בית המדרש

  • מדורים
  • חסידים מספרים
לחץ להקדשת שיעור זה

הסוס נגד השבת

כאן בוחר הסוס לעמוד מלכת, בסופו של דבר הוא סוס, ומה לסוס ולקדושת השבת? עולם החומר הוא מגושם ומחוספס; הוא בוחר לעמוד מלכת, הוא חש תחושה של חוסר שוטפות בכל התהליך של השבת; לפנינו התנגשות קלאסית בין עולם הרוח ומגמותיו לבין עולם החומר ומגמותיו.

undefined

הרב אריה הנדלר

סיוון תשס"ד
3 דק' קריאה
חסידים מספרים כי פעם אחת בערב שבת אחר הצהרים, כשהיה ר' דוד מללוב בדרך, עמד הסוס מלכת ולא רצה לזוז ממקומו. בעל העגלה היכה אותו, אבל הצדיק מיחה בידו. "רבי", קרא בעל העגלה, "החמה תשקע במהרה והשבת קרובה!" "אמנם בזה צדקת", השיב ר' דוד, "אבל אם כן, הרי עיקר חובתך לרצות את הסוס, ואם לאו עתיד הוא לתבוע אותך לדין לפני בית דין של מעלה, ודבר זה לא יוסיף לך כבוד".

מערכת היחסים של ר' דוד עם כל יצור חי היא מן המאלפות. רחמנותו של ר' דוד כלפי כל חי הגיעה עד כדי התמסרות אפילו לבעלי חיים, שנבעה מתוך הקשבה אמיתית לצרכיה של כל בריה ובריה. נראה כי מעבר להקשבה זו, שיסודה בפסוק "ורחמיו על כל מעשיו", יש בסיפור שלנו מסר עמוק עוד יותר.

זמן ההתרחשות של הסיפור שלנו הוא בערב שבת. ערב שבת מסמל עבור כל יהודי זמן של הכנות, התקדשות והיטהרות לקראת שבת המלכה. כולנו מכירים את היצר הרע הפוקד את בתינו דווקא בשעות אלו של תכונה לקראת השבת. דווקא בשעות אלו מתרחשים כל הקלקולים, ההפרעות והתקלות, המשבשים את מהלך ההכנות לקראת השבת. דווקא בשעה שאנו צועדים לקראת הקודש, באים עלינו כל המפריעים הגשמיים לעכב בעדנו את המהלך שבו אנו כה רוצים.

נראה כי זה מה שקורה בסיפור שלנו: הזמן הוא ערב שבת, זמן של התכוננות. דווקא אז בוחר לו הסוס לעצור. הסוס הוא בעצם סמל: הוא עולם החומר, הוא הסבּל, הוא בעל הכוח הפיזי. אבל הוא גם האמור לשרת אותנו בדרכנו אל מחוז חפצנו, בדרכנו אל קדושת השבת.

כאן בוחר הסוס לעמוד מלכת, כמו אומר לנו כי דרך זו, דרך של התקדשות והטהרות, אינה דרכו. בסופו של דבר הוא סוס, ומה לסוס בקדושת השבת? עולם החומר הוא מגושם ומחוספס, ומה לו ולקדושת השבת? הוא בוחר לעמוד מלכת, הוא חש תחושה של חוסר שותפות בכל התהליך של השבת. לפנינו התנגשות קלאסית בין עולם הרוח ומגמותיו לבין עולם החומר ומגמותיו.

מה עושים לעולם החומר, מה עושים לכל הנטיות החומריות כשהן מעכבות את התפתחותנו הרוחנית? הגישה שהעגלון בוחר בה היא להכות את הסוס. ההכאה היא הדרך היחידה שבה חושב העגלון שיוכל לתפעל את עולם החומר ולכפות אותו להשתתף במגמתו של עולם הרוח. כאילו בדרך של התנגשות חזיתית יוכל האדם להביא לידי השלמה של הנטיות החומריות עם עולם הרוח.

תירוץ מצוי בפיו של העגלון: החמה תשקע והשבת תיכנס, והשניים עלולים לחלל שבת. המציאות שנוצרת היא מציאות של התנגשות בין העולמות. השבת מעמידה את הדברים במצב של ברירה: להכות בעולם החומר או לוותר על הנטיות הרוחניות, המסומלות בחילול השבת.

ר' דוד אינו משלים עם המגמה הזו. הוא מסביר לעגלון כי הלחץ המופעל על השניים בגלל השמש הממהרת לשקוע הוא אכן לחץ שיש להתחשב בו. יש צורך לקחת בחשבון את הצרכים הרוחניים של האדם, ולא לוותר עליהם בשל מניעות חומריות.

ההבדל בין גישתו של ר' דוד לזו של העגלון היא הדרך שבה הם בוחרים להשלים בין הסוס לבין השבת. במקום להכות את הסוס, הוא מצווה על העגלון להתפייס עמו. היחס אל עולם החומר צריך להיות יחס של פיוס. עולם החומר אינו עומד בסתירה לעולם הרוח; הוא נועד לשרת אותו. הבעיה היא כשבני האדם מציירים את העולמות כסותרים וכמתנגשים זה עם זה.

אז אכן מתרחשת מלחמה, הסוס נעצר והשבת עלולה להתחלל. עולם הרוח עלול להיפגע. פיוס עם הסוס משמעו הבנה כי אכן ישנם צריכים גשמיים לכל אדם. יש צורך להיות מודע לצרכים אלו ולתת להם מקום בתוך עולם הרוח, תוך כדי רתימתם למרכבת השבת.

אם לא יתפייס האדם עם הסוס, עתיד הוא לעמוד לפני בית דין של מעלה ולהיתבע על-ידי הסוס לדין תורה. עולם החומר הינו יצירה של בורא עולם. תפקיד יש לו בכל מערך ההתכוננות לקראת הקדושה. תובע הוא את עלבונו, רוצה שישתמשו בו לקדושה. הוא רוצה להיות חלק מהתהליך. אדם המוציא את עולם החומר מתוך מעגל ההתייחסות המקודשת עתיד לתת על כך את הדין. ומה יענה כשיעמוד מול הסוס ולא ידע להשיב, מדוע לא רתם אותו למרכבת השבת?

-----------------
מתוך המדור 'חסידים מספרים' שבעיתון 'בשבע'.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il