הכנות לפסח וקמחא דפסחה

עיקרי ההלכות
א. היוצא מביתו בתוך שלשים יום קודם פסח, חייב בבדיקת חמץ אף על פי שלא ישוב לביתו כל חג הפסח.
ב. ראוי להתחיל את הניקיון וההכשרה לפסח מיד אחרי פורים.
ג. נחלקו הפוסקים האם פירורי חמץ שבתוך הספרים צריכים בדיקת חמץ או שמספיק להם ביטול חמץ.
ד. אסור לאכול מצה בערב פסח, ויש נוהגים להחמיר יותר (מראש חודש ניסן, או מפורים).
ה. מנהג קדמון לחלק לעניי העיר 'קמחא דפסחא'. הדרך הטובה ביותר היא באופן שלא יהיה להם טורח, כגון חבילות מזון וביגוד מוכנות.

א. ההכנות לפסח
בשבוע שעבר למדנו שיש מחלוקת האם שלשים יום קודם פסח יש חיוב ללמוד הלכות פסח או לא. מקור הדין הוא דברי הגמרא 'שלשים יום קודם הפסח שואלים ודורשים בהלכות פסח".
לזמן של 'שלשים יום קודם הפסח' יש משמעויות הלכתיות נוספות:
א. מי שיוצא מביתו ולא יהיה בו בפסח, אם יצא לפני 'שלשים יום קודם פסח' לא צריך 'בדיקת חמץ', אלא כשמגיע פסח יבטל את החמץ ודיו. אך אם יוצא בתוך 'שלשים יום קודם פסח' חייב בבדיקת חמץ1.
א. לדעת המאירי2 ראוי להתחיל את ההכנות לחג כבר בתקופה זו. ומהרי"ל כתב שיש לנקות את הבית והכלים מחמץ מתחילת שלושים יום שקודם הפסח3.
ב. המגן אברהם4 הזהיר, ששלושים יום קודם הפסח, יש לעיין בכל דבר שעושה שלא יישאר בו חמץ. וכתב ערוך השלחן5, שמי שאוכל בזמן שלומד בספר מפורים ואילך, צריך להיזהר שלא יישאר בו חמץ. ולסוברים שחמץ שנשאר בספר מתבטל בביטול החמץ (ואין צריך בדיקת חמץ לספרים מאחר והוא רק פירורים), ממילא אין כל כך צורך להיזהר בזה.
ג. שלושים יום קודם הפסח נוהגים לקנות חיטים ולחלקן לעניים ומנהג זה נקרא 'קמחא דפסחא' (כמבואר להלן).
ד. יש נוהגים שלא לאכול מצה מראש חודש ניסן, ויש שנוהגים כן בכל השלושים יום שקודם הפסח. ויש מקלים לאסור רק בערב פסח6.

ב. 'קמחא דפסחא'
נהגו בכל קהילות ישראל לאסוף 'קמחא דפסחא' ולחלקו לעניים. מנהג זה קדום מאד, שכן כבר בימי האמוראים אנו מוצאים חיוב זה7.
כתב רמ"א: "ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניין לצרך פסח". והקשו עליו, שהרי בתלמוד הירושלמי מובא שזה חיוב? ותרץ בעל שער הציון, שמצד החיוב ניתן לצאת ידי חובה גם במעות, אך המנהג הוא לחלק לעניים חטים כדי שיהיה להם קל יותר להתארגן לחג. כיום ישנם עמותות וגופים רבים המחלקים לעניים סלי מזון וביגוד לחג, על מנת להקל עליהם כמה שיותר8.
עיקר החיוב הוא לתת לעניים בני עירו.
הגדרת תושב (שחייב לתת קמחא דפסחא) לעניין זה נקרא מי שגר בעיר 12 חודשים, או שכבר החליט להשתקע במקום. אותן הגדרות תקפות גם לשאלה מיהו עני 'בן עיר'.
ויש אומרים שכיום השתנו הגדרים וכל שדר בעיר שלושים יום חייב לתת קמחא דפסחא9.