בית המדרש

  • משנה וגמרא
  • ברכות
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

שרה בת רבקה שינדל

אליבא דהלכתא 2

תפילה בציבור ותפילה בבית כנסת

undefined

הרב ישראל שווץ

סיון תשע"ד
5 דק' קריאה
א. מצא בדפים שלמדנו השבוע את הגמרא העוסקת במעלת תפילה בציבור וציין אותה ___________________________________
מצא בדפים שלמדנו השבוע את הגמרא העוסקת במעלת תפילה בבית הכנסת וציין אותה ________________________________

ב. האם יש עניין להתפלל ב'בית כנסת' בלא 'ציבור'? ראה בקטע הבא מדברי רבינו יונה וכתוב האם כן או לא ומדוע.
'אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין. ואומרים הגאונים ז"ל שאפי' כשאין האדם הולך לבהכ"נ יש לו לשער שיתפלל בשעה שמתפללין הקהל. ועוד אמרו שאפילו כשאין הצבור מתפללין יש לו לאדם להתפלל בבהכ"נ מפני שהוא קבוע ומיוחד לתפלת צבור'.
__________________________________________________________________________________________________________

ג. לפי רבנו יונה, האם יש עניין להתפלל ב'ציבור' בלא 'בית כנסת'? נמק.
__________________________________________________________________________________________________________

ד. האם מפורש בגמרא חיוב להתפלל בציבור או רק מעלה למי שמתפלל בציבור שתפילתו נשמעת? ________________________

ה. נסה לענות על השאלה האחרונה, האם תפילה בציבור היא חיוב או מעלה, לפי לשון פסק השו"ע אורח חיים סימן צ סעיף ט:
ישתדל אדם להתפלל בב"ה עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לב"ה, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים, והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין, מ"מ יתפללו שחרית וערבית בזמן שהציבור מתפללים, סמ"ג. וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הציבור והוא מתפלל ביחיד, אעפ"כ יתפלל בב"ה.
__________________________________________________________________________________________________________

ו. האחרונים דנו רבות בדברי השולחן ערוך הנ"ל האם תפס שתפילה בציבור היא חיוב או מעלה.
תשובה מאוד מרכזית בעניין היא של רבי משה פיינשטיין, ב'אגרות משה' אורח חיים חלק ב' תשובה כז':
הנה להתפלל בעשרה הוא חיוב מצוה על האדם ולא רק הדור ומעלה בעלמא.
דהא לפרש"י פסחים דף מ"ו וחולין דף קכ"ב מחוייב לילך עד ד' מילין כשהוא לפניו בהולך בדרך אף שטוב לפניו יותר ללון כאן, וגם מחוייב לחזור לאחוריו עד מיל ונפסק כן בש"ע סימן צ' סעיף ט"ז, ומזה מובן שעד מיל מחוייב לילך אף כשהוא בביתו ומפורש כן בערוך השלחן סעיף כ' ובמ"ב ס"ק נ"ב...
על כל פנים כיון שחזינן שצריך לטרוח הרבה מוכרחין לומר שהוא חיוב מצוה על האדם להתפלל בעשרה. ומה שלא חייבו אף לטרוח טובא הוא משום דאף במצות עשה דאורייתא איכא שיעורים, שלא כבאיסורים שבכל אופן אסור, דלא נחשב אונס לא בהוצאת ממון ולא בטירחא להתיר האיסורין, דהא כשצריך להוציא הרבה ממון הוא אונס לפוטרו מהעשה, לכן גם טירחא היה שייך להחשיב אונס אך הוא אונס קטן לגבי מצות הרבה אף באלו שהן רק מדרבנן, ולכן במצוה זו דהצריכו להתפלל בצבור הקלו להחשיב זה לאונס כשהוא הלוך יותר ממיל...
ואין לדייק מלשון 'ישתדל אדם להתפלל בביהכ"נ עם הצבור' שבסעיף ט' לומר שהוא רק מעלה בעלמא, דגם על חיוב שייך לשון זה, דהוא מכיון שטירחא מרובה כהליכה יותר ממיל פטור, הרי יש לדמות גם שאר טירחות שמזדמן לאדם לומר שהוא כטירחא דיותר ממיל, אבל כיון דיצטרך בעצמו לדון זה שיש דבר שהוא טירחא לזה ולא לזה, לכן אמר לשון ישתדל אדם דהכוונה הוא שלא יקל לדמות כל טירחא לטירחא דיותר ממיל אלא יחמיר בהרבה פעמים שלא יהיה לו ברור שהוא טירחא גדולה דצריך שידון בכובד ראש על זה.
ואף שבגמ' ברכות דף ח' איתא שהוא משום דבצבור נשמע ומתקבל התפלה וכן הוא ברמב"ם רפ"ח מתפלה, מסתבר שזה עצמו עושה החיוב דאם לא היה אפשריות לתפלתו של האדם להתקבל אפשר שלא היתה תפלה כלל ולא היה יוצא ידי מצות תפלה, ורק מכיון שכל תפלה אפשר שתתקבל יוצא אדם במצות תפלה משום שאף אדם שלא זהיר במצות אפשר שיש לו זכות שתתקבל תפלתו לרצון בזכות אבותיו וגם בזכות האמונה בהשם ית' וקיומו מצות תפלה עתה.
האגרות משה נקט שתפילה בציבור היא __________________________________________________________________________
הראיה שלו היא מכך ש _______________________________________________________________________________________
הוא מעיר שמלשון השו"ע משמע ש _____________________________________________________________________________
אך ניתן ליישב את השו"ע כך __________________________________________________________________________________
את לשון הגמרא אצלנו שעסקה רק במעלת תפילה בציבור הוא מבאר __________________________________________________
[שים לב לחידוש הנפלא בתשובה לשאלה האחרונה אצל האג"מ, שה'מעלה' היא היוצרת את ה'חיוב'! חזק!]

ז. במקום אחר נשאל האגרות משה שאלה ששייכת מאוד היום: "בדבר אחד שמרגיש שכשמתפלל ביחידות מכוין את לבו יותר לשמים מבשעה שמתפלל עם הצבור איך יעשה, אם תפלה בצבור עדיף או ביותר כוונה עדיף" (ח"ג ס"ז).
ובלשון זמננו, יהודי שלהתפלל בקצה ההר עם בריזה מטורפת וזריחה מדהימה מול העיניים, מעיפה לו את התפילה לשמיים הרבה יותר מאיזה בית כנסת משמים במניין של בעלי בתים מריצים, נעבעך...
כיצד יפסוק לפי התשובה הקודמת וכיצד ינמק פסיקתו? _____________________________________________________________

ח. השו"ע פטר מתפילה בציבור 'אנוס'. מה הגדרת אנוס? כתוב לפי המגן אברהם ובאר את הראיה שלו מהגמרא.
אנוס. פירוש שתש כוחו אף על פי שאינו חולה. דאם היה רב נחמן חולה א"כ מאי שאל לו מ"ט לא אתי מר לבי כנישתא אלא ע"כ שלא היה חולה ממש:
__________________________________________________________________________________________________________

ט. לפני כשנתיים נפטר בירושלים הרב מנשה קליין. תלמיד חכם גדול, מחובר לכלל ולא מפלגתי, שחיבר שו"ת בשם 'משנה הלכות' ובו שבעה עשר כרכים. הוא היה בעל ענווה גדולה ובכל תשובותיו הוא חותם 'מנשה הקטן'. ראה כיצד הגיב למחבר אחד שכתב שתפילה בציבור היא רק מעלה ולא חיוב (חלק יא' סימן סז' בשו"ת משנה הלכות):
ועל מה שכתב בשם מחבר אחד שאין מצוה להתפלל בציבור כלל.
שרי ליה מריה לאותו המחבר שכתב דברים כאלו ומה נאמר ומה נדבר אם כל כך גברה הע"ה בעולם שמחברים ספרים כאלו ושותקים להם ויפה עשה שלא ציין שם המחבר כי לא אאמין שיצאו דברים כאלו מאדם כשר ור"א שחרור שתי עבדים להתפלל בציבור ובגמ' (ברכות מ"ז גיטין ל"ח) פריך והיכי עבד הכי והאמר רב יהודה כל המשחרר עבדו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ומשני מצוה שאני ופריך והא מצוה הבא בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני ועיין הגהות הב"ח שם ובביאור הסוגיות ובטוש"ע א"ח סי' צ' ס"ט ובבאה"ט ומ"ב שם באריכות. עכ"פ חס מלהזכיר והשם ירחם.
הראיה שהרב קליין מביא לשיטתו היא ___________________________________________________________________________

י. האם ששה שמתפללים ועוד ארבעה שמשלימים להם נחשב הדבר לתפילה בציבור?
דייק מפסק המ"ב (סימן צ' סקכ"ח): 'ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת י"ח דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד'
__________________________________________________________________________________________________________
דייק מלשון הרמב"ם (פ"ח מהלכות תפילה הלכה ד): 'וכיצד הוא תפילת הצבור יהי' אחד מהם מתפלל בקול רם והכל שומעים, ואין עושין בפחות מעשרה גדולים ובני חורין וש"צ אחד מהם, ואפילו היו מקצתן שכבר התפללו ויצאו י"ח משלימין מהם לעשרה, והוא שיהי' רוב העשרה שלא התפללו'
__________________________________________________________________________________________________________

יא. לסיכום, הסבר את הטעם הנפלא שהביא הרב חיד"א בשם המבי"ט למעלת תפילה בציבור:
וכמו שכתוב בפרק אלו נאמרין [סוטה ל' ע"א] בענין האשכול שטענו ח' בני אדם. וגמירי כל טונא דמדלי אינשי אכתפיה תלתא דטועניה היכא דמטעינו אחר, ובאבני הירדן שכל אחד היה מגביה על כתיפו שיערו כל אבן מ' סאה, והאשכול היה תתק"ס סאין, ק"כ סאין לכל אחד, שני שלישים יותר ממשאו. וכל שכן בדברים האלהיים שתתעלה יותר ענין המצוה בהתאחד בה כמה בני אדם מכפי הערך לכל אחד.

__________________________________________________________________________________________________________
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il