בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • שיחות לשלשת השבועות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

אשר בן חיים

איבוד העצמיות בגלות

ספר יחזקאל מתחיל בצער העמוק של הגלות; שורש הגלות הינו איבוד העצמיות; בן דוד מגיע דווקא בזמן של אובדן מנהיגות; העולם בנוי מכמה מדרגות, המדרגה השלישית - העליונה שייכת למלך המשיח ולכן הופעתו תהיה פתאומית שאין זה דרך העולם.

undefined

הרב חיים אביהוא שוורץ

תשס"ד
3 דק' קריאה
אצים רצים השבועות והנה אנו נכנסים לחודש תמוז ולימי בין המיצרים. ימים אלו הם ימים של התגברות הצפייה העמוקה לגאולה שלמה. מהותה של הגאולה היא התשובה השלמה אל עצמיותנו. בפסוק הראשון בספר יחזקאל נכתב: "ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמישה לחודש ואני בתוך הגולה על נהר כבר נפתחו השמים ואראה מראות אלוקים". 'ויהי' - לשון צער עמוק, וכהסבר מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל: 'יהיה' לשון עתיד, כשמצטרפת הו"ו המהפכת והופכת את העתיד הגדול לעבר, זהו הצער היותר גדול. 'ברביעי' - נבואה זו נאמרת בחודש תמוז שהוא כידוע החודש הרביעי, 'ואני בתוך הגולה' - כך מתחיל הספר הגדול הזה, ספר יחזקאל, בהדגשת הצער העמוק של תחושת הגלות.

מרן הרב קוק זצ"ל (אורות הקודש ח"ג עמ' ק"מ) מעמיק בהתבוננות במילים אלו:
"ואני בתוך הגולה, האני הפנימי העצמי, של היחיד ושל הציבור ... חטאנו עם אבותינו, חטא אדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איכה".

זהו שורש הגלות, איבוד העצמיות ומובן מאליו, ששורש הגאולה הוא החזרה אל העצמיות, כהמשך דברי הרב שם: "רוח אפינו משיח ה', זהו גבורתו הדר גדלו, איננו מבחוץ לנו, רוח אפינו הוא, את ה' אלוקינו ודוד מלכנו נבקש ... את עצמנו נבקש ונמצא...". הצפייה וההשתוקקות למלכות משיח בן דוד, היא עצמה בקשת העצמיות, כפי שמסביר מרן הרב (ח' קבצים ח', קנ"ז) שמשיח בן דוד הוא העצמיות היותר פנימית ועצמית של כלל ישראל.

אמנם, רבים שואלים: הייתכן לצפות למשיח בכל יום? הלא אנחנו רואים איך ראש הממשלה יושב חזק על כיסאו ובינתיים אין אפשרות להחליפו? ובכלל הרי עם ישראל לא מוכן עדיין? נכון, שאלות מאוד הגיוניות. אבל, הלא מאז היותנו לעם ומימי אבותינו, למדנו, שרבש"ע, מלך מלכי המלכים, הקב"ה, הוא המנהיג את עולמו ולא דווקא בהסכמת ההיגיון האנושי. הלא כך לימדונו חכמינו ברוח קודשם של חכם עדיף מנביא (סנהדרין צז.):
"אין בן דוד בא עד שיתייאשו מהמלוכה שנא' אפס צור ועזוב כביכול אין עוזר וסומך לישראל, כי הא דרבי זירא כי הוא משכח רבנן דמעסקי ביה (רש"י: לידע מתי יבוא) אמר להו: במטותא מינייכו לא תרחקוה דתנינא ג' באין בהיסח הדעת אלו הן: משיח מציאה ועקרב".

לימדונו חכמים, שדווקא במצב של ייאוש, דווקא במצב שפל מאוד של אובדן מנהיגות וממילא אובדן דרך, דווקא אז בן דוד בא. ובברייתא השנייה למדנו שמשיח בא בהיסח הדעת, בדיוק כמו שמציאה או עקרב באים בהיסח הדעת, ללא שום מוכנות הגיונית.

המהר"ל בדברי קדשו בספרו 'נצח ישראל' (פרק מ') מבאר, שאמנם בדרך כלל, סדר הנהגת העולם בנוי עפ"י סדר מחשבה הגיוני. אמנם ישנם בעולם מקרים שאינם שייכים לסדר הרגיל, הן במובן חיובי, כמו מציאה, והן במובן שלילי, כמו עקרב. ישנו עוד סוג שלישי, שאינו שייך לסדר העולם הרגיל, והוא מה ששייך למדרגה עליונה שמעל סדר העולם, וכמו שהמהר"ל כותב בפרק י"ז (שם), שמלך המשיח "מעלתו ומדרגתו מן עולם העליון", ולכן הופעתו היא פתאומית. בלשונו: "אמנם המשיח הוא מידה שלישית מצד המעלה היותר גדולה והעליונה, ואין זה מסדר העולם והנהגתו ... ודבר זה הוא דרך פתאומית, דהיינו עניין פתאומי... ופתאומי הוא נבדל מסדר העולם".

כך גם לימדנו מו"ר הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל בתמוז תשמ"א (מתוך התורה הגואלת ח"ב עמ' רי"א):
"אליהו הנביא - מדרגה רוחנית גדולה מאוד ... האישיות הזו נשארת בכל הדורות. בגמרא בהלכה ובאגדה תנא דבי אליהו, דברים מאליהו הנביא, ומזה נשתלשל קשר בין אליהו הנביא ומלך המשיח, קשר של התגלות פלאית. קשר עם הפלאיות של המשיח. בגמ' בסנהדרין 'משיח בא בהיסח הדעת'. פלאיות זה עניין המשיח. שאלו תלמידים: מה פירוש בהיסח הדעת? והשיב: יש פסוק כזה: 'פתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים' (מלאכי ג')."


את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il