צה"ל חייב בכבוד התפילה א'

כידוע, אחוז הדתיים בקורס קצינים לחילות הקרביים גבוה במיוחד. אע"פ כן שמעתי לצערי הרב מאחד מתלמידי ישיבת ההסדר, כי בדרך כלל הם אינם מצליחים לארגן מניין לתפילת שחרית. לכל מחלקה סדר יום שונה, וקשה לחניכי הקורס הדתיים להתאסף בשעה אחת. רק אם יקומו כולם מוקדם יותר משעת ההשכמה, יוכלו להתפלל במניין.

מפקדי הבסיס חושבים כנראה שאם התפילה חשובה לדתיים, ראוי להם שיקומו שעה קודם. אולם אסור להתייחס כך לנושא התפילה. כל דבר חשוב צריך לקבל את היחס הנאות. כאשר אין ברירה, אכן הכל צריך לעמוד על האידיאל ומסירות הנפש. אבל בחיי היום יום אין להעמיד אנשים בפני ניסיונות קשים, גם לא לשם מטרות נעלות כמו תפילה. להפך, כדי לקיים את הערכים החשובים בחיינו, יש ליצור למענם את התנאים הטובים ביותר.

קציני צה"ל הבכירים יודעים שאם משכורתם היתה משכורת מינימום, כמעט ולא היו קצינים טובים לצה"ל. ולכאורה מדוע זה כך, הלא קציני צה"ל ודאי מבינים היטב את ערך שירותם הצבאי ואת תרומתם העצומה לביטחון המדינה, ואם כן מדוע שלא ישרתו תמורת משכורת נמוכה או ממוצעת?
אלא שכאמור, אין לסמוך על מסירות אידיאליסטית שהיא לבדה תחזיק את הערכים החשובים והחיוניים.

רביבים (717)

הרב אליעזר מלמד

add_alert

53 - ימי בין המצרים

54 - צה"ל חייב בכבוד התפילה א'

55 - דיני תספורת בשלושת השבועות

טען עוד

צוערי קורס קצינים נמצאים בלחץ של אימונים ומבחנים. הצוערים הדתיים צריכים להתחרות בחבריהם שאינם מתפללים, ויש להם עוד כשעה ביום לחזרות למבחנים. קשה מאוד בתוך כל זה לתאם בכל יום זמן תפילה מיוחד, בהתאם לסדר היום המשתנה. וגם השכמה שעה קודם היא לעיתים דרישה שכמעט ולא ניתן לבצעה.כדי לתת כבוד לתפילה, צריכים לסדר לה זמן קבוע. אשמח לספר לכם שהמצב השתנה לטובה.

תפילת מנחה בסיום טכס השבעה בחטיבת לגולני
ועוד בעניין צבא ותפילה. לפני כחודשיים הזדמנתי להשבעת טירונים של חטיבת גולני. הטכס היה מרגש. דברי הרב הצבאי היו הטובים ביותר מבחינה ערכית וספרותית. כהורים לבן בכור, בן ישיבה, שזוכה להתחיל לקיים את המצווה נוראת ההוד, התרגשנו מאוד. התפללנו בליבנו שה' ישמור את חיילינו וישובו כולם לביתם בריאים ושלמים, כשעטרת ניצחון בראשם.

מה מתאים יותר מלהתפלל מנחה בתום הטכס, במיוחד שהטכס נגמר בשעות בין הערביים. דתיים רבים היו בקהל. בטכס השתתפו שתי מחלקות של ישיבות הסדר, ועוד דתיים רבים ממחלקות אחרות ומהסיירת. ניתן היה לארגן מניין גדול מאוד. חשבתי שהיה ראוי שהצבא יארגן בסיום הטכס תפילה מסודרת באמצע מגרש המסדרים, תוך הצעת סידורים למתפללים.

במקום זאת הודיעו לציבור לצאת מהאזור ולרדת לאזור המנגלים והמסעדות. שם, בתוך הערבוביא הדחוסה והעשנה, לא היה שייך להתפלל. תוך כדי יציאת הקהל התארגנו מספר מניינים. כיוון שלא ניתן היה לקבץ את כולם, חלק איחרו, חלק התארגנו להקמת עוד כמה מניינים, ובתוך כל זאת איזה רס"ר עצבני החל לצעוק ברמקול שעל כולם לפנות את הרחבה. קשה היה להתרכז בתפילה. החזנים היו צריכים לצעוק כדי שמישהו יוכל לשומעם למרות צעקות הרס"ר.

האמת, קצת קנאתי בחטיבות אחרות שעורכות את טכסיהן ליד הכותל. שם זוכים כל ההורים להתקרב אל שריד בית מקדשנו ולהתפלל לידו. אם לזה לא זכינו אנו, הורי גולני, לפחות שיארגנו תנאים לעריכת תפילה מכובדת. הרי ידוע שגם ביום זה החמה עומדת לשקוע, והאנשים לא יספיקו להגיע לבתי הכנסת לתפילת מנחה.

להמשך הדיון

------------------
פורסם גם במדור "רביבים" מהעיתון 'בשבע'.