בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • תקופתנו בתהליך הגאולה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

יום העצמאות המ"ט

היחס לבוני הארץ

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

תשנ"ז
5 דק' קריאה
ישיבת כרם ביבנה כביטוי למהפך הרוחני
אני רוחש בלבי רגשות מיוחדים לישיבת כרם ביבנה, הרי זכיתי להיות מהקבוצה הראשונה של התלמידים שהקימו אותה. ישיבת כרם ביבנה הוקמה על ידי תלמידים. לא על ידי ראש ישיבה, אלא על ידי תלמידים שחיפשו ראש ישיבה. יזקף הדבר לזכותם של יעקב דרורי ז"ל וייבדל לחיים טובים הרב חיים דרוקמן, שפעלו לקמת ישיבת כרם ביבנה. חלק מהחבורה שלנו הייתה הגרעין המייסד. אני בעצמי רציתי ללמוד קודם, ואחר כך ללמד, ולא הייתי בטוח ששם בכרם ילמדו בשקידה כבר בהתחלה, שכן לא היה ברור מי יהיה ראש הישיבה. שום דבר עוד לא היה מסודר. לכן חשבתי בליבי שעלי ללכת למקום אחר, לישיבה בזכרון יעקב, שם כבר למדתי קצת לפני כן. אני זוכר, את אותו היום, ראש חודש חשוון. ארזתי את כל החבילות בבית הורי בתל אביב, ונסעתי לתחנה המרכזית. אני עומד בתחנה המרכזית, ובעודי ממתין לאוטובוס הנוסע לכיוון חיפה, מגיעים יעקב דרורי ז"ל ויבדל לחיים ארוכים ר' חיים דרוקמן, ואומרים: עצור! אם אתה לא בא לכרם ביבנה, הישיבה לא תקום. זה תלוי בכל אחד ואחד. אם אתה לא בא, פשוט, אין ישיבה! ובמקום לנסוע לזכרון יעקב נסעתי לכרם ביבנה. לא היו אז טלפונים, אך אחרי כמה ימים כתבתי להורי, שהגעתי למקום אחר ממה שחשבו. אכן באמת, הקמת הישיבה הייתה תלויה בכל אחד ואחד מאותם בני הקבוצה הראשונה. אני זוכר, שאנחנו, המייסדים והמקימים, היינו בחורים צעירים ותמימים, בגיל השמינית, וחשבנו שאחנו צריכים לתכנן כל דבר ודבר איך יהיה בישיבה. אני זוכר שאמרנו לראש הישיבה זכר צדיק לברכה, ש"צריך לתת שיחה לפני התקיעות, כי כך עושה הרב נרי'ה בכפר הרואה, ושהוא עושה זאת במנגינה". הוא הביט בנו בתמיהה: כן? עם מנגינה? אמרנו לו: כן, כך זה צריך להיות. הוא מן הסתם צחק לעצמו, כי כמובן ידע שכך זה צריך להיות, אבל אנחנו כתלמידים חשבנו שרק בכפר הרואה זה כך. וכך אמרנו על דברים נוספים, שכך וכך הם צריך להיעשות, כי אנחנו היינו המקימים.
זו הייתה הישיבה הראשונה, והיא ביטאה את המהפך הרוחני בנוער הדתי, שאחרי קום המדינה התחיל להיות צמא לתורה. אתמול, במסיבה, דיברתי על זה קצת יותר באריכות, ואמרתי שעם קום המדינה התחולל מהפך רוחני בציבור הדתי, ואחר כך התפשט הדבר באופן כללי בעם ישראל. לפני כן היה הכל בירידה. כולם התרחקו. לבחורים דתיים מבית ספר ירושלמי שנסעו לטיול בשמינית, לא היה מנין. רק ארבעה מתוכם הביאו תפילין. זה היה המצב לפני קום המדינה. אחרי קום המדינה צבר הציבור שלנו עוצמה. המדינה הוקמה, והייתה הרגשה שעכשיו צריכים להתמלא בתורה. אנחנו היינו המחזור הראשון שתבע מבני עקיבא: צריכים להקים ישיבה גבוהה! לא קיבוץ. צריך, ראשית כל, להקים ישיבה! התביעה הזאת באה מלמטה, והלכה והתפתחה. אז הייתה ישיבת בני עקיבא רק בכפר הרואה. ישיבה אחת. לא הייתה שום ישיבה נוספת. היו שם מאה ושלושים תלמידים יחד אתנו, כי לפני שבאנו מנתה הישיבה חמישים תלמידים. הקבוצה שלנו מנתה כשבעים, ובעצם זה היה הגל שביטא את המהפכה בנוער הדתי, שפתאום התחיל להיות צמא לתורה, להתמלאוּת בתורה. למדנו בכפר הרואה, רצינו ללמוד עוד ולהתקדם עוד, ורצינו ישיבה משלנו, עד שגילינו את הרב צבי יהודה, ואז נמשכנו אחריו ועברנו אליו.

בעל "אם הבנים שמחה" על מעשי בוני ארץ ישראל
אתמול במסיבה, עמדתי על נקודה אחת: קידוש השם. "אחד שוגג ואחד מזיד בחילול השם", כי בחילול השם קובעת התוצאה, לא הכוונה, לא המעשה, אלא התוצאה. ולכן בין שוגג בין מזיד אם שם שמים מתחלל, חייב. וכמו שנאמר הדבר כלפי חילול השם, כן הדבר בקידוש השם. כל דבר ששייך לקדושת השם, אחד שוגג ואחד מזיד. גם אם אדם פעל שלא במתכוון וקידש שם שמים, הרי שנתקדש שם שמים, ושכרו שווה, אם הוא שוגג וגם אם הוא מזיד.
כך יש להסתכל על בוני ארץ ישראל! הרב ישכר שלמה טייכטל זצ"ל, הי"ד, מרחיב את הדיבור בעניין הזה, בפתיחה לספרו "אם הבנים שמחה" (מהדורת תשמ"ג עמ' נז; מהדורת תשנ"ח עמ' סא-סב), ומביא ראיה שבוני ארץ ישראל, גם אם אינם מתכוונים לשם הקודש, שכרם הרבה. הראיה מדברי חז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרשה י; ילקוט מלכים א, רמז רז) על עמרי מלך ישראל, שבנה עיר בארץ ישראל ובשכר זה זכה ששלושה מלכים מלכו אחריו, דבר שלא זכו לו מלכים אחרים בישראל. וכך מספר אליהו הנביא:
תנא דבי אליהו: פעם אחת הייתי יושב בבית המדרש בירושלים לפני חכמים. אמרתי להם: רבותי! מה נשתנה אחאב בן עמרי שר צבא ישראל מכל המלכים שהיו לפניו שלא הושיבו מלך בן מלך עד שבא עמדי והושיבו לו שלשה מלכים על כסאו? אמרו לי: לא שמענו. אמרתי להם: רבותי! על שהותיר עיר גדולה בישראל.
ומוסיף על זה רבה של קראקא ר' יוסף ענגיל זצ"ל, בספרו אוצרות יוסף (מאמר הלבנה, ריש אות ו), ספר המיוסד על קבלה. הוא מסביר מדוע שְׂכרו של עמרי היה דווקא מלכות? ומתרץ בשם המקובלים:
דידוע דארץ ישראל הוי בספירת מלכות דלמעלה, ויען דהוא תיקן בחינת מלכות בהוספה, דהוסיף עיר אחת בארץ ישראל, על כן זכה למלכות דוקא.
בעל אם הבנים שמחה מקשה על כך: עמרי הרשע? זה שנאמר עליו: "ויעשה עמרי הרע בעיני ד' וירע מכל אשר לפניו. וילך בכל דרך ירבעם בן נבט ובחטאתו אשר החטיא את ישראל להכעיס את ד' אלהי ישראל בהבליהם" (מלכים א טז, כה-כו)?! הוא תיקון ספירת מלכות?! הוא יודע לכוון בכוונות קבליות? הוא עשה תיקון כזה בספירת מלכות עד שזכה אחר כך למלכות, לבנים? היתכן?! אלא: מכאן ראיה שבנין ארץ ישראל אינו תלוי בכוונות. אפילו רשע ועובד עבודה זרה וחוטא ומחטיא את הרבים כמותו, מכיוון שהתוצאה היא שהארץ נבנתה - יש בכך תיקון.
וכאשר הוא כבר עובר לדבר על בוני הארץ, מוסיף הרב טייכטל (עמ' נח; עמ' סב):
ולא עוד, אלא נראה לי, דהאיש הפשוט הזה שבונה את הארץ בלי שום כוונה לשמים, רק לטובתו, עושה בזה תיקון יותר גדול בעולמות עליונים ממה שעושה איזה צדיק, יהיה אפילו גדול שבצדיקים, עם תיקון חצות שלו בבכיות וקינות על השכינה והגלות, שבודאי עושה בזה תיקון גדול, אבל עם כל התיקון שעושה לא הגיע לתיקון שגורם איש הפשוט במעשה ידיו במה שנבנה בפועל, אף בלי שום כוונה לשם שמים.
זו העזה גדולה, להגיד דברים כאלה. איש צדיק, הגדול שבצדיקים שמכוון כוונות עליונות בתיקון חצות, אינו עושה מה שעושה איש פשוט שמשתתף בבנין ארץ ישראל וביישובה.
וכן כתב רבינו בהקדמת ספר 'ראשית חכמה', דעיקר התיקון נעשה במי שעושה בפועל את המצווה.
המעשה הוא החשוב. לא הרצון, ולא המחשבות. והוא מסכם: "דברי המה ברורים ואמיתיים, ולא יחלוק על זה אלא מי שחולק על האמת".
אני מבקש לבסס את דבריו על פי הדברים שאמרנו: לבנות את ארץ ישראל זהו קידוש השם. כשישראל בחוץ לארץ זה חילול השם, וכשישראל בארץ ישראל זה קידוש השם. בקידוש השם יש גדר הלכתי מיוחד, וכשם שבחילול השם אחד שוגג ואחד מזיד חייב, כך בקידוש השם דין אחד לשוגג ולמזיד. אם אדם קידש את השם שם שמים מתקדש. אין על זה ויכוח. נבנתה עיר בארץ ישראל, יש על זה שכר. שכר גדול. זאת משום שגדול קידוש השם יותר מכל המצוות כולם. זו המצווה היותר גדולה, וכל שכן כשמדובר בקידוש השם כלל ישראלי הנוגע לישוב ארץ ישראל. זה עניינו של היום הזה.
היות שהשעה קצרה, ולאורחים שלנו יש עוד תוכניות להיום, אני מבקש רק עוד לברך על המפגש הזה; אני שמח מאוד עליו. חושבני שצריכים להרבות במפגשים בין הישיבות. לראות שאנחנו מהווים ביחד כח גדול שהולך בדרך משותפת, זה דבר מאחד, וזה נותן כח. הנני מאחל לכל האורחים שלנו כל טוב, ושנזכה ביחד לראות בגאולת ישראל השלמה, בישועת ד' אשר תהיה בעזרת ד' כהרף עין.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il