כולנו יודעים שלעתים קרובות אין זה מן החוכמה או הנימוס לומר את כל האמת, כי יש לבני האדם כל מיני רגישויות. באחת האמירות המפורסמות שלה שואלת הגמרא את השאלה הרטורית "מי שלקח מקח רע מהשוק, ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?" אם אדם הלך ועשה קנייה רעה בשוק, האם עלינו לשבח את הקנייה הזאת או לגנות אותה? נראה שהגמרא רואה חוסר נימוס, אם לא רשעות ממש, בגינוי של משהו שכבר נקנה, גם אם האמת היא שיש הרבה מקום לביקורת.
לכן האמת ואמירתה הן עניין קצת מסוכן. למרות זאת, נאמר לנו שחותם הקב"ה הוא האמת. אחת התכונות העיקריות שמתארות את התורה היא אמת. אנחנו מתפללים בכל יום, שהקב"ה יעניק לנו, לבני יעקב, את מתנת האמת. מתברר שהיחס האמביוולנטי הזה לאמירת האמת הוא תוצר של העובדה שבמקרים רבים, אם לא ברובם, האמת כואבת.
לפי המסורת החסידית, הרבי מקוצק, הרב מנחם מנדל מורגנשטרן, היה אדם שהיה מסור לאמת המוחלטת ותמיד דיבר אל חסידיו בלשון אמת בוטה. אך לאחר שהתאכזב מכך שדברי האמת לא השפיעו על שומעיהם באופן המקווה, הוא פרש לבסוף מהחיים הציבוריים, ובמשך עשרות שנים הסתגר לבדו, חי חיי התבודדות בגלל נטייתו לומר את האמת בכל מחיר.
היום אנשים שחושפים פשעים ומעשי שחיתות זוכים למעט מאוד שבחים כשהם אומרים את האמת על הכשלים ועל השחיתות בממשלות, בחברות או בארגונים. הואיל והאמת כואבת, אנחנו מעדיפים להתעלם מהמסר ולתקוף את השליח.
לא מכבר אמר שר הביטחון של מדינת ישראל את האמת באופן מאוד לא דיפלומטי כשאמר את הברור מאליו, שהמלך עירום. שר הביטחון אמר שאנחנו לא יכולים לסמוך על ארה"ב למרות המחויבויות, ההסכמים וההבטחות שהבטיחה לנו.
די להסתכל על המדיניות של ארה"ב בנוגע לסוריה, לאיראן וכיום גם לקרים ואוקראינה כדי להבין כמה אמת יש בדבריו של השר יעלון. ברור לכולם, ובמיוחד לחבר פוטין, שארצות הברית לא תצא למלחמה בשום אופן, אלא אם תהיה תקיפה ישירה על חופיה. כל ארץ שמבססת את אסטרטגיית ההגנה שלה על הסבירות שארה"ב תתערב ותסייע מסתכנת ונוהגת בטיפשות.
מובן שיעלון אמר אמת כואבת. אמריקה תובעת עכשיו התנצלות גדולה מיעלון ומממשלת ישראל. אין ספק שהיא תקבל התנצלות, מפני שזה העולם המדומה של הדיפלומטיה שבו אנחנו חיים. דיפלומטיה היא עולם של כזבים מדוקדקים והימנעות מאמיתות קשות בכל מחיר כמעט. עם זאת, במעמקי הלב אנחנו מכירים באמיתות הדברים של השר יעלון.
השר צריך להתנצל, כך מתברר, לא על תוכן הדברים שאמר אלא על עצם האמירה. נביאי ישראל הוכו ונכלאו מפני שאמרו לעמם את האמת. כל שלטון עריצות מבוסס על הסתרת האמת. צריך הרבה אומץ כדי לומר את האמת, מפני שברור שלאמירת האמת יש השלכות, כי האמת באמת כואבת.
חלק ניכר מהמחלוקות והפילוגים בחברה הישראלית והיהודית בימינו נובע מחוסר היכולת או מחוסר הנכונות של יחידים או קבוצות לשמוע את האמת ולהכיר בה. האמת היא שלרשות הפלשתינאית אין שום כוונה להגיע להסכם שלום עם מדינת ישראל. האמת הזאת מוכרת כמעט לכל ישראלי, ולא משנה מה נשיאנו הנכבד פרס אומר.
הממשלה שלנו קולטת אט-אט, ואיתה אולי גם ממשלות אחרות, שפיתרון הקסם של שתי מדינות לשני עמים איננו פיתרון אפשרי או מעשי. האמת המרה הזאת קשה ובוודאי כואבת, אך זה לא גורע מאמיתותה. יש לנו צורך של ממש בתוכנית חלופית עכשיו, לאחר שהתברר שהתוכנית המקורית לא רלוונטית ולא מציאותית.
עוד אמת לא נעימה היא שחלק ניכר מהחברה הדתית בישראל נמצא בקריסה כלכלית. הסיבות לכך רבות, אך הן כבר לא רלוונטיות לדיון. האמת היא שמדיניות שנבעה ממניעים חברתיים, חינוכיים ופוליטיים בעבר הלא רחוק, לא יכולה להמשיך ולהתקיים לנוכח המשבר הכלכלי שבו שרויות עשרות אלפי משפחות שחיות בעוני ובמחסור.
זאת האמת המרה שאיתה אנחנו צריכים להתמודד, והאמת הזאת תוליד שינוי, ובסופו של דבר, תיצור מוסכמות חברתיות שונות. אפשר להתעלם מן האמת ואפשר להדחיק אותה, אך האמת איננה נעלמת לעולם. במוקדם או במאוחר היא שבה ועולה אל פני השטח, ולא פעם בכאב ובייסורים.