בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • חיוב ההודאה על נס
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש להצלחת

עם ישראל

ליל העצמאות הס'

הגענו לגיל חינוך

undefined

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א

תשס"ח
5 דק' קריאה
"כי לעולם חסדו"
"זה היום עשה ד' נגילה ונשמחה בו". אנו חוגגים היום מלאות שישים שנה למדינה. "הודו לד' כי טוב כי לעולם חסדו". ההודאה אינה רק על העבר וההווה אלא גם על העתיד, "כי לעולם חסדו", כי החסד שריבונו של עולם עושה הוא נצחי, כל חסד הוא לעולם.
כך השמחה הגדולה על תקומת המדינה גם היא על עצם הטובה בהווה - על היציאה משעבוד לחרות, מארצות הניכר לארץ הקודש, וגם ובעיקר על כל העתיד הגדול העומד לצמוח מתקומת המדינה. כמו השמחה על לידת ילד שהיא על עצם החיים המתחדשים. למרות שהילד הזה עדיין לא יודע לעשות כלום, רק לאכול ולפלוט וצריך כל הזמן לטפל בו, השמחה היא על העתיד והתקווה היא שהילד הזה יגדל ויפרח ויהיה חכם ונבון וישמח לב אלוקים ואנשים. כך שמחתנו על תקומת המדינה, על הלידה המבטיחה את העתיד הגדול של עם ישראל שיהיה לנס וירומם את כל העולם לעבודת ד'. וכעת שמלאו שישים למדינה, ובחיי עם שישים שנה הם כשש שנים בחיי היחיד, אפילו פחות מזה, ומדינת ישראל כבר כמעט לא תלויה במדינות אחרות אלא היא הולכת ונעשית עומדת ברשות עצמה - הכלכלה מתפתחת בקצב מואץ, הדולר יורד והשקל יציב, אפשר לומר שהילד בן שש, כבר מגיע לחינוך, הוא כבר קיבל חוגים המכינים אותו לבית הספר והפתיחות ללימוד התורה מתרבה. ובמדינה כיום יש תשעים אלף לומדי תורה שתורתם אומנותם. ומי שמסתכל בעיניים הרואות למרחוק רואה את העתיד הגדול המקווה מתקרב ובא.
חז"ל אומרים: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה" (תענית ל, ב). אפשר להבין שכוונת דברי חז"ל הם שלאדם המתאבל על ירושלים מגיע שכר, ומכיוון שהוא הצטער על חורבן ירושלים הוא זוכה ורואה בשמחתה, אך אפשר להסביר שדברי חז"ל הם לא מתכוונים לשכר אלא לתוצאה טבעית. מי שמרגיש את חסרונה של ירושלים שמח כשירושלים נבנית, ומי שלא מרגיש את החיסרון וחושב שאפשר להסתדר גם בלי ירושלים וארץ ישראל, ואומר: אלפיים שנה היינו בלי ארץ ישראל ועדיין למדנו ועסקנו בתורה ולכן נסתדר גם הלאה בלי ארץ ישראל, מי שלא מרגיש את חסרונה של ארץ ישראל, לא שמח גם כשהקב"ה נותן לנו את ארץ ישראל. מי שעומד בצד ומתנכר לכל השאיפה לחזור לארץ ישראל מסיבות כאלה ואחרות, ולא משנה מה הן, מי שלא מרגיש שותף בכל התהליך הזה, אי אפשר לצפות שהוא ישמח, הוא לא ציפה לשוב לארץ והארץ לא הייתה חסרה לו, הוא חשב שהתהליך של החזרה לארץ הוא חיצוני ושטחי גם אם הוא קשור לארץ ישראל שהיא ארץ הקודש. זה דבר טבעי, מי שלא מבין לא יכול לשמוח. לעומת זאת, מי שהבין את גדולת ארץ ישראל ומעלתה, מי שהבין שבכל מהלך שמקרב אותנו לארץ ישראל יש צדדים גדולים של קדושה, אדם כזה יתמלא שמחה בזמן שהקב"ה מסייע בידינו בזמן שהתהליך יגיע לסופו ונקבל עצמאות. מי ששמח על תקומת המדינה שמח גם על הצלחותיה מכאן ולהבא, על כל שלב ושלב שמתקדמים ומצליחים הוא שמח. מי שעומד בצד ומסויג מסיבות כאלו ואחרות, לא ירגיש שום שמחה מיוחדת בכל ההתפתחות של קיבוץ הגלויות, הוא לא ירגיש את ההתקדמות של יישוב ארץ ישראל. מי שזוכה להתאבל על ירושלים, מי שמרגיש את החיסרון של הפיזור והחיסרון בגלות כשאין את ארץ ישראל, מי שמבין את ערכה וגדולתה של ארץ ישראל, הוא ישמח. ככל שהוא מבין יותר הוא ישמח שמחה גדולה יותר.
מורי ורבותי, המדינה אינה שייכת לראש הממשלה וגם לא לשרים ולחברי הכנסת. המדינה אינה של הבג"צ והשב"כ המטכ"ל והמפכ"ל, הפרקליטות והתקשורת. המדינה היא של עם ישראל, ועם ישראל הוא של ריבונו של עולם. ממשלה באה וממשלה הולכת והמדינה ממשיכה, ומי ששייך יותר לריבונו של עולם יש לו חלק יותר גדול במדינה. ריבונו של עולם הוא "הממליך מלכים ולו המלוכה", "פלגי מים לב מלך ביד ד' על כל אשר יחפוץ יטנו" (משלי כא, א). ריבונו של עולם הוא המנהל את עולמו והוא המכוון את עמו במיוחד, ואם יש תקופה שריבונו של עולם ממנה מלכים שתפקידם לבנות את החול כדי שיהיה בסיס לקודש, נראה בכך את פועל ד' לטובה, וכדרכם של בנאים שלא מעניין אותם שום דבר חוץ מאשר עבודתם, והם מסוגלים לקלקל ולהזיק לסביבה, אך אין ברירה, כך עובדים הבנאים ואי אפשר לבנות בלעדיהם. בשעה שהבנאי עובד הוא "בעל הבית" ואין כניסה לזרים, אך הבניין בסופו של דבר ישרת את בעליו האמתיים, וגם אם בשעת עבודתם הם לא מרשים אפילו לבעל הבית להיכנס ולראות ולהתערב בעבודה, זה לא משנה, כי הבעלים שמחים שהבית נבנה בשבילם.

המאזן הכללי
כאשר מתבוננים במציאות שיש בה צדדים טובים וצדדים לא טובים, כמו בעסקים כאשר עסק אחד הצליח ועשה רווחים הרבה ועסק שני של אותו אדם הפסיד, יש לעשות מאזן כללי ואם הרווח עולה על ההפסד זו הצלחה. וכך כאן בעניינו. אם יש רווח בתחום אחד והפסד בתחום אחר, הסדר הוא להודות על הטובה ולהצטער על החיסרון, כמו שמת קרוב ומוריש ירושה מברכים שתי ברכות, על הטובה ועל הרעה (ברכות נט, ב), ואין הצער מבטל את ההודאה.
כאשר הקמנו את ערוץ 7, בשלבים הראשונים היו הרבה תקלות טכניות ואחרות, ואלו שעמדו מן הצד ולא היו שותפים לעשייה ביקרו אותנו ואמרו: זה לא רדיו, יש הרבה תקלות, יש שעות שלא שומעים כלל, יש מקומות שלא שומעים וגם התוכן והצורה לא מושלמים. ואנחנו שהקמנו את הרדיו שמחנו מאוד. אמנם יש תקלות ויש שעות שהרדיו דומם אך לפני שהיה ערוץ 7 לא שמעו בכלל תוכן כזה ועכשיו שומעים חלק גדול מהזמן, האם זה לא משמח? אמנם כמה פעמים הושמע שיר או נאמרו דברים שעדיף לא להשמיעם, אך בסך הכל בתשעים ושמונה אחוז מהזמן נאמרים דברים טובים משמחי לב אנשים ואלוקים. זו דוגמה לשמחה שצריכה להיות על הקמת המדינה. אמנם ישנם הרבה תקלות וחסרונות אבל לעומת מה שהיה קודם מצבו של עם ישראל, הרי הקמת המדינה עשתה שינוי עצום לטובה.

למה הם המנהיגים?
אנו חוגגים היום גם מלאות שלושים לישוב בית אל. אם נסקור את ההתמודדויות שעברנו, אפשר לומר שכמעט לא עברה שנה שלא התמודדנו עם צרות וקשיים. "בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם", אך במבט השלם המקיף באנו לכאן שש עשרה משפחות לפני שלושים שנה וכעת גדלנו פי שישים. ואם נדון לפי נפשות גדלנו פי מאה. הישוב פורח מלא תורה ועבודת ד', מספינות הדגל המובילות את ההתיישבות בשומרון וביהודה. ועל זה אנו מודים ועל זה אנו משבחים את ד' אלוקינו.
יש שואלים מדוע דרכם של רשעים צלחה, למה הם זכו להיות המנהיגים - לשאלה זו התייחס כבר ירמיהו הנביא (יב, א-ב): "צדיק אתה ד' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך: מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בוגדי בגד, נטעתם גם שורשו ילכו גם עשו פרי". ומה תשובת ד' – שהרשעים מקבלים שכר כה גדול על מעשה טוב שעשו, ואם זהו שכרם של הרשעים קל וחומר כמה גדול הוא שכרם של הצדיקים (סנהדרין צו, א וראה ילקוט שמואל, רמז קכו). לאמור, לא צריך לקבל חלישות הדעת כשרואים את הצלחתם של רשעים אלא אדרבה שמחה גדולה כי מבינים כמה תהיה גדולה הצלחת הצדיקים.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il