הנימוק המופיע לחיוב שמירת השבת בעשרת הדברות של פרשתנו הוא: "שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יה' אלוקיךָ:...וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יה' אלוקיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יה' אלוקיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת" (דברים ה' יא-יד). ניתן לשייך נימוק זה לקבוצת הנימוקים הלאומיים, השבת היא בבחינת "זכר ליציאת מצרים" הזמן בו הפכנו מחבורה של יחידים משועבדים ללאום חופשי. לעומת זאת בדיברות של פרשת יתרו הנימוק לזכירת השבת הוא אחר : "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ:... כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יה' אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יה' אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהו" (שמות כ' ז-יא). כאן בודאי שהנימוק "זכר למעשה בראשית" הוא אמוני -דתי. בזכירת השבת אנו מצהירים על אמונתנו בבורא עולם. רש"י בפרשתנו מביא "שמור - ובראשונות הוא אומר (שמות כ, ז) זכור שניהם בדבור אחד ובתיבה אחת נאמרו ובשמיעה אחת נשמעו" (ה' יא). העניין הדתי והעניין הלאומי בעם ישראל אינם שני עניינים, אלא משולבים זה בזה בדבור אחר ממש.

אנו מוצאים בפרשתנו מצווה נוספת שמבליטה ומדגישה רעיון זה והיא מצות תפילין: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיך"ָ(דברים ו' ח). תפילין של יד באים להזכיר לנו בעיקר את חובתנו לבורא, ולכן הם מונחים כנגד הלב. "לך לאות" ולא לאחרים "לאות" דורשים חז"ל ולכן תפילין של יד מכוסות. אולם תפילין של ראש מסמלים את הופעתם הלאומית של עם ישראל. על הפסוק " וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם יה' נִקְרָא עָלֶיךָ וְיָרְאוּ מִמֶּךָּ" (דברים כ"ח י) דורשים חז"ל "תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפילין שבראש" (מסכת ברכות דף נז ע"א). וכן הסבירו בעלי התוס' "ואמרו אלו תפילין שבראש שיש לפרש הטעם לפי שהן לעולם בגובה של ראש ונראים לעולם שפיר אות אבל אותן של יד אינן נראין ואין בהן אות כדכתיב והיו לך לאות ודרשינן (מנחות דף לז:) ולא לאחרים לאות" (תוספות מסכת מגילה דף כו ע"ב).

השלמות היא כששתי הבחינות מתאחדות. אמנם בדיעבד הן אינן מעכבות זו את זו. אפשר להניח רק תפילין של יד אם הוא ח"ו פגוע בראשו, וכן להפך. כך גם התקיים בעם ישראל בתקופת הגלות רק דין "תפילין של יד". הייתה זו יהדות בלא לאומיות ובלא מדינה. גם הניסיון של חלק מן העם לחיות רק את הפן הלאומי משול הוא למציאות של הנחת תפילין של ראש ללא תפילין של יד. המעניין הוא שחז"ל קבעו שמי שמפריד בין תפילין שלראש לתפילין של יד איננו יכול לצאת למלחמה ולייצג את העם במלחמות השם. וז"ל חז"ל : "ואם סח בין תפלה של יד לתפלה של ראש עבירה היא בידו וחוזר עליה מעורכי המלחמה" (מדרש תנחומא (ורשא) פרשת בא סימן יד).

הבה נתפלל שנזכה לכך שלא תהיה הפרדה מכל סוג שהוא בין תפילין של יד לתפילין של ראש.