבות שניהל בתושייה מרובה ובחירוף נפש, עומדים לו כזכויות, מפני שעליהם לא התחרט. ומסתבר שגם בעת ההתנתקות סבר שהוא דואג לביטחונה של מדינת ישראל. ואף שמן הסתם גם שיקולים אישיים שונים היטו את לבבו - בתודעתו הוא חשב שהוא פועל למען ביטחון ישראל. ולכן זכויותיו כלוחם וכמפקד לא אבדו, אבל זכויותיו כשותף בבניין הארץ אבדו.

אל תאמן בעצמך עד יום מותך
אמרו חכמים: "אל תאמין בעצמך עד יום מותך, שהרי יוחנן כהן גדול שימש בכהונה גדולה שמונים שנה ולבסוף נעשה צדוקי" (ברכות כט, א).
וכן אמרו חכמים: "בנוהג שבעולם אדם גדל עם חברו שתיים שלוש שנים בכרך והוא קושר לו אהבה, וזה (היצר הרע) גדל עם אדם מנערותו ועד זקנותו (ואורב לו תמיד להמיתו). מצא להפילו בתוך עשרים שנה – מפילו; בתוך שישים שנה – מפילו; בתוך שמונים שנה - מפילו. אמרו עליו על יוחנן כהן גדול ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ובסוף נעשה צדוקי. הוא שדוד אמר: 'כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך מציל עני מחזק ממנו' - זה יצר טוב מיצר רע" (פסיקתא דרב כהנא בשלח יא).

דיוק דברים מהרצי"ה
בעת שאריאל שרון כיהן כשר ביטחון, הוא הגיע למסיבת יום ירושלים בישיבת מרכז הרב. המנחה אמר שאנו מקבלים בכבוד ובשמחה את "שר הביטחון אריאל שרון". הרב צבי יהודה, שהיה דייקן מאוד במילותיו, בעת שעלה לדבר אמר על שרון "שר ביטחוננו הצבאי". השומעים יכלו להבין מדבריו שרק מי שאחראי גם על ענייני האמונה והביטחון בה' ראוי להיקרא שר הביטחון. מעבר לכך, ביטחון זו מידה נפשית אמונית, שמינוי פוליטי אינו יכול להקנותה.
כמו כן צריך לדייק, שגם בעת שאריאל שרון סייע מאוד לבניין היישובים ביש"ע בשליחותה של ממשלת ישראל, לא הוא היה אבי ההתיישבות. אם כבר מו"ר הרצי"ה שעודד את ההתיישבות היה אבי ההתיישבות. וכן המתיישבים הראשונים שבמסירות נפש נאחזו בקרקע ומשכו אחריהם עוד מתיישבים יכולים להיחשב אבות ההתיישבות.

על נשים וגברים בהכנות לשבת
שאלה: בשיעור הלכה בהלכות שבת למדנו מהספר שלך, 'פניני הלכה' (שבת ב, ב), את ההלכה הבאה: "אישה שעומדות בפניה שתי אפשרויות: לבשל את המאכלים ביום שישי ולהיות עייפה בליל שבת, או לבשלם ביום חמישי ולשמרם במקרר ולהיכנס לשבת בנחת - עדיף שתגמור את הבישולים ביום חמישי, ורק מעט מן ההכנות תשאיר ליום שישי. משום שהמצווה העיקרית היא לכבד את השבת ולענגה, ולשם כך חשוב שתהיה ערנית ונינוחה". רציתי לשאול, מדוע כתבת רק על האישה ולא ציינת את האפשרות שהאיש יהיה שותף בבישול? בברכה, אלדר לאו, ירושלים.
תשובה: כשכתבתי את הדברים לא ראיתי לנגד עיניי מצב שכיח של גברים שמבשלים לקראת שבת. אכן בשנים האחרונות מתרבים הגברים ששמחים לבשל לקראת שבת, ועדיין התלבטתי אם כדאי לשנות בעבורם את הנוסח. בשיעור נשים בשבת, בהשתתפות כמאה נשים, שאלתי בעצת הנשים המשתתפות אם כדאי לשנות. ואף שלרובן הגדול הנוסח הקודם לא הפריע, קרוב למחצית סברו שאם אפשר לשנות בלי לפגוע בניסוח השוטף - עדיף. אגב, כך מנהגי פעמים רבות במקרים של ספק באשר למציאות הרווחת והשיקול האנושי - להציג כמה אפשרויות בפני השומעים, ולבקש מהמשתתפים להצביע בעד האפשרות העדיפה בעיניהם. ולכן לתושבי היישוב ותלמידי הישיבה יש שותפות בספרים שאני כותב.
בעזרת ה' בהדפסות הבאות הנוסח יהיה כך: "כאשר עומדות בפנינו שתי אפשרויות, לבשל את המאכלים ביום שישי ולהיות עייפים בליל שבת, או לבשלם ביום חמישי ולשמרם במקרר ולהיכנס לשבת בנחת - עדיף לגמור את הבישולים ביום חמישי, ורק מעט מן ההכנות להשאיר ליום שישי. משום שהמצווה העיקרית היא לכבד את השבת ולענגה, ולשם כך חשוב להיות ערניים ונינוחים בליל שבת".

שלום בית וכשרות
שאלה: לאחר החתונה התעוררה לנו שאלה. אביה של אשתי הוא רב שאחראי על מתן כשרויות למפעלים, ובביתם מקפידים מאוד על כשרות מהדרין, ואין קונים שום מוצר שאינו כשר למהדרין ובהכשר של בד"ץ. לעומת זאת אצל ההורים שלי לא הייתה מודעות גבוהה להבדלים ברמת הכשרות. הם אוכלים כל מוצר שכתוב עליו "כשר", וכך נהגתי עד עכשיו. כעת התעורר בינינו ויכוח כיצד ראוי שננהג בביתנו וכיצד ננהג כשנתארח אצל ההורים.
תשובה: באופן כללי, מי שזכה להינשא לבת של רב שעוסק בכשרות, צריך לכבד את מומחיותו ולהקפיד לאכול מאכלים שכשרים למהדרין בלבד. ואם אפשר, תעדיפו לאכול את המוצרים שהוא עצמו ממליץ עליהם שהם מהודרים. אמנם אם יבקש שלעולם לא תאכלו מאכלים בכשרות מהדרין של בד"ץ מתחרה או של רבנות מקומית שמעניקה כשרות מהודרת - אל תשמעו לו, מפני שאסור לו לפסול רבנים אחרים, וגם לכם אסור לקבל פסילה שכזו. כיוצא בזה למדנו בשולחן ערוך: "אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצוות עשה ובין מצוות לא תעשה, אפילו מצווה של דבריהם - לא ישמע לו. האב שצווה את בנו שלא ידבר עם פלוני ושלא ימחל לו עד זמן קצוב, והבן היה רוצה להתפייס מיד לולי צוואתו של אביו - אין לו לחוש לצוואתו" (יו"ד רמ, טו-טז), מפני שאסור לשנוא יהודי. אמנם אם באופן אישי האב יודע על מוצר מסוים שאף שכתוב שכשרותו מהודרת באמת היא אינה מהודרת, תשמעו לו, כי אין בזה פסילה גורפת של בד"ץ או רבנות מסוימת.
וכשתתארחו אצל הוריך, משום כיבוד הורים תאכלו מה שהם מגישים. וכן הורה הרב אליהו זצ"ל, שגם מי שנוהג לאכול 'גלאט' כפי שראוי על פי הדין, כאשר הבן נמצא אצל הוריו ויש חשש עלבון - אם הם אוכלים כשר, יאכל מה שהם מגישים. וזה כולל את אשתך.
ואם אתה יודע שאפשר לדבר על כך עם הוריך בלי שייפגעו, תבקש מהם לאכול בשר 'גלאט', שזה התחום החשוב ביותר בכשרות. ותסביר להם שהחלטתם להקפיד על כשרות מהודרת מתוך כבוד לאבי אשתך, שזה תחום עיסוקו.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il