בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • קרח
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

יעקב בן בכורה

סגולת עם ישראל

אהרון זכה לכהונה בגלל מידת החסד ואילו משה לא זכה בזה משום מידת הדין שבו; כיצד מתגלמים האמת, הדין והשלום בעם ישראל? מדוע השתמש קרח דווקא בדוגמאות של ציצית ובמזוזה?

undefined

הרה"ג אברהם יצחק הלוי כלאב

סיוון תשס"ד
5 דק' קריאה
מבואר בזוהר הקדוש (עיין ברבנו בחיי ובמאור ושמש בפרשה זו) כי אהרן הכהן וכל משפחתו מגלמים את מידת החסד בעולם. ואילו שבט לוי בכללו מגלמים את מידת הדין. אהרן שהוא עצמו אוהב ורודף שלום, כולו חסד, ולפיכך זכה לכהונה גדולה לו ולזרעו לדורותיו, אותה כהונה אשר נושאיה מקריבי הקרבנות בישראל ועל ידי כך מושכים את חסד הקדוש ברוך הוא לישראל בחיריו. לעומתו משה שהוא מוריד תורה משמים, כולו דין. ולכן לא זכה לכהונה גדולה לדורות לפי שאין זו מידת הכהונה.

קיום העולם דורש שלשה דברים, האמת, הדין והשלום. הקשר בין ישראל שהם האמת כמו שנאמר, תיתן אמת ליעקב, והדין שהם שבט לוי, והכהונה שהם השלום הכרחי, שבכך הם משלימים בין איש ואחיו ובין ישראל לאביהם שבשמים. לכן נצטוו ישראל לתת מגידולי אדמתם לכוהנים (את התרומה) וללווים (את מעשר ראשון). ואף הלווים בעצמם חייבים ליתן ממעשרם עשירית לכהן. נתינה זו מקרבת ומאחדת את כל ישראל למהות אחת.

כפי שביארנו כמה פעמים, רק בארץ ישראל מגיעים ישראל למעמדם האמיתי, ולכן רק גידולי הארץ חייבים בתרומות ומעשרות. הר"ן בדרשותיו (דרשה ב) מבאר הנאמר על שמואל הנביא, ותשובתו הרמתה כי שם ביתו ופירשו בגמרא מסכת ברכות (י, ב) בכל מקום שהיה הולך ביתו עמו. שלא רצה ליהנות מנכסי אחרים. לקיים מה שנאמר, ושונא מתנות יחיה. ולכאורה הדברים סותרים פסוק מפורש שנאמר על שאול ונערו כאשר הלכו לחפש את האתונות אשר לקיש אביו (שמואל א, ט, ז), ויאמר שאול אל נערו והנה נלך ומה נביא לאיש כי הלחם אזל מכלינו ותשורה אין להביא לאיש האלוקים מה אתנו ויוסף הנער לענות את שאול ויאמר הנה נמצא בידי רבע שקל כסף ונתתי לאיש האלוקים והגיד לנו את דרכנו. הרי מפורש כי כאשר שאל איש בדבר האלוקים מאת שמואל היה מביא לו תשורה? משיב הר"ן, כי אותה קבלה הייתה לצורך התקשרות האדם דורש האלוקים עם שמואל ועל ידי כך היה שמואל יכול לקבל נבואה עבורו, ע"כ. וכן לעתיד לבוא אנו מוצאים בדברי הנביאים כי אומות העולם יהיו העוזרים והעובדים עבור ישראל (עיין ישעיהו ס) אין זאת מדרך העבדות. אלא אומות העולם יכירו כי בלעדי עוזרם לישראל, להם עצמם לא תהיה תקומה, הקשר עם ישראל יחיה אותם וישפיע גם עליהם קדושה לפי כוחם. כעין תלות זו קיימת בין ישראל ושבט לוי בכללו.

לא כעין העולם הזה העולם הבא. לעולם הבא אין אחד משפיע על חבירו, אלא כל אחד בכוחות עצמו מגיע ומשיג לפי יכולתו והשגתו בעולם הזה. הוא אשר סיפרו לנו חז"ל (שמו"ר נב):
שהתפלל ר' שמעון בן חלפתא ערב יום טוב אחד במערה של טבריה על עניותו. ראה יד מושיטה לו מרגלית אחת. הביאה אל רבי. אמר לו, דבר יקר הוא. הילך שלשה דנרים ועשה כבוד היום. ולאחר יום טוב נכריז עליה ותטול דמיה כמה שתעשה. כששח לאשתו כל אותו המעשה שהתפלל לפני הקדוש ברוך הוא ונתן לו. אמרה לו, רוצה אתה שתהא חופתך בעולם הבא חסרה מרגלית משל חברך? לך והחזר המרגלית לבעליה. כששמע רבי שרשב"ח מצטער קרא לאשתו ואמר לה, כל הצער הזה את מצערת אותו צדיק? אמרה לו, אתה רוצה שתהא חופתו חסרה מרגלית לעתיד לבוא? אמר לה, ואם תהא חסרה אין מי שימלאנה? (כלומר, הוא ישתדל למלא החסרון בעולם הבא). אמרה לו, רבי כלום נזכה לראות פניך לעולם הבא, לא כל צדיק וצדיק יש לו מדור בפני עצמו? הודה לה. כיון ששמע ר"ש כן הלך והחזיר. בא מלאך ונטל המרגלית.

נמצא שלעולם הבא אין אחד משפיע על חבירו אלא הוא עומד בכוחות עצמו. וזהו ההבדל בין העולם הזה שהאדם פועל ועל ידי זה זוכה לעולם הבא, פה הצדיק משפיע על כל הסובבים אותו, תפלתו עוזרת ומשנה עולמות. לא כן לעתיד. אפשר לומר שזו היתה טענת קורח כי כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו על קהל ה'. כולם שמעו בסיני אנכי וכו'. כלומר כל עם ישראל נביאים ואין להם צורך במתווכים העומדים בינם ובין ה'. ואין תועלת בעזרתם של אחרים, כי כאשר ישראל בדרגה עליונה כל כך, כבר בעולם הזה נוהגת עמם מידת העולם הבא. וממילא כל אחד ואחד זוכה בהתאם לדרגתו ומעשיו ואינו מושפע ממשה ואהרן. לפיכך, כמסופר במדרש רבה: לקח מאתיים וחמישים מראשי בני ישראל הלבישם מעילי תכלת ועשה להם סעודה. כאשר באו בני אהרן ליטול חזה ושוק. אמר להם, מה שאמר משה אינו מהקדוש ברוך הוא.

כידוע מעיל תכלת הוא לבוש מלכות ככתוב במגילת אסתר (ח, טו), ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות תכלת וגו'. אף כהן גדול לובש מעיל עליון תכלת. תכלת דומה לים, דומה לרקיע, דומה לכסא הכבוד. כאשר כולם לובשים מעיל תכלת כדוגמת כהן גדול הרי כולם מלכים, הם עומדים ברשות עצמן ואינם זקוקים לעזרת זולתם. ממילא גם אינם צריכים ליתן מתנות כהונה. הם אינם חסרים את השפעת הכוהנים, כי הם גדולים דיים כדי להיות קשורים להקדוש ברוך הוא ישירות. שהנה קרח ועדתו טענו כלפי משה ואהרן, כי כל העדה כולם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' וביארו במדרש רבה (יח, ב),
קפץ קרח ואמר למשה, טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מהציצית. אמר לו, חייבת בציצית. אמר לו קרח, טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה, ארבעה חוטים (תכלת) פוטרות אותה? בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה, אמר לו, חייב במזוזה. אמר לו, כל התורה כולה מאתים שבעים וחמש פרשיות אינה פוטרת את הבית, פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית? אמר לו, דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודן.

ויש להבין, מדוע תפס קרח שתי דוגמאות אלה דווקא, (עיין בספר תפארת ישראל למהר"ל מפראג (פרק כב) שהאריך בכך. ויש להוסיף נופך לדבריו). אלא, מצות התכלת מורה שישנה סגולה שכך נבראה, כי אין הבדל בין צבע תכלת לצבע ארגמן או תולעת שני ומה שהוכשרה תכלת למצווה יותר מצבע אחר אינה אלא מפני שכך יסד בורא עולם שבתכלת יקיימו מצווה זו ולא בצבע אחר. לעומת זאת, התורה כולה שיש בה מאתים שבעים וחמש פרשיות, כדי שאדם יקיימן, עליו לטרוח ולהפקיר את עצמו עד שיזכה לקרבת אלוקים בקיומן. ובאמת יש בעם ישראל שתי תכונות יסודיות. האחת, זו שהיא סגולה, מפני שבנו בחר הקדוש ברוך הוא מעצם היותנו בני אברהם יצחק ויעקב. אין זו בחירה התלויה ברצון הנבחר, אלא חלק מעצם הווייתנו שאנו קרובים לבורא ונקראים עמו. ותכונה שנייה שניתנה לנו התורה על כל מצוותיה, שעל ידי קיומן אנו מוציאים לפועל את החמדה הגנוזה בנו. קיום התורה ומצוותיה תלויה בבחירתו של האדם ובטרחתו להתקרב לאלוהיו. לפיכך טען קרח שממצות הציצית ומהתורה כולה אנו יכולים לראות כי כל אחד ואחד מישראל מלא ברכת ה' ויש לו את כל הכלים הדרושים להתקרב לבורא ואין צורך למנהיגותם של משה ואהרן כדי להוציא גדולה זו לפועל.

זה שאמר קרח, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה'. כולם קדושים, זהו דבר אחד. והשני, ובתוכם ה'. לומר, כולם קדושים, שיש להם את קדושת הגוף מעצם בריאתם. ובתוכם ה', שהם מקיימים המצות, דבר שמביא את השראת השכינה בלבו של כל אחד ואחד. השיב לו משה רבנו, בקר ויֹדע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו. יֹדע ה' את אשר לו, זה שמקיים המצות. ואת הקדוש, זה שיש לו סגולת הגוף שהוא מיוחד מעצם טבעו. והכוונה לאהרן הכהן שיש לו קדושת הגוף יותר משאר ישראל, ולפיכך הבדילו ה' לעמוד ולשרת בבית המקדש. והוסיף משה רבנו שתי הקרבות שנאמר, והקריב אליו, ואת אשר יבחר בו יקריב אליו, כי יש כאן שתי קרבות האחת קרבת ישראל ככלל, והכוללת שבט לוי. ולפיכך נאמר את אשר לו כנגד ישראל ואת הקדוש כנגד שבט לוי כולו. ועליהם נאמר והקריב שמשמעו לשון עבר, שהם כבר נבחרו. ועוד אמר משה ואת אשר יבחר יקריב אליו שזו הקרבה לעתיד, שהיא של אהרן ובניו שהובדלו לעבודת הקרבנות וזכו במתנות כהונה כמפורש בסוף הפרשה. וזו הקרבה מיוחדת לכוהנים שאין להרהר אחרי כהונתם.

-----------------------
ניתן לרכוש כל ארבעת הספרים שיצאו לאור בזמן האחרון, בחנויות הספרים. או בטלפונים: 9972675 02. 050-7126758.

או באימייל kilab@netvision.net.il


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il