נימוק, ערעור ומשפט צדק

כמנהגנו בפרשת משפטים, נעסוק גם השבוע בעקרונות העבודה של רשת בתי הדין "ארץ חמדה גזית".
אחת השאלות שהסעירו את הרוחות בישוב היהודי המתחדש בארץ ישראל, בשנות העשרים של המאה הקודמת (שנת תר"פ ואילך), הייתה הדרישה של השלטון הבריטי כתנאי להכרה בבתי הדין היהודים, להקמת ערכאת ערעור.
המחלוקת החלה בין חכמי ירושלים וחכמי יפו, והפכה למחלוקת בין תומכי הרבנות הראשית ובראשם מיסדה הראי"ה קוק זצ"ל ומתנגדי הרבנות הראשית ובראשם הגר"ח זוננפלד זצ"ל.
נביא מדברים שכתב מי שהיה הרב הראשי הספרדי הראשון של מדינת ישראל, הראשון לציון הרב בן ציון חי עוזיאל בשנת תר"פ: "אם העם דורש... אין אנו רשאים לאטום את אזנינו... ואם עדיין ימצא מי שלבו נוקפו... שאין לנו לחדש דבר שלא מצאנוהו מפורש... אף אני אשיב ואומר, שבמקום שהציבור מתקנים תקנה זו באופן כללי, וכל העומדין לדין סברו וקבלו למפרע שכל אחד מהם יכול לערער בפני בית דין לערעורים... אין שום ספק בדבר, שבית דין מצווים לכתוב כל פסקי דינם באופן ברור ומנומק כדי שתהיה עליו אפשרות הביקורת" (קובץ "הדביר", מובא גם בתחומין טו ע' 83 במאמרו של ד"ר זרח ורהפטיג).
הרב שמחה אסף הוסיף על כך והאריך בספרו: "להראות על סמך מקורות ראשונים... שבי"ד לערעורים בצורה זו או אחרת, היה קיים מאות בשנים בהרבה ארצות, וגדולי ישראל... אשרו את התקנות הנוגעות לסדרי הגשת ערעור" (תחומין שם).
במקור נוסף בגמרא במסכת סנהדרין מצינו: "כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: ...אחד אומר: נדון כאן, ואחד אומר: נלך למקום הוועד כופין אותו וילך למקום הוועד. אמר לפניו רבי אלעזר: ..., כופין אותו ודן בעירו..... ואם אמר (אחרי שדנו אותו בעירו): כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני - כותבין ונותנין לו"( לא ע"ב).
מוכח מכאן שיש אפשרות של ערעור ולכן בית הדין צריך לנמק את הפסק.
על כן, כל פסקי הדין שיוצאים מתחת ידם של דייני רשת "ארץ חמדה גזית" מנומקים ומפורסמים.
מנומקים - כדי לאפשר ערעור ולהפוך את ההליך ל"שקוף" כמה שיותר.
מפורסמים (ללא סימני זיהוי של הצדדים) - כדי לאפשר ביקורת ציבורית וכן כדי לאפשר לציבור הרחב ללמוד על העקרונות על פיהם עובדת הרשת כולה.

על פי סדרי הדין שלנו קיימת אפשרות ערעור, שלוקחת בחשבון שאיש איננו חסין מטעויות.
מערכת הערעור מוגבלת כדי למנוע סחבת ועינוי דין ומונעת ערעור אוטומטי של המפסיד כדי למנוע פגיעה שאיננה צודקת בזוכה.
נסכם את נושא ערעור על החלטות בית הדין, בציטוט מתוך תקציר סדרי הדין של רשת "ארץ חמדה גזית":
1. הצדדים רשאים להגיש בקשה לקבלת רשות ערעור על החלטת בית הדין, תוך 30 יום ממתן פסק הדין.
2. הבקשה מועברת להחלטת אב"ד שלא ישב בתיק והוא קובע אם יש מקום לדון בערעור.
3. אם התקבלה הבקשה לערעור, הרי שהערעור יתקיים בפני שלושה דיינים המכהנים כאב"ד.
4. הצדדים רשאים להחליט מראש שלא ניתן יהיה לערער על פסק הדין.
5. יש לשלם אגרה בהגשת בקשת ערעור.

הבה נתפלל שרשת בתי הדין לממונות "ארץ חמדה גזית",
תהווה נדבך נוסף בקיום דברי התורה: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם"
ובהתממשות, ולו במשהו, של דברי הנביא: "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה".